בן יהוידע על בבא קמא לח:

שְׁתֵּי פְּרִידוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם; רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעֲמוֹנִית (דברים ב, ט) . קשא דמשום שני פרידות טובות אלו אין הכריח להציל כל שתי האומות ההם והיה אפשר שיעשה עמהם מלחמה ויאבדם ורק אבותם של רות ונעמה יהיו נצולים כדי שיצאו מהם פרידות אלו? ונראה לי בס"ד דאם יעשה בהם מלחמה יתאבד שם המלכות שלהם ואבותיהם של רות ונעמה הגם שיהיו ניצולים ישארו הדיוטות ורצה הקדוש ברוך הוא דרות ונעמה כשבאים להתגייר יבואו בהיותם בנות מלכים ולא בנות אנשים הדיוטות כדי שיהיה לאלה המתגיירים רבותא טפי ועוד תהיה הקליפה נכנעת יותר בכך ולכן נשארו שתי האומות בכבוד מלכותם כדי שיהיו רות ונעמה באים להתגייר בהיותם בנות מלכים. ועוד נראה לי בס"ד תלה הקדוש ברוך הוא הצלת שתי אומות אלו בשתי פרידות טובות אלו כדי שיפרש שמותם ויודיע להדיא דרות ונעמה עתידים להתגייר ברצון השם יתברך ולא ישאר שום פתחון פה לאדם להרהר אחריהם מדין לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הֳ' (דברים כג, ד) והענין הוא כי היתר הנקבות היא מן יתיר יו"ד דכתיב בעמוני ומואבי ועל זה הדרשה הקשה דואג לאבנר אם כן תאמר (דברים כג, ח) 'מִצְרִי' ולא מצרית? והתירוץ על זה שאם היה כותב מצרים היה מאריך. ועדין יש קושיא על זה מן 'אֲדֹמִי' דהוה ליה למימר אדום והיה מקצר בזה? ותרצו התוספות דאגב מצרי נקיט אדומי. ולפי התירוץ הזה נעשה היתר של מואבית רעוע דלעולם יש לומר 'עַמּוֹנִי' ולא עמונית משום דהוה ליה לקצר לכתוב עמון אך במואבית אין ללמוד מן יתיר יו"ד ד'מוֹאָבִי' דיש לומר נקיט מואבי אגב עמוני כיון דעמוני נזכר קודם וכדאמרינן באדומית דאגב מצרי נקיט אדומי וליכא למילף מינה ונמצא דיש ערעור בהיתר דרות המואביה לכן תלה הקדוש ברוך הוא הצלת שתי אומות אלו ברות ונעמה כדי שיפרש ויאמר להדיה דרות עתידה להתגייר שבזה נתברר דהיתר שלה הוא מוסכם מאת ה'. ובזה פרשתי בס"ד שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט, קסא-קסב) פירוש שָׂרִים בתורה רְדָפוּנִי על גירות של רות המואביה חִנָּם כי יש לנו היתר ברור מיתור יו"ד דעמוני ומואבי אך מִדְּבָרְךָ השני גבי אדומי שאמרת 'אֲדֹמִי' ולא אדום משום דאגב 'מִצְרִי' אמרת אדומי פָּחַד לִבִּי פן גם על היתר שלי יערערו לומר אגב עמוני נקיט מואבי אך באמת שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ שאמרת למשה עבדך בפירוש שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית ולפי זה נמצא גירות רות זקנתי היתה ברצונך והסכמתך. ונמצא המערערים לא היה להם פתחון פה לערער מצד היתר של יתור אות יו"ד אלא רק על מואבי ולא על עמוני באומרם יו"ד של מואבי לא אתייא לדרשה וליכא למילף מינה משום דאגב עַמּוֹנִי נקיט מוֹאָבִי. ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה במזמור קמ"ב הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי (תהלים קמב, ה) פירוש ' אֵין לִי מַכִּיר ' לדרוש לי הדרשה שהיא לזכות והיתר שלי ואמר תיבת 'לִי' רצונו לומר ליו"ד אֵין מַכִּיר לדרוש אותה שבאה ולא אָבַד מָנוֹס זה של היו"ד כי אם מִמֶּנִּי דאתינא ממואב כי יוד דעמוני בעל כרחו דורשים אותה ורק אבד מנוס זה ממני ש' אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי ' רצונו לומר אין דורשים היו"ד ששייכה אלי דאמרי אגב עמוני נקיט מואבי ולא אתיא אות יו"ד לדרשה דהיתר מואבית.

נָשָׂא מֹשֶׁה קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ. תיבת 'בְּעַצְמוֹ' צריכה ביאור, ונראה לי בס"ד דהתוספות ז"ל הקשו דהא אמר לו (דברים ב, ט) אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב קודם אומרו (במדבר כה, יז) צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים? ונראה לתרץ בפשיטות דמשה רבינו ע"ה ראה ברוח הקודש שעתיד לומר לו כך על המדינים ולכן נשא קל וחומר זה וכהאי גונא אתמר בענין פרישותו מן האשה ולזה דקדק לומר כאן נָשָׂא מֹשֶׁה קַל־וָחֹמֶר ' בְּעַצְמוֹ ' רצונו לומר מכח השגת עצמו קודם שאמר לו הדיבור של צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים כי אם כשצפה הדיבור הזה מכח קדושת עצמו. ובזה ניחא מה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ' לֹא כְּשֶׁעָלְתָה עַל דַּעְתְּךָ עָלְתָה עַל דַּעְתִּי ' כי משה רבינו ע"ה זכה אל בחינת הדעת ולכן אמר לו הן אמת שנתתי לך חלק השגה מן הדעת אשר בו אתה יכול להיות צופה ברוח הקודש על מה שבדעתי לומר לך מכל מקום לא על דעתך להשיג כל מה שבדעתי כי בדעתי להוציא מאלו האומות שתי פרידות טובות ודבר זה לא השגת בדעתך. ועוד נראה לי מה שאמר נָשָׂא מֹשֶׁה קַל־וָחֹמֶר ' בְּעַצְמוֹ ' כלומר ידע ברוח הקודש שפטירת עצמו מעולם הזה תלויה בהריגת המדינים ומזה ידע דודאי יצוהו השם יתברך לעשות עמהם מלחמה ועל כן נשא קל וחומר ולזה אמר 'מעצמו' רצונו לומר מדבר השייך לעצמו שהוא ענין פטירתו שראה שהיא תלויה בהריגת המדינים כמו שנאמר נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ (במדבר לא, ב) שתלה זה בזה.

דְּאִלּוּ בְּכִירָה שֶׁקְּרָאתוֹ 'מוֹאָב'. פירש רש"י ז"ל לשון פריצות שהוא מאביה. ויש לדקדק היה לקראו מאב ולמה הטילה וא"ו לקראו 'מוֹאָב'? ונראה לי בס"ד 'מו' בלשון מצרי 'מים' ולכן קראתו משה, מושה 'מו מים שה' משוך בלשון מצרי וכמו שכתב התורה והמצוה בשם פיילון היהודי. וידוע דזרע האב נקרא מים דכורין וזרע האם מים נוקבין ולכן דור המבול שהשחיתו זרעם נידונו במים. ולכן קראתו מוֹאָב 'מו אב' רצונו לומר זרע אב כי הזרע נקרא מים שהוא 'מו' בלשון מצרי והצעירה גם רמזה שהוא מאביה אך אמרה הרמז דק מאד שקראתו 'בן עמי' רצונו לומר בן מאדם שהוא עמי כי האב נותן חלק בבנו או בבתו ומאחר דהרמז דק נשתכחה. והנה הרי"ף ז"ל הקשה מנא ליה דבשביל שיחה של בכירה אמר לו למעבד במואב אנגרייא ולא אמר לו כן על בני עמון, דילמא צררו לישראל לכך התיר להם למעבד בהו אנגרייא? עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע הקדוש ברוך הוא עביד מדה כנגד מדה ובשלמא שיחה זו שאמרה מאב גזר למעבד בהו אנגרייא כי היא גילתה שאביה עשה מעשה בהמות שישכב האב עם בהמה שהיא בתו ואין מבחין לכך התיר לעשות בהם אנגרייא להשתמש בהם כבהמות אבל משום צוררות אין זה מדה כנגד מדה כי צוררות דידהו הוות בענין מלחמה לגרשם מן הארץ וכמו שאמר בלק לבלעם בפירוש (במדבר כב, יא) אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו מִן הָאָרֶץ ולא רצה לשבותם לעשותם עבדים אליו ולעשות בהם אנגרייא ואין זה מדה כנגד מדה. ועוד נראה לי בס"ד כי בפסוקים אלו יש שינוי המורה על כך כי במואב כתיב אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב (דברים ב, ט) ולא אמר 'בני מואב' ובעמון כתיב וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם (דברים ב, יט) שקראם 'בני עמון' וכיון דעשה שינוי בהזכרת שמותם לימד אותנו בזה דההפרש אשר תמצא באנגרייא בין אלו לאלו הוא מסיבת השמות שלהם ולא מסיבה אחרת ולכן קראם 'בני עמון' בקריאת השם שקראה בת לוט 'בן עמי' ולאלו קראם מואב כאשר קראם בת לוט שמו מואב.

שֶׁבִּשְׁבִיל לַיְלָה אַחַת שֶׁקִּדְּמָתָהּ בְּכִירָה לִצְעִירָה, קִדְּמָתָהּ אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת לְיִשְׂרָאֵל. קשה כיון דקדמתה לילה אחת ראוי שתקדם לה דור אחד ומה טעם בארבעה דורות? ונראה לי בס"ד כי אמרו בגמרא (ברכות ג.) ארבעה משמרות הוי הלילה, נמצא כל לילה חלוקה לארבעה ולכן קדמתה ארבעה דורות כנגד ארבעה משמרות. ובזה נראה לי בס"ד טעם הפסוק שאמר דוד המלך ע"ה חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ (תהלים קיט, סב) שדקדק לקום להודות בחצות לילה ממש כי ארבעה הדורות הם כנגד ארבעה משמרות ודוד המלך ע"ה היה דור השלישי שהוא משמרת שלישית אשר מתחלת בחצות לילה לכן הוא קם בחצות לילה להודות.

וְאִלּוּ צְעִירָה עַד רְחַבְעָם, דִּכְתִיב "וְשֵׁם אִמוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית" (מלכים א יד, כא) . ראיתי להגאון חיד"א ז"ל (בספר מדבר קדמות מערכת הנון אות כד) שהביא מן הרמ"ע ז"ל במאמר 'אם כל חי' אגדה אחת מעשה נורא בענין נשואי שלמה המלך ע"ה עם נעמה העמונית עיין שם ובאמת אגדה זו הובאה בעמק המלך בהקדמה (פרק יב דף יד ע"ד) ושם המעשה היא יותר באורך עיין שם. ואגדה זו אומרת ששלמה המלך ע"ה נשא את נעמה קודם שמלך והיא הפך הגמרא דגיטין (גיטין סח:) מה שאמרו בענין אשמדאי אשר טרדו ואחר החקירות הסכימו חכמים שברור שהיושב על הכסא הוא אשמדאי וההולך וקורא אני שלמה הוא בעצמו שלמה המלך ע"ה ונתנו לו טבעת בשם המפורש וכאשר ראהו אשמדאי פרח. ברם אנא עבדא הוה קשיא לי טובא על אגדה זו שהיא הפך הכתובים דהא מפורש במלכים (מלכים א' יא, מב) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלַ‍ִם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה ומפורש בסימן י"ד (מלכים א' יד, כא) וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה. נמצא רחבעם נולד קודם שמלך אביו בשנה אחת, ואיך אומרת אגדה זו שנשא את אמו אחר כמה שנים שמלך על ישראל? ועל כן ודאי אגדה זו היא בטעות! ונפלאתי על עמק המלך אשר העתיק אותה ועל הרמ"ע ז"ל שסמך עליה ועל הגאון חיד"א ז"ל שלא נרגש בזה ויותר קשה על הגאון חיד"א ז"ל שהזכיר אגדה זו בחומת אנך על מלכים ולא זכר מקרא מלא הכתוב שם במלכים וקושיא זו אשר התפלאתי בה הובאה בהמאסף שנה שלישית סימן ק"ח. ואחרי זה בהמאסף שנה רביעית סימן י"ג הודיעו לנו דהרב בעל עשרה מאמרות העיר בזה בסימן י"א וישב הדבר וכתבתי על זה בהמאסף הנזכר בסימן ט"ל בזה הלשון: הנה כאשר העירותי מתחלה בדבר זה ראיתי המאמר הזה במדבר קדמות להגאון חיד"א ז"ל שהעתיקו שם ולכן לא ידעתי שהרב עשרה מאמרות נרגש בדבר זה בסימן שאחריו ועתה תכף הבאתי ספר עשרה מאמרות מבית המדרש וראיתי שכתב ליישב הדבר דמה שאמר הכתוב ששלמה המלך ע"ה 'מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה' לא מנה הכתוב לשלמה אותם השנים הראשונים שמלך בתחלה קודם שנטרד ולא אותם השנים שנטרד אלא רק מנה כאן השנים שמלך אחר שנטרד דוקא יעוין שם. והנה מלבד שדבר זה הוא דוחק עצום וכבר מצינו שמנה לו מתחלת מלכותו במלכים (מלכים א' ו, לז) בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית וכו' ועוד שם (מלכים א' ו, לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל וכו'. הנה עוד יש לי טענה אחרת שאין עליה תשובה דאי אפשר לומר כן דהא לכולי עלמא בית ראשון לא עמד יותר מן ת"י [410] שנים וכנזכר בבתרא (בבא בתרא ג.) ובמקום אחר ואם נחשוב מן אחר י"א שנים למלכות שלמה עד סוף מלכות צדקיהו שנחרב הבית תמצא מספר תכ"ב [422] שנים מכל מקום כפי מספר השנים שמנה הכתוב למלכי בית דוד אחד לאחד ומוכרח לומר שזה סך היתר על ת"י הוא נבלע בסך השנים שפרט הכתוב לכל אחד ואחד מהם דהיינו יש שכתוב בו שמלך נ"ב שנים ואינם נ"ב שלמים וכעל זה הדרך. אך אם נאמר ששלמה מלך ארבעים שנה אחר שנטרד צריך להוסיף עתה על מספר השנים של בית ראשון עוד שנים מרובות כי אנחנו במספר הנזכר לעיל לא חשבנו בשנים של בית המקדש מן השנים שמלך שלמה המלך ע"ה אלא רק כ"ט [29] שנים ועתה צריך לחשוב ארבעים שנה שלמים וצריך להוסיף בשנים של בית המקדש גם השנים שמלך אחר שגמר בנין בית המקדש והשנים שנטרד בהם ובזה יהיה זמן בית ראשון יותר מן ת"ל [430] שנים וזה אי אפשר להיות דלכולי עלמא לא עמד יותר מן ת"י [410] שנים. והוא פלא איך לא הרגיש הרמ"ע ז"ל בדבר זה וגם על הגאון חיד"א ז"ל שראה דבריו וסמך עליהם י"ל איך לא נרגש בזה?! גם עוד קשה לי גם לפי דעת הרמ"ע ז"ל נמי אי אפשר לומר שהיה רחבעם בן מ"א שנה ומה שאמר שזה החשבון אחר שנתייאש ממלכות ישראל, אחרי המחילה לא ניתן להאמר דבר זה, דהא מוכח שתכף אחר שנפטר אביו מלך והוא אחר כך לא נוספה מלכותו אלא נתמעטה ומלכותו על שבט יהודה כדקיימא קיימא ולמה עושה החשבון על אחר שנפרדו ממנו עשרת השבטים.