בן יהוידע על בבא בתרא פ

אִי מָה אֶרֶז אֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, אַף צַדִּיק אֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת לְכָךְ נֶאֱמַר 'תָּמָר'. וְאִם נֶאֱמַר תָּמָר וְלֹא נֶאֱמַר אֶרֶז, הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה תָּמָר אֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, אַף צַדִּיק אֵין גִּזְעוֹ מַחֲלִיף, לְכָךְ נֶאֱמַר אֶרֶז. נראה לי רמז לדבר אֶת לְרַבּוֹת, 'אֶת' ראשי תיבות אֶ רֶז תָּ מָר שנמשל הצדיק בהם הוא רק לרבות לדמיון הרבות שבהם ונבחרו שתי מינין אלו לדמיון זה של הצדיק כי הם אחד בראש אלפא ביתא שהוא א' ואחד בסוף אלפא ביתא שהוא תי"ו. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה (תהלים פו, יז) אוֹת ראשי תיבות אֶ רֶז וְתָּ מָר תעשה עמי דמיון לטובה שיש בהם שהם אחד עושה פירות ואחד גזעו מחליף ולא דמיון ההפך שיש בהם. וסופי תיבות אֶרֶ ז תָּמָ ר 'רז' [207] גימטריא אור [207] והתורה נקראת אוֹר (משלי ו, כג) שזוכה לתורה ותהיה לו זר לשון כתר ועטרה. והא דלא המשיל הצדיק לדבר דאית ביה תרתי למעליותא, היינו מפני שרצה לדמותו לתמר מצד מעליותא אחריני דאית ביה חדא דפירותיו גבוהין ואין יד זרים מגעת להם אלא רק יד הבעלים כן הצדיק מצותיו גנוזים במקום שאין יד הסטרא אחרא שולטת בהם, ועוד בתמר מצינו התחברות זכר ונקבה להדיה כי דרכו להניח בעוללות שלו שהוא חנטת הפרי מעט מן עוללות שיש בדקל זכר שאין נעשים עוללות אלו פרי והיינו התחברות זכר ונקבה ועוד נמצא דוגמה לזכרות ונקבות בגרעין של התמרים שהם צד אחד זכרות וצד אחד נקבות ולזה ידמה הצדיק במעשיו שגורם זווג הספירות בכל העולמות וגם עניינו הוא דוגמת זכר ונקבה שהוא נשפע ומשפיע על ידי התורה והמצות וידוע דכל נשפע נחשב בסוג נקבה וכל משפיע זכר.