בן יהוידע על בבא בתרא עט.

"וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם, מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם" (יחזקאל טו, ז) . פירש רשב"ם ז"ל מן התורה פרשו דכתיב כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ (ירמיה כג, כט) . וקשא הוה ליה למימר פירשו ומאי יָצָאוּ ? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (זהר חדש צא.) ישראל נשמותיהם מושרשים באותיות התורה ולכן לא יש בר ישראל שאין רמז לשמו בתורה ולכן אמר מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ . ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יז.) איש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם לא זכו אש אוכלתן ודאשה עדיפה, מאי טעמא? האי מצריף והאי לא מצריף, דאותיות אש באשה מצורפים זה בזה אבל באיש היו"ד מפסקת ביניהם. והנה אף על פי שהולד נולד ונוצר מזרע האיש וזרע האשה יוצא לאויר העולם מן האשה מבטנה ולזה אמר מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ לעולם כי האשה אש שבשמה מצריף לכן תאכלם אש התורה שפרשו ממנה. או כאן מדבר על הזכרים שחייבים בעסק התורה ופרשו ממנה והזכרים תתייחס יציאתם לאשה יותר מנקבות דאמרו רבותינו ז"ל (נידה כה:) אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ולכן כְּסִיל תּוּגַת אִמּוֹ (משלי י, א) .