בן יהוידע על בבא בתרא עח:

בֹּאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (במדבר כא, כז) . נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (קידושין מ:) לעולם יראה אדם כאלו כל העולם כולי חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עשה עבירה אחת הכריע את כל העולם לכף חובה. וידוע דהיצר הרע מטעה את האדם שמראה לו שהוא עצמו רובו זכיות דמחשיך את עיניו שאינו רואה במומין שלו הרבים ועצומים ואדם כזה אם תבא לידו מצוה אחת והיצר הטוב מיעצו למהר לעשותה יבא היצר הרע ויקררנו באומרו למה תדחוק עצמך בקיום מצוה הלא אתה עשיר דרובך זכיות ואם תחסר ממך מצוה זו מה בכך? וכן אם בא לידו עבירה יאמר לו היצר הרע אם תעשנה מה בכך? אך בזאת יהיה האדם שולט ביצר הרע ולא יטעהו בדברים אלו אם הוא אינו מביט בחשבון עצמו אלא יראה עצמו מעשיו מעורבים עם מעשים של העולם הן לזכות הן לחובה אז ודאי יש לו לחשוב אולי הוא וכל העולם שקולים הזכיות כנגד העונות ועתה אם עשה זו המצוה הכריע עצמו וכל העולם לכף זכות ואם עשה עבירה אחת הכריע הכל לכף חובה הא ודאי ירוץ למצוה לעשותה ויברח מן העבירה, כי בשלמא בשלו לבדו יוכל היצר הרע להטעותו להראות לו שהוא רובו זכיות אבל בחשבון של העולם איך יוכל לרמות אותו איך הוא נוטה לרוב זכיות או להפך! עַל כֵּן יֹאמְרוּ אֵלּוּ הַמֹּשְׁלִים בְּיִצְרָם: בֹּאוּ וְנַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ 'שֶׁל עוֹלָם' כלומר לא נחשוב חשבון כל אחד בפני עצמו אלא נחשוב חשבונינו בכללות העולם בתערובת ושותפות הכל ביחד ואז נוכל לחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. ובסה"ק בֶּן אִישׁ חַי פרשת שלח לך פרשתי בס"ד עוד בזה עיין שם.

'הַמֹּשְׁלִים', אֵלּוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם (במדבר כא, כז) . נראה לי קאי על בעלי תשובה, באו ונחשב הפסד מצוה שעברו עליה ולא קיימו אותה בימים שעברו כנגד שכרה בזמן הזה שהם משתוקקים לקיימה ושמחים בה הרבה (משנה אבות ב, א) , וכן שכר עבירה שהיה להם מכבר כנגד הפסדה לעת עתה שהם כופין יצרם באותו פרק באותו מקום באותה אשה (יומא פו:) . תִּבָּנֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה , וְתִכּוֹנֵן לָעוֹלָם הַבָּא שיש בזה שכר כפול בעולם הזה ובעולם הבא דכן שורת הדין מחייבת כאשר כתבתי בס"ד בסה"ק בֶּן אִישׁ חַי פרשת כי תצא על פסוק וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה (דברים כא, טו) עיין שם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מֵהַמְּחַשְּׁבִים והוא חלק גיהנם שלהם שהיה להם קודם ששבו בתשובה ותאכל את אלו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.) זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. ועוד נראה לי בס"ד תֵּצֵא אֵשׁ מֵהַמְּחַשְּׁבִים אלו הצדיקים שנקראים בשם יִשְׂרָאֵל שבו רמוז מעלתם שיש להם כח גדול במחשבה שלהם שתתצרף למעשה ולכן נקראים מְחַשְּׁבִים על שם המחשבה כי שם ישראל יש אותיות 'לי' בראש ובסוף וסמוך לאותיות לי יש אותיות 'אש' אשר המה גם כן יהיו אותיות 'לי' בחלוף אלפא ביתא דא"ל ב"ם הרי אותיות 'לי' המורים על הקיום כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי בהעלותך יא, טז) כל מקום שנאמר בו 'לי' קיים לעולם, נכפלו בשם ישראל שיש בשם זה 'לי לי'. ולזה אמר חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן (בראשית מט, יב) חַכְלִילִי 'כח לי לי' עֵינַיִם אלו ישראל מִיָּיִן זו התורה שבעבורה זכו לאותיות לי כפולים כי תורה מבינה נפקא ואמרו רבותינו ז"ל (משנה אבות ה, כא) בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה דמספר לי [40] הוא ארבעים והתורה ניתנה בארבעים יום. ולזה אמר תֵּצֵא אֵשׁ מִן הַמְחַשְּׁבִים אלו הצדיקים שנקראים בשם 'ישראל' תֵּצֵא אותיות אֵשׁ כי אצלם תתחלף אש באותיות 'לי' דא"ל ב"ם ויבא במקום אש אותיות 'לי' וכח האש הזה שיצא משמם יאכל לאותם הרשעים שאינם מחשבים.

'אָכְלָה עָר מוֹאָב' זֶה הַמְהַלֵּךְ אַחַר יִצְרוֹ, כְּעַיִר זֶה שֶׁמְּהַלֵּךְ אַחַר שִׂיחָה נָאָה (במדבר כא, כח) . נראה לי בס"ד דהאדם נקרא עִיר דכתיב (קהלת ט, יד) עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, זה הגוף של האדם והצדיק יש לו משמעות אחרת בשם זה של עיר האמור בו שהוא לשון הקצה והתעוררות והא לשון עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת (דניאל ד, י) אך הרשע שם עיר האמור בגופו משמעותו חמור כמו עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת (זכריה ט, ט) שמהלך אחר שיחה נאה. גם ידוע שי"ן רומזת לשלימות המחשבה ודבור ומעשה הרמוזים בשלשה קוין שלה והצדיק שהוא שלם באות ש ' יכנס אות ש' בתוך שם עִיר שיש לו ויהיה לו צירוף עָשִׁיר והרשע שפוגם באות שי"ן הנזכר תהיה אצלו אות ש' לצירוף מהופך שהיא צירוף יִרְשַׁע ולא תהיה צירוף עָשִׁיר.

'וַנִּירָם', אָמַר רָשַׁע: אֵין רָם. 'אָבַד חֶשְׁבּוֹן', אָבַד חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (במדבר כא, ל) . נראה לי בס"ד הכונה, הרשע אומר כל אחד נידון בפני עצמו ואין דנין רשעים רבים ביחד כדי שיחוש לגחלת שיבוא לו מחבירו אלא כל אחד נכוה בגחלתו דוקא ואם יהיו נידונין רשעים הרבה ביחד יש רְשָׁעִים אותיות ר"ם בראש ובסוף אבל אם לא יש התחברות רשעים אלא כל רשע נידון לבדו אין ברשע אותיות ר"ם ולזה אמר אָמַר רָשַׁע אֵין רָם כלומר אין נידונין ואין נשקלים רשעים הרבה ביחד שיש בהם אותיות ר"ם ועל כן אָבַד חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שאין האדם לוקה מכח חובות העולם אלא כל אחד נידון ונשקל לבדו. או יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מא.) מן השמים אין מענישין על ביטול עשה אבל בעידן רתחא מענישין על עשה גם כן וכמו שאמר המלאך לרב קטינא. ובזה פירש רבינו האר"י ז"ל הפסוק (ירמיה יח, כג) בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם. וידוע כי מצות העשה הם בסוד החסדים ומצות לא תעשה הם סוד הגבורות, ועתה החסדים הם רמים על הגבורות ולכן הרשע משמח עצמו דהוא עובר על עשה שמבטל מצות עשה ועם כל זה לא יחשבו עליו עונש מן השמים. וזהו שאמר אָמַר רָשַׁע אֵין רָם אלו מצוות עשה שהם חלק החסדים שהוא רם על חלק הגבורות ועם כל זה אָבַד חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם דאין מחשיבין ומענישים על העשין ולכן אמר הקדוש ברוך הוא למלאך המשחית הַמְתֵּן עַד שֶׁיָּבוֹא דִּין דהוי עידן רתחא ואז תענישם גם על ביטול מצוות עשה ולזה אמר 'עַד דִּיבוֹן' הַמְתֵּן עַד שֶׁיָּבוֹא דִּין, 'וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח' עַד שֶׁתָּבוֹא אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה נִפּוּחַ דהוי עידן רתחא.