בן יהוידע על בבא בתרא יב:

כִּי הָא דְּמַר בַּר רַב אַשִׁי הֲוָה קָאִי בְּרִיסְתְּקָא דִּמְחוֹזָא וכו'. נראה לי בס"ד להליץ בעד מר בר רב אשי דודאי לא היתה כונתו לרדוף אחר השררה והכבוד ח"ו אלא כונתו לשם שמים דאמרו בגמרא (סנהדרין יד.) המתמנה פרנס וראש ישיבה עונותיו נמחלים ועל זאת היתה גם כן כונת רב אחא מדפתי ובעבור זאת נצטער. ועוד נראה לי בס"ד להליץ בעד מר בר רב אשי דאחר ששמע מאותו שוטה אותם דברים והבין דהנשיאות היא שלו מן השמים חשש אם יתמנה אחר מוכרח שימות בלא עתו כדי שיהיה נדחה מפניו של מר רב אשי דשעתא קיימא ליה דוקא דאז תחזור הנשיאות אליו וכאשר מצינו דחש רבי חנינא בר חמא בכיוצא בזה כשראה בחלום שיהיה רב ראש ישיבה ולכך לא רצה להתפייס עמו כדי שילך לבבל ושם יהיה ראש ישיבה ולא יהיה הוא נדחה מפניו אך התם לא ראה רבי חנינא שיהיה רב ראש ישיבה בארץ ישראל ואפשר שיתקיים החלום בהיותו בבבל מה שאין כן הכא הגיד השוטה שיהיה מר רב אשי ראש ישיבה במתא מחסייא ועל כן אם יהיה שם אחר במקומו מוכרח שיהיה זה נדחה מפניו לכן עשה השתדלות שיהיה הוא שם לטובת החכם ההוא.

אָמַר רָבָא: וַאֲנָא בַּתְרָא. פירש מהרש"א ז"ל לא קללו שימות רמי בר חמא אלא יגרשנה רמי בר חמא וישאנה רבא אבל רמי בר חמא הוה חש לישא אשה גרושה כדאמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים קיב.) לא תבשל בקדרה שבישל בה חברך, ומאי ניהו? גרושה בחיי בעלה. ומשום הכי לא אמר וַאֲנָא בַּתְרָא דאם כן היה מקלל את רבא שימות לפניו דהא אי אפשר לו שישאנה בענין אחר עד כאן לשונו. וקשיא לי בדבריו חדא גירושין ובפרט אשה ראשונה יותר חמיר וקשה מחשש זה דישא גרושה בחיי בעלה דאין זה אלא עצה טובה משום נקיות בעלמא ואיך יחוש להא ולא יחוש לגרושין? ועוד אי איתא דאיכא למיחש מגרושה בחיי בעלה טפי אמאי לא חש רבא? ונראה לי בס"ד לקיים דברי המהרש"א ז"ל דאפשר אותו זמן היה רמי בר חמא נשוי אשה ואם יקח רמי בר חמא ויגרשנה אינו מגרש אשתו ראשונה דקשה מאד דאמרו רבותינו ז"ל בסוף גיטין (גיטין צ:) כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות ולכן ניחא ליה בשביל קיום נבואתה לארס אותה דוקא ולא ישאנה ואחר כך יגרשנה כדי שתנשא לרבא ותשאר אצלו ובזה תתקיים נבואתה, אבל רבא עדיין לא נשא אשה ואם יקחנה קודם רמי בר חמא ויגרשנה כדי שיקחנה רמי בר חמא הוה ליה מגרש אשתו ראשונה ודבר זה קשה מאד דאפילו מזבח מוריד עליו דמעות לכן אמר וַאֲנָא בַּתְרָא. ועל עיקר הערה זו של המהרש"א ז"ל מה שאמר רבא וַאֲנָא בַּתְרָא ולא אמר כן רמי בר חמא מפני דאפשר רמי בר חמא היה כהן ואי אפשר ליקח גרושה ואי הוה אמר וַאֲנָא בַּתְרָא הוה מוכרח לפרש כונתו שימות רבא וישאנה הוא אבל רבא לא הוה כהן וכאשר הכריח בספר הדורות כי רבא באל"ף שלקח בת רב חסדא לא היה כהן כנזכר באות רי"ש עיין שם ולכך אמר הכי. אמנם רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים הקדמה לו דף מב:) פירש כי בת רב חסדא היתה בסוד המלכות ועליה רמז הכתוב (תהלים לא, כ) מָה רַב טוּבְךָ בת רב חסדא שהיא בת רב החסד אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ הם רמי בר חמא ורבא דרמי בר חמא בסוד הדעת שהוא עליון ורבא בסוד היסוד שהוא תחתון ולכך אמר רבא וַאֲנָא בַּתְרָא לפי סדר המידות עד כאן דבריו בקיצור עיין שם. ובמה שאמר רבינו ז"ל מובן מה שאמרו בכתובות (כתובות פה.) דאמר על בת רב חסדא אשתו קים לי בגווה דלא משקרא והיינו כי היא בסוד המלכות שהוא סוד דיבור ואיך תשקר ותחטא בדיבור לכך אמר קים לי בגווה דייקא.

לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה, אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד. נראה לי בס"ד לב ולב אותיות בלבול דכל היכא שיש לו לב ולב יש לו בלבול דלא ידע מה לעשות הכזה או כזה ואחר אכילה נתישב דעתו וְאֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד יען כי אחר שאכל ושתה נעשה שמחה בלבו וכמו שנאמר לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ (קהלת ט, ז) ולכן תמצא שִׂמְחָה אותיות שָׂח מָה והיינו לֵב אֶחָד [45] עולה מספר מָה [45] רצונו לומר על ידי השמחה שבלב אינו שח לב ולב אלא שָׂח לֵב אֶחָד.