בן יהוידע על בבא בתרא יב.

אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְּלָה מִן הַנְּבִיאִים, מִן הַחֲכָמִים לֹא נִטְּלָה. פירוש הנבואה העיקרית לא ישיגנה הנביא אלא רק על ידי הכנות שעושה ביחודים וכונות אבל רוח הקודש תבא מאיליה בכל עת אף על פי שאינו עושה הכנות להשראת רוח הקודש. והנה רבותינו ז"ל לפעמים קורין את הנבואה בשם רוח הקודש וכן נמי קורין את רוח הקודש בשם נבואה כי הענין אחד ורק הנבואה היא נמשכת ממקום גבוה ועליון יותר ממקום שנמשכת ממנו רוח הקודש ולפעמים ישיגו הנביאים כמה דברים ברוח הקודש שנמשכת ממקום תחתון אך בעלי רוח הקודש שלא הגיעו למדרגת הנביאים לא ישיגו בנבואה שהיא ממקום עליון אלא רק ברוח הקודש שהיא נמשכת ממקום למטה ממקום הנבואה. ולכן אמר כאן אף על פי שהנבואה העיקרית ניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה כלומר עוד יש רוח הקודש שהיא דומה אל הנבואה שנמצאת אצל החכם אך זה החכם שרואה ברוח הקודש הוא עדיף מנביא, לאו עדיף במעלה דודאי הנבואה מעלתה גדולה טפי שהיא ממקום למעלה ממקום שנמשכת ממנו רוח הקודש אלא לענין הא עדיף מפני שתבא לאדם גם אם לא יעשה הכנות על ידי יחודים וכונות אלא תבא מאיליה ואין לה עת וזמן מוגבל. ומה שאמר חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא פירש בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו הכונה כמו ענין הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה רבינו ע"ה דאמר לו ליהושע שאל בנבואה ואמר לו אין נביא רשאי לחדש אבל עתניאל בן קנז החזירן מחכמתו ופלפולו נמצא חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא להחזיר אבידה כזו וכיוצא בה עד כאן דבריו נר"ו.