בן יהוידע על בבא בתרא יד.

אֵין עוֹשִׂין סֵפֶר תּוֹרָה, לֹא אָרְכּוֹ יֶתֶר עַל הֶקֵּפוֹ, וְלֹא הֶקֵּפוֹ יוֹתֵר עַל אָרְכּוֹ. פירוש שיכוין להיות חוט המקיף יריעות כל הספר לאחר שיהיה נתפר ויתגלגל ארוך כשיעור אורך היריעה ממטה למעלה שזהו נוי לספר תורה וכן היו הלוחות אורכן ורחבן ועוביין שוין יחד כמו שכתוב בספר הלבוש ז"ל עיין שם. אך יש להבין אמאי האריך התנא למנקט כהאי לישנא והוה ליה למימר בקיצור סֵפֶר תּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אָרְכּוֹ וְהֶקֵּפוֹ שָׁוִין? ונראה לי בס"ד דמשמע מדברי הריטב"א ז"ל שהביא דבריו ב'יד רמה' דאסור להשוות ההקף עם הגליון על ידי שיעשה את העמודים עבים ביותר או דקים ביותר אלא צריך שיהיו העמודים עשויים כדרך העולם בשיעור בינוני וכן אסור להרבות בשיעור אורך הגליונים למעלה ולמטה מעיקרא באופן שבודאי יהיה האורך יותר על ההקף ואחר שיתפור ויגלול יחתוך משיעור הגליונים עד שיהיו שוים האורך וההקף יחד אלא צריך לעשות הכל במידה הראויה ויהיה האורך וההקף שוה מאיליו ומעצמו עיין שם. ובזה מתורץ דקדוק שדקדקנו שאם היה אומר התנא ספר תורה צריך שיהיה ארכו והקפו בשוה, הייתי חושב שמותר לעשות על פי המצאות הללו הנזכר לעיל באופן כי סוף דבר יהיה שוה על ידי תיקון, ולכך האריך התנא לישנא באומרו אֵין עוֹשִׂין סֵפֶר תּוֹרָה לֹא אָרְכּוֹ יֶתֶר עַל רָחְבּוֹ לומר לא יעשה לכתחילה אורך הרבה בהעדפת הגליונות כדי שיוכל להשוותם וגם לֹא הֶקֵּפוֹ יוֹתֵר מֵעַל אָרְכּוֹ דהיינו שיעשה עמודים עבים יותר מן הנהוג כדי שאם אחר כך ימצא ההיקף יותר יגרור מעובי העמודים עד שישווה ההקף עם האורך.

רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב כָּתַב חַד אַמַשְׁכָא דְּעֶגְלִי וְאִיתְרָמִי לֵיהּ. יש להקשות למאי אצטריך לאשמעינן דכתבו על עור עגל דמאי נפקא מינה בין עור עגל לבין עור שה או צבי? ונראה לי בס"ד דבא להודיע רבותא דזכותיה דאתרמי ליה הכי אפילו בעור עגל שהוא קשה הרבה ויזדמן בו עורות קשים ביותר דאז לרוב קשותם עושים נפח ואין שוכבים זה על גב זה היטב בגלילה דבהם לא יוכל האדם לשער כפי אומד הדעת ועם כל זה אתרמי ליה. ועוד נראה לי בס"ד דבא לרמוז כי משום שהיה הספר תורה כתוב בעור עגל שהוא גבורה לכך שלטה בו עין הרע אחר דאתרמי ליה אבל אם היה כתוב על עור שה שהוא חסד אף על גב דהוה אתרמי ליה לא היה שולט בו עין הרע. וכיוצא בזה כתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל מאחר דהמן קנה את ישראל בכסף שהוא חסד זכו דנעשה להם נס וניצולו מה שאין כן אם היה קונה בזהב שהוא גבורה היה קשה הנס.

אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַב הַמְנוּנָא: כָּתַב רַב אַמִי אַרְבַּע מֵאוֹת סִפְרֵי תּוֹרָה. נראה לי בס"ד הם באו ללמד דין בדבר זה לומר שפסוק אחד לבדו נקרא תורה וגם באו ללמד דמותר לכתוב פסוק לבדו כדי ללמד לתינוקות ולא אמרינן הרי זה משליכו לאיבוד ושני דברים אלו שבאו ללמד אמרו אותם בלשון חידה לרב המנונא והוא פירש חידתם תכף ומיד. ונראה לי בס"ד דרבי אמי עשה כן בכונה מכוונת לכתוב פסוק זה ארבע מאות פעמים לא פחות ולא יותר כדי להכניע בזה ארבע מאות כוחות של סטרא אחרא בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב, ז) גם כיון לבטל בזה קליפת עין הרע הנקראת רַע עַיִן [400] שהוא מספר ארבע מאות מעל תינוקות של בית רבן וגם עוד להמשיך להם לב משכיל בתורה כי מַשְׂכִּיל [400] עולה מספר ארבע מאות וגם בחר בפסוק זה דראשי תיבות שלו הם יועילו לכוין בהם האדם קודם הזווג עם אשתו כדי שתתעבר בבן זכר אם יכוין האותיות בנקודות הידועים שכתבתי אותם במקום אחר בס"ד [ תּצֶלַמֵּמקֻיָ היוצא מן ראשי תיבות תּ וֹרָה צִ וָּה לָ נוּ מֹ שֶׁה מ וֹרָשָׁה קְ הִלַּת יַ עֲקֹב] .

נָטַע רַבִּי יַנַאי אַרְבַּע מֵאוֹת כַּרְמֵי. נראה לי בס"ד גם הכא בא רבא לומר לרבי ינאי דין אחד בענין החוזרים מעורכי המלחמה שאם נטע חמש גפנים שתים כנגד שתים ואחד יוצא זנב יש לזה דין כרם וחוזר בעבורו (עיין משנה כלאים ד, ו) ואמר לו דין זה בדרך חידה כדי לעשות חידוד לפני התלמידים והנה לפי פשוטן של דברים צריך לומר שנטע שני אלפים גפנים שאז הם ארבע מאות כרם בחשבון שתים נגד שתים ואחד יוצא זנב ברם עינא דשפיר חזי דנוכל לומר נמי שלא נטע אלא אלף גפנים כי אלו הארבע מאות כרמים נטען סמוכים דוגמת הסגול.

נִשְׁתַּיֵּר שָׁם טֶפַח, שֶׁשָּׁם עַמּוּדִים עוֹמְדִים. כתב בשיטה מקובצת בשם הראב״ד ז"ל אותם העמודים שאמרו לא ידעתי מה היו משמשים ואפשר כשמוציאין התורה בהקהל לקרותה אז היו גוללים עליהם וכו' ואף על פי שכתוב (שיר השירים ג, ט) אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, מימי משה היו ואף על פי שלא מצינו אותם לא בצוואה ולא בעשיה אפשר לא נעשו אלא לאחר שנשלמה התורה ונצטווה משה רבינו ע"ה לתתה מצד הארון וכו' עיין שם. ומה שנתקשה ממה שנאמר 'עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה' אין זו קושיא דהא אמרו רבותינו ז"ל כל שלמה דכתיב בשיר השירים קודש דקאי על הקדוש ברוך הוא מלך שהשלום שלו, לבד מחד בפסוק הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה (שיר השירים ג, ז) דקאי על שלמה המלך ע"ה ונמצא בשיר השירים מפורש דהקדוש ברוך הוא צוה עליהם לעשותם. ואנא עבדא נראה לי בס"ד הטעם לעמודים אלו שהושמו כאן לרמוז על הלוחות שהם סוד נצח והוד כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל (בעץ חיים שער יעקב ולאה) דכל בחינת הלוחות הם סוד נצח והוד ולכן נכתב לוחות מלא בשני ווי"ן עיין שם ולכן הניח שם עמודים דוגמת שני ווי"ן שהם נצח והוד דלכן נכתב לוחות הברית בשני ווי"ן. ועוד נראה לי שני עמודים רמז לשני עמודים מגו תלתא שהם עמוד תורה ועמוד עבודה דכל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה (מנחות קי.) הרי שני עמודים יש בספר תורה. גם עוד כל עמוד הוא דוגמת תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים והיא כפולה בחלק הנגלה ובחלק הנסתר כי לכן ראה זכריה הנביא ע"ה (זכריה ה, ב) את תורה שבעל פה מְגִלָּה עָפָה.