בן יהוידע על ערכין ל:

בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשָׁה אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית, אָדָם נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית, לְסוֹף מוֹכֵר אֶת מִטַּלְטְלָיו וְכוּ' (ויקרא כה, יג) . יש להקשות מה הלשון אומרת 'בֹּא וּרְאֵה' להיכן יבא ומה יראה? ונראה לי בס"ד דהוא דריש סמוכין על קושי העונשים של זה הסוחר בפירות שביעית אך ידוע דאיכא אמוראי דאין נוהגין לדרוש סמוכין וכמו שאמרו בגמרא אתון דלא דרשיתון סמוכין מפקי לה מהכא אנן דדרשינן סמוכין מפקי לה וכו' ולזה אמר רבי יוסי ברבי חנינא להשומע בא לבית המדרש ששם דורשין סמוכין ואז תראה כמה קשה עונשה של של שביעית דיש ללמוד מיני עונשין שלה מדרשה של שביעית. ועוד נראה לי בס"ד הכונה לומר לא תקשי לי קושית התוספות שהקשו מנא ליה למדרש אלו העונשים על המסתחר בפירות שביעית ודילמא אלו נאמרו על חורש וזורע בשביעית דאסוריהו מפורש בכתוב? לזה אמר 'בֹּא וּרְאֵה' כלומר אלו העונשים שאני דורשם על המסתחר בפירות שביעית בא וראה אותם בחוש הריאות שנתקיימו ונעשו כולם באדם המסתחר בפירות שביעית דלאו 'תא שמע' בלבד קאמינא לך אלא 'תא חזי' נמי קאמינא. ונראה לי בס"ד הא דקרי לה ' אֲבָקָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית ' לרמוז מעיקרא אינו רואה סימן ברכה ויהיה הקרן והריוח כאבק שאין בו ממש. ומה שאמר לשון זה ' לֹא בָּאתָ לְיָדוֹ ' מלבד טעם דנקיט תלמודא בזה נראה רמז לפי דרכו למה שאמר רבינו האר"י ז"ל כי עונות האדם ורפואתו בהם ניכר ונודע מן דפק האדם כאשר ניכר תחלואי הגוף מן הדפק וכנזכר בשער רוח הקודש ובזה פרשתי בס"ד בסה"ק 'בִּרְכַּת אָבוֹת' על מאמר התנא כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ (משנה אבות ה, יח) עיין שם ולכן אמר כאן ' לֹא בָּאתָ לְיָדוֹ ' כלומר שלא עשה תשובה אפילו במקצת שלא בא בדפק שבידו איזה סימן מן התיקון של הפגם.

סוֹף שֶׁמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ (ויקרא כה, לט) (ויקרא כה, יג) . נמצא שש צרות נעשים לזה המחלל קדושת השביעית וכאשר מנאם הרב עיון יעקב ז"ל. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב באיוב בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע (איוב ה, יט) פירוש בְּשֵׁשׁ צָרוֹת הנזכרים יַצִּילֶךָּ שלא יבואו עליך שש צרות אלו בתנאי שֶׁבַּשֶּׁבַע היא שנה השביעית לֹא יִגַּע בְּךָ רָע שלא תעבור אפילו על איסור סחורה שהיא נגיעה בעלמא.