בבא קמא קז.

עֵירוּב פָּרָשִׁיּוֹת כָּתוּב כָּאן וְכִי כְּתִיב כִּי הוּא זֶה אַמִּלְוָה הוּא דִּכְתִיב וּמַאי שְׁנָא מִלְוָה

כִּדְרַבָּה דְּאָמַר רַבָּה מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה מוֹדֶה בְּמִקְצָת הַטַּעֲנָה יִשָּׁבַע חֲזָקָה אֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ וְהַאי בְּכוּלֵּי[הּ] בָּעֵי דְּנִכְפְּרֵיהּ וְהַאי דְּלָא כַּפְרֵיהּ מִשּׁוּם דְּאֵין אָדָם מֵעִיז פָּנָיו

וּבְכוּלֵּי[הּ] בָּעֵי דְּלוֹדֵי לֵיהּ וְהַאי דִּכְפַר לֵיהּ בְּמִקְצָת סָבַר אִי מוֹדֵינָא לֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ תָּבַע לִי בְּכוּלֵּיהּ אֶישְׁתְּמֵיט לֵי[הּ] מִיהָא הַשְׁתָּא אַדְּהָווּ לִי זוּזֵי וּפָרַעְנָא הִלְכָּךְ רְמָא רַחֲמָנָא שְׁבוּעָה עִילָּוֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלוֹדֵי לֵיהּ בְּכוּלֵּיהּ

וְגַבֵּי מִלְוָה הוּא דְּאִיכָּא לְמֵימַר הָכִי אֲבָל גַּבֵּי פִּקָּדוֹן מֵעִיז וּמֵעִיז

תָּנֵי רָמֵי בַּר חָמָא אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין