תוספות רי"ד על בבא קמא קז.

מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע. פי' ניהוי כמשיב אבידה. ומהדר משום דאין אדם מעיז הודה. ומסיק דכל מאי דכפר לא כפר אלא להישמט עד שימצא זוזי לפרעו:

תני רמב"ח ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודא' במקצ'. בפ' שנים אוחזין מוקמי' למילת' בתלת' פרות ובאחת כפר לגמרי. ובאחת הודה שפשע בה. ובאחת טוען כי נגנבה ועיין התם בקונטרסי בבמהדורא תנינא. וגם בפ' השואל אמאי לא מצינן לאוקמי מילתי' בתרתי פרות ובאחת כפר ואמר נגנבה ואיני חייב לך ובאחת הודה ואמר פשעתי בה ואני חייב לך. ופירשתי התם דכפירה דגנבה לא חשיבה לרמב"ח כפירה להתחייב עלי' שבועה מפני שאינו בוש להעיז פניו עד שתהא שם כפירה דלא נתת לי שהוא בוש להעיז פניו ולישבע כו' כדפרישי' התם. ואי קשיא כיון דס"ל לרמב"ח דכל ד' שומרין אם אין שם כפיר' במקצ' אינן נשבעין והם פטורין בלא שבועה א"כ היכ' דטעין לי' שתי פרות הפקדתי בידך והוא אומר לא הפקד' לי אלא אחת ונאבדה בפשיע' שלא יהא הילך דחייב שבועה משום דהוא מודה במקצת וכופר במקצ' נפטריה משבועה ע"י מיגו דאי בעי אמר נגנבה ופטר כי אמר נמי לא הפקד' לי יהא פטור דבשלמא לרבנן אי אמר נגנבה שבועה בעי והשתא נמי דאמר לא הפקדת לי בעי שבועה. אלא לרמב"ח דפטור ליה משבועה כשאמ' נגנב' השתא דאמר לא הפקדת לי יהא נאמן בלא שבועה ע"י מיגו. יש לומר דקסבר רמב"ח כל היכא דאיכא כפירה במקצת והודאה במקצת דירדה תורה לסוף דעתו דאישתמוטי מישתמיט ולא אתי למשתבע בשיקר'. להעיז פניו בפני המכיר בו שהיא מחלל. על שום מיגו לא פטרינין לי' משבוע' כיון דקים לי' לרחמנא דלא משתבע בשיקרא אלא אמרי' רמי שביעה עלי' כי היכי דלודי ולא שבקי' לי' דלא לשתבע כיון דמצינן למיקם אקושטא דמילתא: