רש"ש על בבא קמא קז.

בתוס' [ד"ה עירוב] אבל קשה דבפ' השואל כו' אלמא דל"מ רחב"י בלא הודאת מקצת כו'. לכאורה שואל נמי כל הנאה שלו (שם בר"פ) ודומה למלוה דאינו מעיז מפני הטובה שעשה לו ואולי מפני דאינו יודע (ר"ל אם שאולה או שכורה אבל א"י אם הלויתני ודאי הוה העזה הואיל דהלה טוען שנתן לו מיד ליד) אינו העזה כ"כ לכן שפיר יוכל להעיז ולומר א"י וכיון שא"י לישבע משלם. ובזה יש ליישב הא דהביאו לקמן מסלעין דינרין דמיירי בהלואה והרגיש המהרש"א משום דהתם ג"כ יוכל להעיז דקמסייע ליה שטרא:

בא"ד דלכפור ודאי אינו מעיז במידי דידע ביה חבריה. אם תרצה לעמוד על כוונתם בזה עי' בנה"מ בכללי מיגו סי' כ':

בא"ד ומיהו ההוא דהשואל קשה לפירושו כו'. (בב"מ צח) בד"ה משכחת כתבו בפשיטות דלשבועה שנאנסו אה"נ דלא בעי הודאה רק דלטענת א"י אם שאולה אם שכורה דהיא כפירה בעי הודאה והכא כוונתם להקשות דנחייב לו שבועה דשכורה מתה ע"י גלגול שבועה דנאנסה ומחשאיל"מ והתם כתבו דעי"ג א"י להשביע כיון שאין הנתבע טוען ודאי ע"ש בדבריהם במתני':