נימוקי יוסף על בבא בתרא לד.

מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום כו'. דאי לא אמר לו המוכר אלא שדה שמצרניו ראובן ושמעון היה יכול ליתנו חצי השדה לבד באלכסון דהא הוה שפיר מצר אחד ראובן ומצר אחד שמעון אבל כשאמר לו רוחין תרתין על כרחו יתן לו כל השדה וכן הדין הוא אם מצר ראובן מזרח ודרום ומצר שמעון מערב וצפון שהיה יכול ליתן לו אלכסון אחר שהם מצרנים בו:

מי שמכר שדהו ומצר לו השלשה מצרים והרביעי לא מצר לו קנה הכל חוץ ממצר רביעי. ולא אמרינן כי היכי דשייר ברוח רביעי ה"נ שייר בכוליה שדה ושיתן לו תלם אחד כנגד ג' המצרים לבד וכל מה שבתוכה ישאר למוכר אלא אמרי' כולו מכר לו חוץ ממצר רביעי דהיינו רביע השדה כנגד אותו מצר רביעי והיינו כשאינו מובלע המצר הרביעי בתוך השלשה מצרים שמצר אבל אם המצרים שמצר ארוכין יותר מן השדה עד שמצר הרביעי נכנס בתוכה קנה הכל ואפילו מצר הרביעי ובלבד שלא יהיה באותו מצר תשעה קבין שהוא שיעור שדה דאז הוא חשוב ואינו נמכר בסתמא כיון שלא מצר לו רוח רביעי א"נ שאין בו דקלין נטועין הרבה משום דקפיד עלייהו והשתא הוו תרתי לטיבותא שנבלע ואינו דבר חשוב:

מיבלע ואיכא עליה או לא מיבלע וליכא עליה. דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא הוי ספק ואמרינן שודא דדייני. שידונו הדיינים כפי מה שיראה בעיניהם בטעם ובסברא כגון שיראו שהדמים מודיעים או אם מכרו המוכר בעין יפה ואמרו המפרשים ז"ל שזה לשון רב יהודאי גאון הוא שקבל הכי מרבנן סבוראי ולא גמירנא מיניה בעלמא אבל כל היכא דאיכא תרתי לישני הא קי"ל הלכתא כלישנא בתרא א"נ כל היכא דאיכא ספיקא בממונא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה וכתב ה"ר יונה זצ"ל בשם רבינו יצחק ז"ל היכא דלא אשכחן סוגיא בעלמא דמכרעת כחד יש רשות לדיין לדון כפי מה שדעתו נוטה כדאמרינן בסוף כל הנשבעין [דף מח:] האי דיינא דעבד כר' אלעזר עבד כרב ושמואל עבד:

אם מכר אדם שדה שיש לו בשותפות וכתב בשטר המכירה או המתנה פלגא דאית לי בארעא אני מוכר או נותן לך כל חלקי שהוא חצי השדה משמע אבל אמר פלגא בארעא דאית לי משמע חצי ממה שיש לי דהיינו רביע וכן מצא אביי כתוב בשטרות דנפקי מבי רבה כשהיה כתוב דאית לי בארעא היה מפרש בשטר כל החצי וכשהיה כתוב בארעא דאית לי היה מפרש שם רביע כלומר שהיה כתוב שם הלשון עצמו ופירושו:

מי שמכר או נתן חלק משדהו ולא פירש חלק השדה אלא שאמר הכי זה השדה מצד ראובן ומצד שמעון [ומצד מזרח] היא ארעא שלי שממנה פליגא או פסיקא החלק שאני מוכר לך אי לא אמר גם שאר המצרים מצפון ודרום א"כ לא פירש שום חלק מבורר הלכך יתן לו שיעור שדה ולא יותר ואם אמר לו אילין מצרנא דהיינו שאר המצרים יתן לו פלגא כיון שייתר בלשונו ודאי דעתו ליתן יותר משיעור שדה דאל"כ למה ליה להאריך כ"כ אי לתשעת קבין שהוא שיעור שדה בלאו הכי צריך ליתן לו כן א"כ ודאי כדי לתת לו חצי השדה הוא דקאמר דאין לנו אלא או לשון פלגא שהוא חציו או שיעור שדה שהוא ט' קבין:

אמר המחבר יחלוק פלוני בנכסי פלגא וכו'. היינו דוקא בשיש לו לחלוק עמו או עם בן אחד משום שעשאו שותף אבל אם אמר יחלוק עם פלוני ופלוני אינו נראה שיטול אלא כאחד אא"כ אמר יחלוק עם בני שעשה מכולם כלל אחד וכן מצינו בתוספתא [מכילתין פ"ז] ששנינו גבי תנו חלק לפלוני בנכסי יטול כאחד מן הבנים ואילו הכא אמרינן נוטל רביע אלא ודאי הכא מיירי שבא לחלוק עמו או עם בן אחד הריטב"א (ולפירוש הגאונים דמוקמי לה [להך חלוק פלוני] דוקא במתנה. התוספתא דנקט במכר מיירי כגון שאין הדמים ראיה דומיא דמתנה ומשכחת לה דאמר ואני מוכר לך חלק כדשיימי תלתא הריטב"א ז"ל ואמר שכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל. ע"כ):

סומכוס אומר לא יפחות מרביע. פי' בערוך דסומכוס לטעמיה דאמר ממון המוטל בספק חולקין הלכך מקבל מתנה טוען חצי הוא שלי וחצי הוא שלך והיורש טוען החצי שתודה אקחנו והחצי שאתה אומר שלך אינו כן והלה הנותן אמר אתן לך חלק כל שהוא [והו"ל זה החצי ממון המוטל בספק] וחולקין אותו ונותן לו רביע הבור וכן בכולהו [בחבית אין פחות משמינית ששתי חביות יש בבור כשנותן לו רביע החבית יבא שמינית הבור. בקדרה אין פחות מי"ב לפי ששלש קדרות יש בבור וכשנותן לו רביע הקדרה יבא אחד מי"ב בבור. בטפיח אין פחות מט"ז לפי שד' טפיחים יש בבור וכשנותן לו רביע הטפיח יבא אחד מט"ז בבור וכולן שיעור אחד הוא] דיש ב' חביות בבור וג' קדרות וד' טפיחין משמע מהא דסומכוס דכל היכא שאמר חלק לפלוני סתם ולא פירש כמה נותנין לו רביע דמשמעות חלק סתמא כך הוא בין במטלטלין בין בקרקעות ומשמע מן התוספתא דלאו דוקא במתנה אלא הוא הדין במכר דהכי איתא התם סומכוס אומר המוכר חלק לחבירו וכו' אבל הגאונים ז"ל רבינו האי ור"ח ז"ל מוקמי לה דוקא במתנה וכדמשמע מפשטא דאמר תנו אבל במכר הדמים מודיעים כיון שלא אמר לו חלק ידוע מחשבין ביניהם לפי הדמים דה"ק ליה חלק אחד ששוה כך וכך מעות אני מוכר לך אבל לעיל אמר פלגא בפירות שהוא סך ידוע הלכך אפשר דמיירי בכל גוונא וא"ת והא קי"ל כרבנן דאמרי בפרק המוכר [דף עז:] גבי צמד ובקר שאין הדמים ראיה י"ל דשאני התם דעיולי במקח מה שאפשר דלא מכר לא עיילי אבל הכא ידוע הוא שזה מכר לו ולא בעינן לעיולי טפי ממה שמכר אלא לברורי מילתא שמכר היכי מכר וה"נ סבר תלמודא לקמן בהמוכר פירות [דף צב.] גבי שור דאמרינן וליחזי דמי היכי משום דודאי שור מכר לו והעלה הרי"ף וכל האחרונים ז"ל דדוקא חלק הוא דילפינן מבור אבל הנך שיעורי אחריני לא גמרינן מינייהו דאמרינן וטעמא משום דלא קיימינן בטעמא דמילתא דהני שיעורי:

לחבית לקדרה לטפיח. פי' לצורך חבית או שיעור לצורך קדרה או לצורך שתיית בני אדם שיקחו אותו חלק מן הבור: