רש"ש על בבא בתרא לד.

תד"ה הוי מחויב. ונראה לר"י כו' אלא מסברא כו' והא דקאמר כו' מדתני ר"א שבועת כו'. ר"ל וכיון דאית ליה סברא קרא ל"ל. וק"ל דהלא יל"פ דעיקר דין מתוך שאיל"מ צריכא קרא. רק בהאי עובדא דנסכא יכול לישבע דדידיה חטף משום מיגו. בזה ס"ל לר' אבא מסברא דל"א מיגו משבועה לשבועה בשבועת עד אחד וכמו שהטעים הר"ן בפרק כל הנשבעין אלא כיון דא"י לישבע אותה שבועה שהעד מחייבו מיקרי א"י לישבע ומשלם מקרא דתני ר' אמי. ורב ושמואל ג"כ לא פליגי אלא על דרשת ר' אמי ולכן אע"פ שאי"ל אותה שבועה שהעד מחייבו לא מחייבינן ליה לשלם מפני זה. מ"מ בכדי לא פטרינן ליה וישבע דדידיה חטף ודו"ק:

תד"ה הוה יתיב. עמש"כ ע"ד בשבועות מ"ז בס"ד: