יד יצחק - ב ט

הסברא כאן כדי שיקשה ובמקום אחר מהפכו לפי הקושיא עכ"ד ע"ש. ולפי זה נאמר דהנה באמת לפי מה שפירשו בתלמודין בפסחים שם בטעם דאין קוצצין את האילנות בשביעית דהוא משום לאכלה ולא להפסד פשוט לפרש מה דתנן במתני' משיוציאו היינו גם תחלת העלין דמ"מ יוצא הפסד כשקוצץ דראוים המה להוציא פירא אם יחדל מלקצוץ. ולכן התם בפסחים שפיר מקשי תלמודן על רבי אילעא דקץ כפנייתא בשביעית (והמה תמרים קטנים וכפרש"י) מקרא דלאכלה ולא להפסד וכי תימא ה"מ היכי דנחית לפירא (היינו דנגמר פירא) אבל לא נחית לפירא לא והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפרי ושומר לפרי אימת הוי בכופרא וקא קרי להו פירי. ומשני רב נחמן דאמר כר"י דתנן ר' יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פירי ופליגי רבנן עליה ופריך ומי פליגי עליה בשאר אילנות והא תנן מאימתי אין קוצצין כו' עד וב"ה אומרים ושאר כל האילנות משיוציאו וא"כ אף דנוכל לפרש משיוציאו את הפרי והטעם דאז מקרי פירא שלמה והוא מפסידה וגם בזה מוכיח שפיר דרבנן לא פליגי עליה דר"י בשאר אילנות ושפיר מקרי פירא אף שלא נשלמה מ"מ עדיף טפי אם נפרש משיוציאו תחלת העלין. משום דלפי זה אלימא טפי קושיית תלמודין ובמכ"ש. דאף גם משיוציאו תחלת העלין אסור ואיך קץ ר' אילעא כפנייתא דהוי פירי קטנים משא"כ הכא בברכות דמעשה דהוי הכי הוי דרבינא אשכחיה למר בר רב אשי דזריק את האביונות (היינו עיקר הפרי של ערלה) ואכיל את הקפריסין הוא קליפה הגדולה שסביבות הפרי) והקשו עליו דבערלה אסור משום דהאי קפרס נעשה שומר לפרי ורחמנא אמר וערלתם ערלתו את פריו ומאי ניהו שומר לפרי ומשני רבא היכא אמרינן דנעשה שומר לפרי היכא דאיתא בשעת גמר פירא אבל האי קפרס ליתא בשעת גמר פירא ופריך מהא דרב נחמן הנ"ל דאמר הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפירא והתם עדיין לא נגמר הפרי ומשני כדלעיל דר"נ סבר כר' יוסי ופליגי רבנן עליה ופריך עוד ובשאר אילני מי פליגי רבנן עליה והתנן מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית כו' עד וב"ה אומרים שאר כל האילנות משיוציאו והכא אם נפרש דהאי משיוציאו הוא תחלת העלין לא תקשי כלל לרב אשי דאולי באמת לענין ערלה דכתיב וערלתם ערלתו את פריו בעינן דוקא פרי גמור ובשביעית שאני דהתם לא בעינן פרי כלל ואסור משום דיוכל לבוא לידי הפסד כיון דגם כשאינו רק עלין אסור לקצוץ וודאי דאז לא מקרי פירא כלל לכן מפרש רש"י הכא שפיר דמשיוציאו דהכא מוכרח לפרש לפי קושיית תלמודין שהוא משיוציאו את הפרי וכן דקדק עוד רש"י בד"ה רבנן דפליגי עליה דר' יוסי במסכת ערלה וקאמרי בשאר אילנות דמשיוציאו הוי פרי הראוי עכ"ל והוא כדברינו דאל"כ אין מקום לקושיית תלמודין משא"כ במסכת פסחים שם קשה הרבה טפי אם נפרש משיוציאו תחלת העלין ועי'

שם גופא רב ושמואל דאמרי תרווייהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות וכתבו [תוס' ד"ה כל] בתוך הדיבור וז"ל וכן כשנותנין קמח לתוך פולין או לתוך עדשים וכן לתוך שקדים שעושין לחולה אם עושין כדי שיסעוד את הלב אז צריך לברך בורא מיני מזונות ואם לדבק בעלמא א צריך לברך במ"מ וטוב להחמיר ולגמעו [בתוך הסעודה] לאחר ברכת המוציא ופטור ממ"נ עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא שקדים תוך הסעודה צריך ברכה וצ"ע עכ"ל וכוונתו מבוארת קצת דהא הוו דברים שאין דרכן להביא בתוך הסעודה ואיתא לקמן (מ"א ב') דמברך עליהן גם בתוך הסעודה ואולי נאמר בדעת רבותינו התוס' ז"ל דכוונתם להחולה בעצמו דנעשו לדידיה כתבשיל דדרך החולה בכך וכיון דדרכו בכך לכן הוו אצלו כדברים הבאים בתוך הסעודה והכא אין לומר בטלה דעתו אצל כל אדם כמו שאמרו בתלמודן (ל"ה ב') באם קבע עצמו על היין דהתם שאני משום דכל אדם אין דרכן לקבוע ע"ז משא"כ הכא כיון דדרך החולים בכך לא שייך לומר בטלה דעתן. ועי' בתוס' שבת (צ"ב ב') שכתבו בד"ה ואת"ל אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתן אצל כל אדם וז"ל משמע דעל אתרא נמי אמר דבטלה דעתן כו' וקשה דבפ' חבית גבי של בית מנשיא היו סוחטין ברמונים פריך ובית מנשיא הויא רובא דעלמא ומשני אין דהא תנן המקיים קוצים בכרם כו' שכן בערביא מקיימין קונים לגמליהן ופריך מי דמי ערביא אתרא הוא הכא בטלה דעתו אצל כל אדם וי"ל דהתם חשוב מנהג ערביא דלכל העולם נמי אם היה להם רוב גמלים הוו נמי מקיימין כו' עכ"ל וא"כ גם הכא בשקדים לחולה פשוט דלא נאמר בטלה דעתו

דף לח ע"א ת"ר מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ו' ר' נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ אמר רבא במוציא דכ"ע לא פליגי דאפיק משמע (ופרש"י והא ודאי ברכה הגונה היא דלשעבר בעינן שהרי כבר הוציא הלחם הזה מן הארץ שהוא בא ליהנות ממנה). כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש [ור' נחמיה סבר דמפיק משמע] שנאמר המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים וכתב מרן וז"ל עי' עירובין (י"ט א') וצ"ע עכ"ל והוא דשם אמר ר"ל רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה שנא' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' שפשעו לא נאמר אלא הפושעים דפשעי ואזלי ומתקיף לה רב כהנא אלא מעתה דכתיב המוציא והמעלה (ופרש"י המוציא אתכם מארץ מצרים (בויקרא כ"ב) וכן המעלה אתכם מארץ מצרים שם י"א) הכי נמי דמפיק ודמסיק הוא אלא דאסיק ואפיק הכי נמי דפשעי הוא. הרי להדיא דלשעבר משמע ואיך יפרנס ר' נחמיה קראי אלו דמשמע להדיא דאינו להבא. ואף אם נאמר להקל קושיית מרן ולומר דדעת ר"נ דמשמעו להבא (מקרא שהביא) וגם לשעבר (מקראי דהמוציא והמעלה הנ"ל) ורק כיון דאיננו לשון מבורר מהראוי לנו לומר מוציא דמבורר רק לשעבר לחודיה ודומה למה שכתבו התוס' בפסחים (ז' ב') ד"ה כי פליגי ע"ש. מ"מ עדיין יסוב קושיית מרן על רש"י ז"ל דמפירושו נראה להדיא בדעת ר' נחמיה דסובר דרק להבא משמע דז"ל בד"ה ור"נ סבר דמפיק משמע שעתיד להוציא וכשנאמר פסוק זה עדיין לא יצאו והמוציא לך מים עדיין היה מוציא כל ימי היותם במדבר עכ"ל ואם נאמר דר' נחמיה סובר דתרתי משמע מה הוקשה לרש"י מקרא דהמוציא לך מים. ואפשר דמטעם זה הסיב בדו"ח הקושיא על דברי רש"י ע"ש אך אולי נאמר קצת בזה דהנה על הא דתנן במתניתין לעיל (י"א א') בשחר מברך שתים לפניה שאלו בגמ' מאי מברך אמר ר' יעקב אמר ר' אושעיא יוצר אור ובורא חשך ופריך ולימא יוצר אור ובורא נוגה ומשני כדכתיב קאמרינן ופריך אלא מעתה עושה שלום ובורא רע מי קאמרינן כדכתיב אלא כתיב רע וקרינן הכל לישנא מעליא הכא נמי לימא נוגה לישנא מעליא וכו' ומוכח א"כ מדברי הגמ' דשם דהיכא דליכא לישנא מעליא בעינן ודאי לומר כדכתיב ולכן נאמר לדעת רש"י ז"ל דאינו נחית לפרש וליישב כל המקומות דכתיב המוציא דלר' נחמיה כולם להבא נינהו דודאי פשוט דהמוציא והמעלה לשעבר נינהו ומ"מ כיון שאינו לישנא מבורר אין לאומרו אך נחית כאן ליישב רק קרא זה דהמוציא לך מים דמשמעו לר"נ להבא דאם היה משמעותו לשעבר היה לנו לומר המוציא אף דמשמעו גש להבא מ"מ כיון דמצינו במידי דמוציאו לצורך האדם לישנא דהמוציא מהראוי לומר גם הכא כן דמה לי אכילה ומה לי שתיה ולכן מפרש דלר"נ קרא זה דגבי מים שהם לצורך האדם לא משמע כלל לשעבר ורק להבא ולכן מיבעי למימר מוציא דוקא וכעין סייג לדברינו אלו הוא מדאייתו רבנן ראיה דהמוציא לשעבר משמע מקרא זה דהמוציא לך מים שנכתב בספר דברים וגם דאיננו מוכרח כ"כ דיש מקום לפרשו דעדיין היה מוציא וכפרש"י