יד יצחק - ב פט

כמתניתין והלא כמה תנאי אשכחן דסברי דבר שאין מתכוין אסור ותירצו וז"ל וי"ל דדילמא מטעם דפסק רב כוותיה משום דתולש לאו היינו גוזז לא אשכחן דפליגי ועוד כדפרישית לעיל דלא קרי פלוגתא אלא א"כ נחלקו על אותו דבר עצמו כו' עכ"ל ואין זה רק לאב"א דר"י בן המשולם פליג על רב ומתיר דבר שאין מתכוין בכל גווני אבל לפי מאי דתירצו בתלמודין בתירוץ הראשון דר' יוסי בן המשולם סבר לה כרב דאוסר דבר שאינו מתכוין ולא התיר רק בפרה אדומה משום דקדשי בדק הבית היא לח הוצרכו לכל זה ולכן נאמר דקושית התוס' דהכא הוי לפי מה דאמרו שם בתלמודין בתחלה דרב סבר דבר שאין מתכוין אסור והא דפסק הכא כר"י בן המשולם משום דתולש לאו היינו גוזז וביום טוב היינו טעמא דשרי רב משום דהו"ל עוקר דבר מגידולו כלאחר יד וגם דברי ר"י בן המשולם הוא מטעם דתולש לאו היינו גוזז וכתירוץ הראשון דר"י בן המשולם סובר ממש כרב ופשוט להו להתוס' דסוגיית תלמודין דהכא דפריך וכיון דאמר רב והילכתא ככולי פרקין בר מפלוגתא הלכה כרבי יוסי בן המשולם ל"ל. הוי לפי אוקימתא זו דרב סבר כר"י בן המשולם ור' יוסי בן המשולם סבר כרב: דאל"כ רק דר' יוסי בן המשולם מתיר משום דבר שאין מתכוין ורב פסק כוותיה משום דתולש לאו היינו גוזז א"כ איך הקשו תלמודין הכא וכיון דאמר רב והילכתא כו' ל"ל למימר הלכה כר"י בן המשולם. הלא מאוד צריך לאשמעינן דהילכתא כר"י בן המשולם ואם לא אמר בודאי לא הוי ידענו כלל דהילכתא כוותיה כיון דרב אמר בהדיא לבר מפלוגתא והכא פליגי עלי בדבר שא"מ וכמו שהוקשה למרן והובא דבריו לקמן בסמוך אלא ע"כ דתלמודין הכא אזלי לפי אוקימתא זו דגם ר"י בן המשולם סובר כרב בדבר שאין מתכוין ומשום זה הקשו תלמודין הכא ל"ל לרב לומר תרתי דיני ולכן שפיר הקשו התוס' הכא דמ"מ כיון דאמר הלכה כר' יוסי בן המשולם מסתמא פליג בברייתא בדין זה עצמו וע"ז תירצו דקים ליה בע"פ דפליגי ולא דנשנה במשנה וברייתא ועי'

שם ע"ב [תוס' ד"ה והיינו] כתבו בתוך הדיבור וז"ל ולאידך לישנא דאמרינן רב סבר כר"י בן המשולם ור"י בן המשולם לא סבר כרב כו' והא דקאמר רב הלכה כר' יוסי בן המשולם לעיל משמע דליכא פלוגתא וכמה תנאי אשכחן דסברי דבר שאין מתכוין אסור כו' [וי"ל דדילמא מטעם דפסק רב כוותיה] משום דתולש לאו היינו גוזז לא אשכחן דפליגי כו' כמש"ל וכתב מרן וז"ל תמיהני מאוד דמ"מ מאי פרכי' וכיון דאמר רב והילכתא בכוליה פרקין כו' הלכה כר"י בן המשולם ל"ל הא אי לא אמר הכי ה"א דלא נכלל בכללא דהילכתא בכוליה פרקין לבר מפלוגתא דהיתי אומר דתולש היינו גוזז ור"י בן המשולם דמתיר היינו מטעם דהוי דבר שאין מתכוין דהא באמת מה"ט לחודיה ג"כ מותר ובזה הא איכא פלוגתא דתנאי במתניתין שבת (נ"ד א') ובלבד שלא וכרוך ובביצה (כ"ג ב') עגלה של קטן דסברי דבר שאינו מתכוין אסור ולזה אשמעינן רב דהלכה כר"י בן המשולם משום דתולש לאו היינו גוזז ולאידך תירוצם ניחא כיון דהפלוגתא אינו על דין זה ממש הוא בכלל הילכתא בכוליה פרקין ואף דרב סבר בעלמא דדבר שאינו מתכוין אסור היינו יודעין דמ"מ הלכה כן משום דתולש לאו היינו גוזז אבל לתירוצם קמא צע"ג עכ"ל ולדברינו הקודמים ניחא קצת דהא דשאלו תלמודין לעיל וכיון דאמר רב והילכתא בכוליה פרקין כו' היינו דוקא למה דאוקמי בתחלה (כ"ה א') דר' יוסי בן המשולם סבר ליה כרב דדבר שאינו מתכוין אסור וכל טעמו של ר' יוסי הוא משום דתולש לאו היינו גוזז וכמו ששאלו בתלמודין ג"כ בפשיטות ומדרב סבר ליה כר"י בן המשולם ר"י בן המשולם סבר ליה כרב והא דפשוט להו כן כתבו התוס' שם ד"ה מדרב כו' וז"ל שאם היה סובר דדבר שאין מתכוין מותר מנא ליה לרב שיהא הלכה כמותו משום דתולש לאו היינו כגוזז דילמא כי שרי ר' יוסי משום דבר שאין מתכוין מותר ותולש היינו גוזז כו' עכ"ל ואפשר לומר עוד דאם ר"י בן המשולם לא סבר ליה כרב רק סובר דבר שאין מתכוין מותר א"כ למה נקט לאשמעינן דינו בהשוחט את הבכור דאיכא למטעי בטעמו טפי הוה ליה לאשמעינן בדבר שלא נוכל לטעות דדשא"מ מותר וממילא נדע גם בזה. ולכן שפיר הקשו לעיל דל"ל לרב לאשמעינן תרתי אבל לאב"א לקמן דאיירי בזה התוס' לא הקשו כלל בתלמודין לעיל ועי'

דף לח ע"א [רש"י ד"ה אין מדרס בכלי חרס שישבר] אם אדם יושב עליו עכ"ל וכתב מרן וז"ל וכ"כ רש"י בעירובין (ק"ד ב') ועיין שבת (פ"ד א') וצ"ע עכ"ל עיין שם בשבת מה שכתבנו בזה בעז"ה

דף מח ע"א [תוס' ד"ה דאמר] רב אסי אחין שחלקו מחצה יורשין (ומחצה לקוחות) כו' כתבו וז"ל וא"ת מאחר דמספקא ליה לרב אסי אי כיורשין הוו אי כלקוחות לימא המוציא מחבירו עליו הראיה כו' וי"ל שיש דברים דהיכא דהדין מסופק לחכמים כי הכא עשו אותו כודאי פלגא הכי ופלגא הכי כו' [ולפי זה אתיא נמי שפיר ההוא דמרחץ] השואל בסוף הפ' (ק"ב א') דקאמר ויחלוקו את חודש העיבור לכולי עלמא [ולא צריך לאוקמא כסומכוס] עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא רב ושמואל אוקמי מתניתין דוקא בבא באמצע חודש ומטעם תפיסה ורב נחמן דפסק אף בסוף חודש כוליה למשכיר דקרקע בחזקת בעלים עומדת הרי דג"כ אזיל בתר מוחזק וממילא מוכח דר"נ ג"כ ס"ל דטעמא דמתניתין דיחלוקו לא משום דחולק עמו דהאי ספק כודאי פלגא ופלגא דאם כן איך פליג רב נחמן על מתניתין בזה אלא ע"כ דסבירא ליה דטעמא דמתניתין כסומכוס ואיהו סבירא ליה כרבנן דאזלינן בתר מוחזק וצע"ג עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דדבריהם אליבא דרב נחמן אזלי והוא יפרש באמת דמתניתין לאו סומכוס היא והא דהוכיח מרן במישור דא"כ דמתניתין לאו סומכוס היא איך פליג רב נחמן על מתניתין ע"ז נאמר דהנה בב"ב (ק"ה א') תנן מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתר בטל הן חסר הן יתר את מדה בחבל כו' ושם בגמ' א"ר יהודה א"ש זו דברי ב"נ אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות וזה נודע גם לרב נחמן דחכמים פליגי על בן ננס. וגם לשנא דמתניתין דברי בן ננס משמע אבל חכמים פליגי ומדברי חכמים דפליגי על ב"נ ואומרים הלך אחר פחות שבלשונות הוציא רב נחמן דקרקע בחזקת בעלים עומדת דאל"כ למה אזלינן אחר פחות שבלשונות הרי הלוקח נתן מעות והמוכר אינו מוחזק כלל דהא הקרקע אינו תחת ידו דלאו דבר שיוכל להבריח ולהסתיר הוא ומדוע א"כ יקבל הלוקח כפחות שבלשונות ומזה הוציא רב נחמן דודאי דעת חכמים דקרקע בחזקת בעלים עומדת ולכן גם אם דעת ר"נ דטעמא דר' יוסי ורשב"ג דמתני' דמציעא שם הוו כמ"ש התוס' משום דמספיקא עשו אותו כודאי מ"מ הוא סמיך על חכמים דפליגי על בן ננס ואמרו דהולכין אחר פחות שבלשונות ואף דלא מפורש דברי חכמים במשנה או בברייתא מ"מ הא קים להו ע"כ דפליגי וכמש"ל וע"ז סמיך ר"נ דהא מתניתין דמציעא לאו סתמא היא ועי'

מסכת תמורה

דף לד ע"א [רש"י ד"ה כל הנשרפין] לא יקברו [דילמא אתי אינש] ואשכח להו ואכיל להו עכ"ל. וכתב מרן וז"ל קשה לי למאי צריך טעמא לזה כיון דמצותו בשריפה פשיטא דלא יקבר לבטל מצותן עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנה הכא בסוגייתן איתא דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר והתוס' ז"ל לעיל (ל"ג ב') גרסי כן במתני' להדיא וכתבו וז"ל צריך עיון טעמא מאי ואומר מורי הרמ"ר דנשרפין