יד יצחק - ב פח

לענין שלא האסור האחרות אבל היא עצמה נאסרה במשהו וכיון שנאסרה אסורה לעולם למאן דאמר לקמן (ק"ח א') אפשר לסוחטו אסור ומ"מ י"ל דההוא דשרי במס' עבודת כוכבים אפילו נפלו המים לבסוף יסבור אפשר לסוחטו מותר כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא מרא דהאי שמעתא בעבודת כוכבים הוא ר' יוחנן דמפורש לקמן (ק"ח א') דסובר דאפשר לסוחטו אסור עכ"ל ואולי נאמר דכונת התוספות הכא הוי רק בדבר שאיסורו מדרבנן כגון איסור משהו כדהתם בזה אמרו דיסבור אפשר לסוחטו מותר והא דאמר ר' יוחנן אפשר לסוחטו אסור היינו בדבר שנאסר בתחלה מדאורייתא ועי'

דף קיג ע"ב אמר שמואל משום ר"א מניין לכהן טמא שאכל תרומה טמאה [שאינו במיתה] שנא' ומתו בו כי יחללוהו פרט לזה שמחוללת ועומדת וכתב מרן וז"ל עיין יבמות (צ' א) רש"י ד"ה תרומה טמאה ובגיטין (נ"ד א') ברש"י ד"ה דאכל מיניה וצ"ע עכ"ל. עי' בגיטין שם מה שכתבנו בזה בעז"ה

דף קיז ע"ב [תוס' ד"ה חד למעוטי דם מנותר] וחד למעוטי מטומאה כתבו וז"ל תימא דלנותר וטומאה סגי בחד מיעוטא דילפינן מהדדי חילול חילול אף לקולא [כדמוכח בס"פ ב"ש בזבחים] (מ"ה ב') עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' קדושין (דף ג' ב') תוס' ד"ה ואשה וצ"ע עכ"ל. עי' בזבחים שם מה שכתבנו בזה בעז"ה

דף קכ ע"א [תנן התם הקפה] את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב וכתב מרן וז"ל עי' שבועות (כ"ג א') תוס' ד"ה גמר וצ"ע עכ"ל עי' בשבועות שם מה שכתבנו בזה בעז"ה

דף קכח ע"א [רש"י ד"ה ומהדר] הש"ס ומאי קשיא ליה לר' יוחנן דילמא אע"ג דמיקל ר' מאיר בטבול יום [שהוא טומאה דרבנן] (דאם אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו דאינו חיבור) מחמיר הוא בטומאה חמורה ואמר דאף אם אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הוי חיבור) עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא טבול יום הוא טמא דאורייתא לפסול תרומה בנגיעה. עי' סוטה (דף כ"ט) ובתוס' שם וה"ל לרש"י לומר דטבול יום קליש טומאתו וצע"ג עכ"ל ובאמת מפורש כדברי מרן גם במס' שבת (י"ד ב') דפריך טבול יום דאורייתא הוא (לפסול את התרומה ולמה חשבו בי"ח דבר) ומשני סמי מכאן טבול יום הרי מפורש דמדאורייתא הוא ואולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דהנה הכא אמר ר"מ אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ובטבול יום (פ"ג מ"א) איתא ר"מ אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו וסותרים דבריו זא"ז וכמ"ש התוס' כאן ד"ה רמ"א ולכן נאמר דרש"י ז"ל מחלק בינייהו דר"מ דמתניתין דהתם איירי בטבול יום מטומאה דאורייתא ולכן מחמיר דאף אם אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו מ"מ כיון דאם אוחז בגדול הקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו אבל הכא איירי בטבול יום מטומאה דרבנן ולכן מצריך דוקא אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו (ואפשר דבהמראה מקום שהראה רש"י ז"ל ד"ה ואם לאו איירי שם בנטמא בטומאה דרבנן אך נרשם בטעות יומא ודלא כמ"ש בהגהות מוהרי"ב עי"ש). והא דתנן בפרה (פי"א מ"ה) כל שלוק הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את התרומה כו' לאחר ביאתו במים מותר בכולן וא"צ הערב שמש. עי"ש בר"ש שהביא מכמה מקומות בש"ס דגם טבול יום דטומאת סופרים בעי הערב שמש ובפ"ק דטהרות מסיק הר"ש דבטומאות הנוהגות גם בחולין אף ע"פ שהן מדרבנן בעינן הערב שמש רק במעלות דעלמא שאינן נוהגות רק בקודש ובתרומה לחודייהו בזה איירי במתניתין דפרה. ולכן נאמר דכוונת רש"י ז"ל במש"כ אע"ג דמיקל ר"מ בטבול יום שהוא טומאה דרבנן. ר"ל בטבול יום שנטמא בטומאה דרבנן ולא ניחא לרש"י ז"ל לפרש בסתם טבול יום ומשום דקליש ליה טומאתו כיון דמוכרח לרש"י ז"ל מסתירת דברי ר"מ. דהכא מיירי בנטמא בטומאה דרבנן ואפשר דצ"ל מטבול יום שהוא מטומאה דרבנן. ועי'

מסכת בכורות

דף יב ע"ב [רש"י ד"ה חלה טמאה] כתב וז"ל אין לה תקנה אלא שריפה דהאוכל תרומה טמאה חייב מיתה עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמיהני הא תרומה טמאה הוא רק בעשה וכזה תמוה על תוס' ע"ג (דף ס"ו) ד"ה אמר אביי ועי' רש"י יבמות (צ' א') ד"ה תרומה טמאה עכ"ל. עי' מה שכתבנו בזה בגיטין (דף נ"ד א') בעז"ה ובמש"כ שמה יש מקום גם לדברי רש"י דהכא ולדברי תוס' דמסכת עבודת כוכבים עי"ש

דף כג ע"ב אמר רב נחמן משמיה דרב הילכתא בכוליה פרקין בר מפלוגתא. ופריך אהייא כו' אלא אדרשב"ג (דאמר במתניתין הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים אין חוששין שמא בנה של אחרת היא) מיפלג פליג בברייתא אלא אדר' יוסי בן המשולם (דאמר לקמן (כ"ד ב') במתניתין השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן ותולש את השער) הא אמר רב חדא זימנא דאמר רב הילכתא כר' יוסי בן המשולם כו' ומשני לעולם אדרשב"ג והא קמ"ל דברייתא לאו פלוגתא היא (לא חשיב פלוגתא) ופריך וכיון דאמר רב הילכתא בכולי פרקין בר מפלוגתא הלכה כר' יוסי בן המשולם ל"ל (הא מהך שמעת מינה דהילכתא כוותיה דהא לא פליגי רבנן עליה) ומשני (שם כ"ד א') אי אמר הילכתא בכוליה פרקין ולא אמר הילכתא כר' יוסי בן המשולם ה"א אדר' יוסי בן המשולם קאי ומאי בכוליה פרקין (דמשמע טובא) דרבי יוסי ב"ה תרתי אמר (עושה מקום לקופיץ וכן תולש את השער לראות את מקום המום) ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא (ולכן אין הלכה כרשב"ג) אשמעינן הלכה כר' יוסי לאשמעינן דארשב"ג קאי ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא. וכתבו [תוס' ד"ה ופלוגתא] דברייתא פלוגתא היא וז"ל [וא"ת דר' יוסי בן המשולם] נמי פליגי עליה מ"מ בברייתא מדאיצטריך לפסוק הלכה כמותו וי"ל דשמא אין מחלוקת שנויה לא במשנה ולא בברייתא אלא דקים ליה דפליגי רבנן עליה עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא בממנ"פ לפי תירוץ ב' בתוס' מעבר לדף זה ד"ה והיינו כיון דלא קמיפלגי על ההיא עצמה לא מקרי פלוגתא הא לתירוץ זה באמת איכא פלוגתא הן מטעם דבר שא"מ הן מטעם מ"ד בחולין דתולש היינו גוזז אלא דאינו בכלל צד מפלוגתא כיון דליכא פלוגתא בהך דינא עצמו א"כ אין התחלה לקושייתם דשפיר הוי מכלל דפליגי. ומ"מ הוי ס"ד דפלוגתא דברייתא בההיא דרשב"ג דפליג עלה בדין זה לא הוי בכלל. ולתירוצם א' שם הא הוצרך לפסוק הלכה כיון דטעמא דר' יוסי בן המשולם משום דבר שאינו מתכוין ובזה איכא פלוגתא וצריך לאשמועינן דהלכה מטעם דתולש לאו היינו גוזז ובההיא ליכא פלוגתא וממילא לא ידעינן דפלוגתא דברייתא לא הוי פלוגתא עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דהא דכתבו שם שני תירוצים אלו היינו רק לאיבעית אימא דבתלמודין לקמן (כ"ה א') דפריך שם מדרב סבר כר' יוסי בן המשולם (דהשוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ כו') ר' יוסי בן המשולם סבר לה כרב (דדבר שאין מתכוין אסור) כו' והתניא שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר גוזז במספרים ואינו חושש (משום דהוי דבר שאין מתכוין) כו' ואח"כ משני אב"א רב סבר לה כר' יוסי בן המשולם ור"י בן המשולם לא סבר לה כרב ועל זה הקשו התוס' דמדקאמר רב הלכה כרבי יוסי בן המשולם משמע דלא הוי פלוגתא בזה דהא בפלוגתא אמר רב בהדיא דאין הלכה