יד יצחק - ב פו

ולאו דוקא אבית פאגי אלא אפילו בירושלים אין שם מקומו כו' עכ"ל הרי דמשוו הסוגיות ומפרשי כפירוש רש"י התם. ולכאורה פשר לומר דבתוספות היקף החדש שעשו הוקף כל העיר וגם הר הבית והכא דכתב רש"י ז"ל חוץ לחומת הר הבית כו' ר"ל דאף דלא רחוק הוא כ"כ מהר הבית מ"מ תו לא קדש גם לר' יוחנן ובב"מ פירש היקף חיצון של ירושלים כו' ר"ל דבתוך ההיקף בכל מקום שדש עמה עדיין הויא לפנים מן החומה: ובסנהדרין דפירש מקום לפנים מן חומת העיר כו' ר"ל דאין דרך לעסוק בדברי תורה ולחלוק בדינים ברחובות העיר וכדכתיב חמוקי יריכיך ודרשו מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר. ע"כ פירש דהוא מקום לפנים מחומת העיר ואין שם דריסת הרגל של רבים כ"כ. ועי'

מסכת חורין

דף יב ע"א [רש"י ד"ה פסח כו'] כתב וז"ל [אלא ודאי הלמ"מ הוא] דסמכינן ארובא אפילו היכא דאפשר א"נ אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתיה קמן דמ"ש האי מהאי ואהא מילתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טריפות כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לקמן (דף נ' ב') ברש"י ד"ה מאי וצע"ק עכ"ל והוא דש כתב רש"י וז"ל וכיון דלא איפסק הלכתא עבדינן לחומרא וטרפינן בכל הכרס בנקב במשהו כבני מערבא ומיהו כל הנך טריפות אנן לא טרחינן למבדקי בתרייהו דכל כמה דלא מישתכחן אזלינן בתר רובא כדלפקא לן בפ"ק מהאליה המימה ומקראי טובא עכ"ל וסותר רש"י ז"ל א"ע בשני המקומות: אך אולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דהתם כיון דאיכא מחלוקת בזה ואנן לא ידעינן איך לעשות עד שעבור זה מחמרינן לאסור כחומר שבהן מקרי כעין א"א דאז למדין אנו בודאי מהאליה תמימה ומקראי טובא הנ"ל. וכדמפורש בתלמודין כאן והא דכתב רש"י הכא דהלמ"מ הוא היינו בטריפות שברור לן בלי שום חומרא רק בדין פשיט ומ"מ לא מבדקינן בתרייהו ודאי דלזה בעינן הלכתא ועי'

דף יד ע"א [תוס' ד"ה ונסבין חברייא כו'] אחר שהוכיחו דבדם אע"פ שנפלט מצד אחד לצד השני אינו אסור עד שיפלוט לחוץ כתבו וז"ל [והא דאמרינן בפרק כל הבשר (קי"ג א') גבי רב ששת דמלח גרמא גרמא] תרי מ"ט לא משום דפריש מהאי ובלע האי חדא נמי פלט מהאי גיסא ובלע האי גיסא התם פריש לגמרי לחוץ מהאי גיסא קאמר עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי כיון דדנין דבלע מהאי גיסא ולא יצא ע"י מליחה מה בכך דהוה עתה דם שלא פירש מ"מ איך מבשלין איתו דאז יהיה פריש וצ"ע עכ"ל ור"ל דא"כ ל"ל למימר דהתם פריש לגמרי לחוץ הלא אף גם דלא פריש לחוץ מ"מ אסור לבשל דאז יהיה פריש אך אולי נאמר בזה דהנה ידוע דאין מבטלין איסור לכתחלה ואם ביטלו במזיד אסור והוא ממתני' דתרומות (פרק ה' משנה ט') אבל אם אין דעתו לבטל כלל רק לשנות את הדבר לצורכו וממילא יתבטל האיסור מותר כמו שהובא בתשובת הרשב"א סימן תס"ג בשה הרא"ש ממתני' דתרומות הנ"ל וז"ל הרא"ש שהובא שם בתשובה ואע"פ שטחנן במזיד נקרא שוגג לענין ביטול דלא נתכוין לבטל אלא לטחון ולאכול וכדאיתא בירושלמי כו' עכ"ל וא"כ שפיר כתבו התוס' התם פריש לגמרי לחוץ דאז ודאי אסור לבשלו דהדם שיצא לחוץ על פני החתיכה אוסר הבשר ואם יסמוך שיתבטל ע"י בישול הוה מבטל איסור לכתחלה משא"כ הכא דכל זמן שהוא בפני עדיין לא נאסר כלל ורק כשיבשל יוצא הדם אינו בזה רק כמתכוין לבשל ולא לבטל דאין כאן שום איסור עדיין ואח"כ כשיוצא יתבטל בששים דהלא מצינו דעת הראשונים דהחתיכה הוי ששים נגד דם ומלח שעליו כמובא בש"ך יו"ד סימן ס"ט ס"ק ל"ה ואף לדעת החולקים ע"ז מ"מ נגד הדם עצמו מבואר גם ברמ"א שם ס"ב דיכול להיות שיש ששים נגדו בהבשר ומכ"ש הכא דכבר נמלח והוציא דם ורק נשאר מעט בודאי יש ששים בחתיכה נגדו לבד הקדרה עצמה וכיון דאיסור דמבטל לכתחלה אין כאן לכן היה מותר לבשל אי לאו דפריש לחוץ. ועי'

דף מו ע"ס [תוס' ד"ה כגון שקצץ לו] דלעת (לחולה בשבת אסור לבריא) כתבו וז"ל וא"ת והא חזיא לבהמה ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם כדמסיק בפ"ק דביצה (ו' ב') גבי אפרוח שנולד ביו"ט [וי"ל כיון דדלעת עומדת לאדם] ואינה ראויה לאדם הוי מוקצה אע"ג דחזיא לבהמה עכ"ל וכתב מרן וז"ל לפי זה למאי נדחקו לעיל (י"ד א') ד"ה מחתכין הא בפשיטות י"ל בתלושה ותליא שפיר בפלוגתת דר' יהודה ור"ש דבין השמשות היה עומד לאדם וכיון דאינו יכול לבשל בשבת הוי מוקצה וכשבא בשבת לחתכו לכלבים נעשה עתה מוכן לבהמה והוה כמו נבילה דפליגי אי אמרינן מגו דאיתקצאי לבה"ש וצ"ע עכ"ל ור"ל דא"כ למאי נדחקו התוס' שם לאשכוחי צד רבותא בהיתר דחיתוך דלועין לפני הבהמה עי"ש ואולי נאמר בזה דהנה במתניתין דשם איתא מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן וכמו שמובא שם בתלמודין ולא נזכר לאסור חיתוך דלועין בדברי רבי יהודה משמע בפשיטות דמה דתנן סתמא מחתכין את הדלועין דברי הכל היא וע"כ לא ניחא להתוס' ז"ל לתלותה פלוגתת ר"י ור"ש אבל לפי מאי דאוקמי התוס' שם הוי לדברי הכלי ועי"ש

דף כח ע"ב אמר רב קטינא ת"ש [תנור שנטמא] וחלקו לשנים והן שוין שניהם טמאין לפי שא"א לצמצם הא אפשר לצמצם טהורין] אמאי טהורין זיל הכא איכא רובא כו' (וקשה לרב דאמר מחצה על מחצה כרוב בשחיטה) כתב מרן וז"ל עי' פי"ב מ"ו דכלים וצ"ע עכ"ל והוא דשם תנן ארבעה דברים ר"ג מטמא וחכמים מטהרין וחד מינייהו טבלא שנחלק לשנים ומודים חכמים לר"ג בטבלא שנחלק לשנים אחד גדול ואחד קטן שהגדול טמא והקטן טהור וא"כ מהתם מוכח להדיא דכשאפשר לצמצם טהור ולמה לא הביא ממתניתין זה. אך אולי נאמר דאי מהתם הו"א דחכמים ור"ג פליגי בזה בדבר שאפשר לצמצם דר"ג מטמא דמחצה על מחצה כרוב וחכמים מטהרין ורב יאמר לך אנא דאמרי כר"ג ולכן הביא טפי מהא דתניא תנור שחלקו לשנים והן שוין שניהן טמאין לפי שא"א לצמצם הא אפשר לצמצם טהורין ולא מצינו שום חולק ע"ז ולפי זה פשוט לפרש דהא דפליג ר"ג התם בתנור הוא רק משום דסובר דא"א לכוין ולצמצם אבל בדבר שאפשר לצמצם גם ר"ג מודה דמותר ועי'

דף עג ע"ב א"ר יצחק בר יוסף אר"י הכל מודים שמיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול. ופריך במאי עסקינן אילימא באבר דעובר מיפלג פליגי אלא באבר דבהמה מיתה תנינא כו' שחיטה נמי תנינא נשחטה בהמה הוכשרו בדמיה דברי ר' מאיר ר"ש אומר לא הוכשרו ומשני אי ההיא הו"א מאי הוכשרו אבשר (הפורש מן הבהמה) וכתבו [תוס' ד"ה אי] מההיא הו"א כו' וז"ל ולעולם שחיטה עושה ניפול הקשה ה"ר שמואל מוורדו"ן [א"כ היכי קאמר ר"ש] לא הוכשרו דמשמע דע"י בהמה הוא דלא הוכשרו אבל הכשר מועיל להן והא אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא כיון דשחיטה עושה ניפול והוי בשר מן החי ואין קרוי אוכל לר"ש כדאמר בסוף העור והרוטב (קכ"ט א') ולא מקבל טומאה כו' עכ"ל. וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא כפשוטו לא קשיא מידי דהכי משנינן דקס"ד כר"ל (דאמר מתחלה כמחלוקת דר"מ וחכמים בעוברים) כך מחלוקת באברין. דלר"מ עושה ניפול אבל ר"ש באמת סבירא ליה דאין עושה ניפול עכ"ל ואולי נאמר בזה דדחוק להתוס' ז"ל לאוקמי דר"ש פליג על ר"מ וסובר דשחיטה אין עושה ניפול דא"כ מדוע פליג רק אבשר הפור