יד יצחק - ב פד

והכא באו התוס' להוכיח דגם לר"ש דדריש דרשה זו דכחטאת וכאשם מ"מ לאו עיקר דרשא היא לדידיה דעיקר קרא אתיא לכדר"י בריה דר"ח. ועי'

דף ה ע"ב ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה נאכלין ואינה צריכה מנחת העומר אחרת להתירה שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה וכתב [רש"י ד"ה ובדבר הראוי לעבודה] כגון מנחת חטים אבל מנחת העומר של שעורים אינה ראויה אלא לעבודה זו בלבד להתיר ולא משום קרבן אתיא ואי משום מנחת סוטה לאו ראויה היא דמנחת סוטה קמח ושל עומר גרש ועוד דלאו עבודה היא דלברר עון קאתיא והאי דפסלה מחשבה [במנחת קנאות משום דרחמנא קריה חטאת] עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא מנחת קנאות לא איקרי כלל חטאת (ובתוס' העתיקו מנחת חוטא וט"ס הוא וצ"ל קנאות דהא חוטא הוי מן חטין) ורק מנחת חוטא איקרי חטאת וגם בזה אין פסולו משום כך אלא משום דבחוטא וקנאות כתיב היא כמבואר לעיל (דף ד' א') ועכ"פ לומר במנחת קנאות דאיקרי חטאת תמוה עכ"ל והוא מבואר דעל מה דתנן בריש מכלתין כל המנחות שנקמצו שלא לשמן שרות חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות אמרו שם בגמרא בשלמא מנחת חוטא חטאת קריה רחמנא כו' אלא מנחת קנאות מנלן ורצו ללמוד עון עון מחטאת ודחו דכי גמרי ג"ש למותר נדבה הוא דגמרי וכי תימא אין ג"ש למחצה גלי רחמנא גבי חטאת ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה אבל כל קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרים אלא מנחת חוטא ומנחת קנאות דפסולין שלא לשמן מנלן ומסיק חטאת טעמא מאי משום דכתיב ביה הוא ה"נ הכתיב בהו היא ומפורש שם שלא כדברי רש"י ז"ל הכא בפירושו ולרוב חומר הנושא אולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דבתלמודין זבחים (ז' ב') שאלו חטאת מנלן (דפסול שלא לשמו) דכתיב ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת קבלה מנלן דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת כו' אשכחן למצוה לעכב מנלן כו' עד דמסיק אלא אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה למצוה כו'. הלכך למצוה משלמים והנך קראי לעכב. וכיוצא בזה מצינו בכמה דוכתי דבעינן תרי קראי למצוה ולעכב והא דבעינן למצוה לא למדים אנו מדכתיב חטאת סתם רק מדכתיב ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת. וכן אמרו שם (ד' א') בשלמים מנלן דבעינן זביחה לשמה דאמר קרא ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים. ולא די לנו במה דקריא רחמנא שלמים לחוד וא"כ איך נלמד הכא במנחת קנאות דמעכב מדכתיב מנחת קנאות היא דעדיין קרא אחד הוא ואיך נדע מזה למצוה ולעכב ובפרט הכא במנחת קנאות לכאורה גרע טפי דלאו עבודה היא. וא"כ היכי נלמוד מצוה ולעכב מחד קרא דמנחת קנאות. ולכן פשיט לרש"י ז"ל דלא נדחי בתלמודין ג"ש דעון עון לגמרי הן למצוה והן לעכב רק נדחית דלעכב לא אתיא וכדמוכרח מדכתיב ושחט אותה לחטאת וקרא זה לדיעבד אתא וכמש"ל. אבל למצוה עדיין אתיא באמת מעין עין דהא אין ש למחצה וקרא דהיא אתיא לעיכובא (ואין זה בכלל דבל הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בג"ש דכיון דכתיב בחטאת דמעכב גם בדיעבד לפחות לכתחלה נגמר מיניה) ולכן כתב רש"י ז"ל הכא והאי דפסלה מחשבה במנחת קנאות (ר"ל דהלא היה לנו לומר דלא מעכבי אף דכתיב היא מ"מ כיון דלאו עבודה היא כלל די לנו אם נוציא מזה לכתחלה ולא בדיעבד) משום דרחמנא קרייה חטאת. ר"ל בג"ש דעין עון וממילא אייתר לן היא לעיכובא ועי'

דף ו ע"א בגמרא הביאו תלתא קראי לטריפה דפסולה חד ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואי מההוא לחודיה ה"א למעוטי רק היכא דלא היתה לה שעה הכושר דומיא דערלה וכלאי הכרם אבל היתה לה שעה הכושר אימא תתכשר כתב רחמנא כל אשר יעבור ואי כתב רחמנא כל אשר יעבור ה"א למעוטי היכא דנטרפה ואח"כ הקדישה דומיא דמעשר אבל הקדישה והדר נטרפה דבעידנא דאקדשה הוה חזיא אימא תתכשר כתב רחמנא מן הבקר. וכתבו [תוס' ד"ה כתב] רחמנא כל אשר יעבור וז"ל אע"ג דמוכח דהיכא שהיתה לה שעת הכושר לא ילפינן ממשקה ישראל אפ"ה מייתי ליה בכל דוכתא ובפ' כל האסורין (ד' כ"ט) גבי נעבד משום דע"י תלתא קראי [מסקינן דאין לחלק] עכ"ל. וכתב מרן וז"ל עי' חולין (ק"מ א') תוס' ד"ה למעוטי וצ"ע עכ"ל. והוא דשם על הא דאמר רב נחמן בר יצחק שתי צפרים חיות דכתיב בצפורי מצורע למעוטי צפורי עיר הנדחת כתבו התוס' וז"ל תימה הא נמי נפקא מדתנא דבי ר' ישמעאל דכיון שאסורין בהנאה לא קרינן ביה ממשקה ישראלי ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם שלא היה להם שעת הכושר כדאמר בפ' קמא דמנחות (ו' א') והלכך אפילו לכפרה מותרות דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ל הרי להדיא דכתבו שם שלא כדבריהם דהכא ואולי נאמר בזה דהנה דברי התוס' דהכא מוכרחים מפרק כל האסורים שהביאו דאיתא שם מנא הני מילי (דמוקצה ונעבד מותר להדיוט) אמר רב פפא דאמר קרא ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואי ס"ד אסירי להדיוט ל"ל קרא לממעטינהו מגבוה ואם נאמר לחלק בין היתה לה שעת הכושר ובין לא היתה לה שעת הכושר א"כ דילמא באמת אסור להדיוט ועכ"ז בעינן קרא לגבוה דלא נימא דדוקא לא היתה לה שעת הכושר אסירי משא"כ היכא דהיתה לה שעת הכושר תשתרי וכן גם התם בחולין מוכרח כדבריהם מדברי רב נחמן בר יצחק וכמ"ש התוס' ופשוט קצת דהכא כתבו כן לרב פפא לבדו דבפ' כל האסורין אך עדיין קשה לכאורה דהלא גם רב פפא אמר התם בחולין שם דקרא דחיות אתא למעוטי צפורים שהחליפן בעבודת כוכבים וא"כ תקשי גם לדידיה הא נמי מדתנא דבי ר' ישמעאל נפקא דהא חליפי עבודת כוכבים אסור להדיוט ואף חליפי בעלי חיים וכדאיתא להדיא במס' עבודת כוכבים (נ"ד ב') כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר ר' יוחנן אף ע"ש שאמרו המשתחוה לבע"ח לא אסרן להדיוט עשאן חליפין לעבודת כוכבים אסרן וא"כ לא קרינן ביה ממשקה ישראל ולומר דרב פפא יחלוק על רב שמואל ב"ר יהודה משמיה דר"י רחוק הדבר אך אולי נאמר דבשלמא לרב נחמן בר יצחק דאוקמי בצפורי עיר הנדחת שפיר מוכרח לחלק בהא דמשקה ישראל בין היתה לה שעת הכושר ובין לא היתה לה דהא מה דעיר הנידחת אסור בהנאה מפורש בתורה החרם אותה ואת כל אשר בה משא"כ בחליפי עבודת כוכבים דלא כתיב בהדיא שפיר איצטריך לן קרא דחיות. דמן המותר לישראל לא נדע כ"כ דהא יש מקום לטעות דמותרים לישראל ולרב נחמן בר יצחק לא תקשה דמניין נדע לדידיה דמוקצה ונעבד מותר להדיוט כיון דהוא מחלק בין היתה לה שעת הכושר ובין לא היתה לה וכמש"ל דלדידיה נאמר דפשוט לו דמותר משום דמהיכא תיתי לאסור דהא אפי' לגבוה לא מיתסר אי לאו הני קראי וכמו שהקשו התוס' שם בפ' כל האסורין ועי"ש וכעין ראיה יש להביא לדעת רב פפא דאין לחלק בין יש לו שעת הכושר ובין אין לו מברייתא המובא בפסחים (מ"ח א') דאיתא שם ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכין מן הטבל יכול לא יביא מן המוקצה אמרת מה הטבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו כו' ולא נחתו לחלק דטבל לא היה לו שעת הכושר ומוקצה היה לו שעת הכושר ור"ל בר יצחק יאמר לך דחדא מינייהו נקט ועי'

דף כא ע"א אמר רב פפא הילכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות