יד יצחק - ב פג

דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן מברך על אכילת מצה ואכיל והדר מברך על אכילת מרור ואכיל והדר אכיל צה ומרור בהדי הדדי בלא ברכה כתבו התוספות שם וז"ל ואם היה אוכל מצה בלא מרור תחלה כשהיה כורכן אח"כ אתי מצה דרשות ומבטל מרור דרבנן עכ"ל הרי להדיא דגם צה שאין בה חוזק מרירות מ"מ מבטל למרור אך אולי נאמר דכיון דכל חיוב מרור בזה"ז הוא מדרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וחששו מאוד לביטולו דלמא אתי לזלזולי ביה כמו שאמרו בכמה מקומות ומהם ריש מסכת ביצה משא"כ בדאורייתא לא גזרו כ"כ. ועי'

דף פט ע"ב איבעיא להו דם חטאת ואיברי עולה איזה מהן קודם כו' ת"ש דם חטאת קודם לדם עולה לדם עולה הוא דקדים לאיברי עולה לא קדים ודחי אדרבה מסיפא איברי עולה קודמין לאימורי חטאת לאימורי חטאת הוא דקדים לדם חטאת לא קדים אלא [מהא ליכא למשמע מינה] וכתב מרן וז"ל תמוה לי דילמא שניהם שוים דיכול להקדים למי שירצה ואין הדיוקים סותרים אהדדי וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר אף דיכול להיות כן דלא סתרי אהדדי מ"מ כיון דמצינו בהרבה מקומות בש"ס דרישא דוקא וסיפא אגב גררא נסבא וכן להיפך א"כ אין להוכיח מזה בבירור דשניהם שוים דאולי רישא דוקא או סיפא דוקא ועי'

דף צט ע"א [תוספות ד"ה מדבר המטמאני] כתבו וז"ל לכך נראה לפרש דמשכחת לה (טומאה דטמא בה לקודש אבל לא לתרומה) במעת לעת שבנדה דאמרינן פ"ק דנדה [לקודש אבל לא לתרומה] כו' עכ"ל. וכתב מרן וז"ל עדיין יקשה למ"ד התם בין לקודש בין לתרומה עכ"ל לכאורה פשוט קצת דלא להקשות כוין מרן דהא תיכף לזה כתבו התוס' וז"ל א"נ בבגדי תרומה דמדרס לקודש כו' עכ"ל ומי יכריח לנו דתירוצם הראשין הוי לכ"ע כיון דזכרו להא דפ"ק דנדה ושם איתא גם מ"ד החולק. ולדידיה מתוקמא כא"נ רק דמרן ז"ל נחית לאשמעינן דעדיין יקשה למ"ד השני וע"כ מוכרחים אנחנו גם לא"נ שבתוס' ועי'

דף קד ע"ב בעי ר' ירמיה לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים ובשעירים הנשרפים כו' ת"ש דתני לוי שאירע בהן פסול ביציאתן מאי לאו לינה ודחי [לא פסול טומאה ופסול יציאה]. וכתב מרן וז"ל הא דנקיט פסול יציאה דלמ"ד טומאה הותרה בציבור לא שייך טומאה וקשה לי דאיך נפרש מה דאמר לוי נפסל אחר זריקה שריפתו בעזרה מה פסול משכחת לה אם אין בו פסיל לינה ולא נשאר רק פסול יוצא וממילא הוי נפסל ביציאתו דשריפתו בבירה עכ"ל. ואולי נאמר דהפסול היה בלינת האימורין ללוי ולכן ישרפו בעזרה דכל בעיית ר' ירמיה לא הוי רק בלינת הבשר אבל בלינת האימורים לא מבעיא ליה דודאי פסול כמו שמוכרח להדיא מהא דפשט ליה מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מועלין בהם משהוקדשו נשחטו הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה מאי לאו לינת בשר ודחי לא לינת אימורים וכמ"ש רש"י דבמידי דהקטרה ודאי פסיל לינה עכ"ל ועי'

דף קה ע"א בעא מיניה רבי אבא בר שמואל מרבי חייא ב"א נבלת עוף טהור לר"מ (דאמר כל שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך ראויה לטומאה וגם בחיים מטמאה) מהו שיטמא בכזית. דמחתא לארעא לא תבעי לך (דלא מטמאה בודאי שמא לא תכנס לבית הבליעה ולא יגיע לטומאה חמורה) דנקיט בפומיה לא תבעי לך (דמטמאה בודאי דהא הגיע לטומאה חמורה) כי תיבעי לך דנקיט ליה בידיה מחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי או לא בתר דבעיא הדר פשטה מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי איתיביה שלשה עשר דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וזה אחד מהן צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה מאי לאו ר' מאיר היא (וקתני כביצה אין כזית לא): וכתב רש"י ד"ה צריכה מחשבה להצטרף פחות מכזית] ממנה להשלים פחות מכביצה אוכלין לקבל טומאת אוכלין במגע עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי אמאי לא פי' כפשוטו דצריך מחשבה דעל ידי זה יש לו טומאת עצמו לטמא אוכלין ומשקין כיון דסופו לטמא טומאה חמורה ובנדה באמת לא כתב רש"י כן עכ"ל ואולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דעל מה דאיתיביה הכא מאי לאו ר' מאיר היא ודחי לא רבנן היא פריך והא קתני רישא צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומאן שמעת ליה האי סברא ר"מ כו' ותמוה לכאורה דהא אמרינן הכא לעיל דגם רבנן מודים לזה וכמו שהקשה הגאון מוהרי"פ ומרן ז"ל וע"כ מפרש רש"י ז"ל דצריכה מחשבה דקתני היינו לענין צירוף וכשיצטרף לא צריכה הכשר ואין זה רק לר"מ דלא בעינן דבר שראוי לטומאה לדידיה מצטרף אף דליכא כביצה משא"כ לרבנן לא שמענו קולא גדולה כזו. ומ"מ שפיר איתביה דלר"מ לפחות בעינן שיצטרף ויהיה ביחד כביצה ולא שיטמא גם בכזית. והא דפשוט להו כ"ז לתלמודין הוא משום דהכא סתמא תנן צריכה מחשבה ולא תני צריכה מחשבה בכפרים דוקא כדתנן (בפ"ג מ"ג דעוקצין) ומשמע דגם בכרכים איירי ובכרכים הלא לא בעינן מחשבה להחשב אוכל כדתנן בהדיא שם בעוקצין ולכן פשוט לתלמודין הכא דהאי צריכה מחשבה היינו להצטרף לפחות מכביצה אוכלין. ועי'

שם ע"ב בגמ' על מה שאמרו ומאן שמעת ליה וכו' ר"מ (כמו שהובא לעיל) כתב מרן וז"ל יש לעיין הא מסקינן לעיל דגם לרבנן ס"ל כתנא דבי ר"י ורק בשעיר המשתלח לא כיון דלא חזי בעלמא לקבל טומאה עכ"ל כבר מבואר במ"ש לעיל בעז"ה

מסכת מנחות

דף ב ע"א [תוס' ד"ה כל] המנחות כתבו וז"ל נראה דלמנחות נמי ילפינן למצוה דבעינן לשמה משלמים מההוא היקש גופיה כמו בזבחים (מוזאת התורה). דמדרשא דר"ש דדריש בגמ' בסמוך קדש קדשים היא כחטאת וכאשם מנחת חוטא הרי היא כחטאת מנחת נדבה הרי היא כאשם לא מצינן למילף דלא עיקר דרשא היא כדאמרינן בפ"ק דזבחים [דעיקר קרא לכדר"י] בריה דר' חייא הוא דאתי בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא למה דקי"ל דזרק בשמאל פסול בכל הקדשים לא שייך למדרש כלל הך דרשא דר"י בריה דר"ח אם בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם דהא גם באשם פסול בשמאל ובזבחים מסקינן דבריו הנ"ל לר"ש אבל לדידן ע"כ הקרא לענין שלא לשמה דמנחת חוטא כחטאת ומנחת נדבה כאשם וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דהנה בת"כ פרשת צו פרק ג' איתא שם בזה"ל כחטאת מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית אף זו מן החולין וביום ובידו הימנית אי מה חטאת אם נשחטה שלא לשמה פסולה אף זו אם נקמצה שלא לשמה פסולה ת"ל כאשם מה אשם אם נשחט שלא לשמו כשר אף זו אם נקמצה שלא לשמה כשרה ר"ש אומר יש מהן כחטאת ויש מהן כאשם מנחת חוטא הרי היא כחטאת לפיכך אם נקמצה שלא לשמה פסולה מנחת נדבה הרי היא כאשם לפיכך אם נקמצה שלא לשמה כשרה ע"כ שם בת"כ ולפי זה איצטריך לן דרשה זו להא דמה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית וא"כ לא מבעי דלא נוכל ללמוד מחטאת לפסול בדיעבד דהא הוקשה בת"כ לאשם דאינו מעכב אלא דאפי' ללמוד מאשם דלכתחלה בעינן לשמה ג"כ לא נוכל וכמ"ש התוס' לקמן ע"ב ד"ה מנחת חוטא כו' וז"ל אבל קשה הא דיליף מנחת נדבה מאשם דאינו מרצה ואשם גופיה משלמים ילפינן בפ"ק דזבחים וא"כ הוי היקש מהיקש וי"ל דהך דרשא דהכא אסמכתא בעלמא כדמפרש בזבחים כו' עכ"ל וא"כ אין באפשרות ללמוד למנחה דבעינן לכתחלה לשמה וגם שלא תעלה לבעלים לשם חובה מאשם.