יד יצחק - ב פב

ולא להקל וכמו שכתבו התוספות בקידושין שם ועי'

דף נז ע"ב תוס' [ד"ה היינו דכתיב] כתבו בתיך הדיבור וז"ל [משום דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש] כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לעיל (נ' א') תוס' ד"ה אמר וצ"ע עכ"ל אם כוונת מרן דהתם דחו התוס' דמכאן אין ראיה דדבר הלמד בג"ש בקדשים חוזר ומלמד בהיקש שכתבו שם וז"ל וי"ל דתרומת מעשר דהתם חולין הוא כדקאמר הכא מעשר דגן חולין הוא כו' עכ"ל אולי נאמר דהלא הכא כתבו התוס' א"נ משום דתרומת מעשר חולין הוא וא"כ אפשר דבתירוץ הראשון דהכא כוונו רק לרבינא דסובר התם דדבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש. ולמר זוטרא דהתם באמת אינו מוכרח מהכא משום דתרומת מעשר חולין הוא וכמ"ש גם הכא בא"נ והא"נ זה הוי לדעת מר זוטרא. ועי'

דף נח ע"ב [תוס' ד"ה הא מני] ר"י הגלילי היא כו' וא"ת דמשמע הכא דמאן דלית ליה כוליה מזבח בצפון קאי הוי כיור בין אוהל מועד ובין המזבח ובתוספתא פ"ק דכלים איתא נכנסים בין האולם ולמזבח שלא רחוץ ידים ורגלים וחכ"א אין נכנסין [ושמא סבר לה] כר"מ דאמר נכנסין עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא ר' יוסי ס"ל בשמעתין דכולה מזבח בצפון ואפ"ה ס"ל במתני' ספ"א דכלים דאין נכנסין שלא רחוץ בין אולם ולמזבח וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' דפלוגתת ר"מ וחכמים בתוספתא הא הוי רק אם נכנסין בין האולם ולמזבח ממש משא"כ בלאו בין ממש רק משוך כלפי צפון נגד בין האולם דמקרי בסוגיין בבין האולם לא שמענו להו דפליגי בזה וזהו שהקשו רק למאן דלית ליה דכוליה מזבח בצפון קאי והכיור היה נתון בנתים ממש א"כ איך נכנסין שם לרחוץ ידיהם ורגליהם מן הכיור הא קודם רחיצה אין רשאין ליכנס שם כלל משא"כ למאן דסובר כוליה מזבח בצפון קאי וא"כ היה הכיור משוך ועומד רק בבין האולם ולמזבח ולא בין ממש שפיר יכולים כנוס לרחוץ ידיהם ורגליהם מן הכיור ולא תקשה לר"י. ועי'

דף סא ע"א [תוס' ד"ה קודם] שיעמידו המשכן (כשרים קדשים שנשחטו) כתבו וז"ל פרש"י לאו דוקא קודם כו' [וגם אין לומר דקודם שפירקו] המשכן כלל שחטו וזרקו את הדם ואחרי כן פירקוהו ושינו הסדר בשעת חנייה והעמידו המזבח וקלעי החצר תחלה וקאמר בשמעתא דקודם שיעמידו קרשי המשכן יאכלו קדשי קדשים דהלא מיד שפירקוהו [נפסלו ביוצא הקדשי קדשים] כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא גם בקדשים קלים כה"ג פסול מאכילה כיון דבשעת סילוק מסעות הוי פגם מזבח ואדחי מאכילה ואינו חוזר ונראה כמ"ש תוס' בדיבור הסמוך ד"ה לאחר ובד"ה אע"פ עכ"ל. ואולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דאף דס"ל כן לההלכה עכ"ז עדיין לא יוכרח בזה לדחות גירסת תלמודין דקודם שיעמידו לוים את המשכן (דדחוק טפי לומר דלאו דוקא הוא). דאף דר' ירמיה לעיל (ס' ב') מדמה פגימת המזבח וסילוק משעות להדדי. מ"מ הא רבינא דהכא מדחי דברי ר' ירמיה כמו שאמר אידי ואידי בקדשים קלים כו' ואב"א הא והא בקדשי קדשים ומאי בשני מקומות קודם שיעמידו לוים את המשכן ולאחר שיפרקו לוים את המשכן ולכן אין לדחות פשטיות גירסא זו ופירושה משום דגם בקדשים קלים מפסלו מפגימת המזבח דאולי אינו כן דסובר דלאו כפגם נחשב ולכן הקשו התוס' מהא דמיפסלי ביוצא לכ"ע. ועי'

דף סג ע"ב תוס' [ד"ה מה חטאת] כתבו בסוף הדיבור וז"ל [ור"ת גריס מה חטאת טעונה ימין אף מנחה כן כו'] עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לעיל (כ"ד ב') יד יד לקמיצה וצ"ע עכ"ל והוא דאמר רבא שם דעל בהן ידו דכתיב במצורע עשיר דקרא יתירא הוא אתא למגמר בג"ש דיד יד דבעינן בקמיצה שתהא בימין ואיך נלמוד הכא לדעת ר"ת מחטאת דמה חטאת טעונה ימין אך אולי נאמר בכוונת ר"ת דלא על קמיצה עצמה קאי דזה בודאי ידעינן מיד יד דכתיב וימלא כפו ממנה וכפרש"י התם דזהו הוי קמיצה ממש והכא בהלכת הקומץ והקטרתו קאי דגם לזה בעינן ימין כחטאת דכל עבודתו בימין כידוע. ועי'

דף ע ע"א אלא אמר רבא התורה אמרה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב יבוא איסור טריפה ויחול על איסור חלב וכתבו [תוס' ד"ה יבוא] איסור נבילה ויחול על איסור חלב וז"ל תימא [למאן דאית ליה איסור מוסיף] ל"ל קראי כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי מה מוסיף יש בנבילה על חלב דהוא רק כולל ואי דנאסר לגבוה הא בבהמה בעלת מום דלא חזי לגבות הוי רק כולל עכ"ל ואולי נאמר דאיסור מוסיף הוי כשנתנבלה דהא כשיכניס אותה לפנים יתחייב כרת על הכנסתו וכסתמא דתלמודין סוף עירובין (ק"ד ב') דהמכניס שרץ עצמו למקדש חייב ועי"ש וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות ביאת מקדש הט"ז. וא"כ מוסיף ממש הוי כשנתנבלה וכמו דמקרי מוסיף בבהמה תמימה משום דנאסרה לגבוה להקריב. כן גם זה אתוסף איסור על המכניסו. ועי'

שם ור"מ (דאמר עוף שחיטתו מטהרת טריפתו) האי טריפה מאי עביד ליה כו' חד למעוטי שחיטה שהיא לפנים וחד למעוטי עוף טמא וכתבו [תוס' ד"ה וחד] למעוטי עיף טמא וז"ל הא דלא נפקא ליה לר"מ מהיכא דנפקא ליה לרבי יהודה משום [דר"מ לטעמיה] דאית ליה איסור חל על איסור עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא מצינו רק לר"מ בברייתות דס"ל איסור כולל ומוסיף ואיסור ב"א משא"כ בנבילה על עוף טמא עכ"ל ואולי נאמר דגם כוונת התוס' הוי לאיסור בת אחת וכמש"כ לעיל (מ"ה ב') ד"ה אבל דמשכחת לה איסור טומאה ומעילה בבת אחת כגון שהביא שתי שערות אח"כ כדאשכחן ביבמות (ל"ג א'). וכמו שמובא בחדושנו לעיל שם. ועי'

דף עח ע"א אמר ר"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ש"מ תלת ש"מ איסורין מבטלין זא"ז [וש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא] כו' וכתב מרן וז"ל קשה לי למה שכתבו תוס' חולין (צ"ט) בשם הר"י דאורליינו"ש דאף אם טעם כעיקר דאורייתא מ"מ לא לקי דהוי רק עשה וא"כ הכא דמיירי לענין מלקות שפיר אמרינן דבטל ולא נשאר רק עשה דטעם כעיקר עכ"ל ור"ל דאם כן איך מוכח מדברי ר"ל דלא הוי מדאורייתא ואולי נאמר בזה דטעם דהר"י דאורליינו"ש הוא משים דטעם כעיקר למדין אנו מגיעולי מדין והתם ליכא אלא עשה דתעבירו באש וא"כ אין זה רק היכא דאינו אלא טעם לבד אבל הכא דאיכא גם ממשות האיסור ונכלל בזה גם כדי אכילת פרס וכמו שפירש"י הכא הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה כזית מזה וכזית מזה ונתן לתוך פיו פטור ממלקות ואפילו התרו בו עכ"ל לא דמיא כלל לגיעולי מדין ואי הוי דאורייתא בודאי היו לוקין ע"ז גם להר"י דאורליינו"ש. ועי'

שם [תוס' ד"ה מתיב רבא כו'] וז"ל תימא דלא מקשי ליה [מכל התורה כולה דקי"ל טעם כעיקר] עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה. לי דמהיכן הו"מ להקשות ולהוכיח דטע"כ דאורייתא דלמא באמת הוי רק דרבנן וכן ס"ל לרש"י באמת לזה פריך מהא דיוצא ידי חובת מצה דמוכח דהוא דאורייתא עכ"ל ולפי מש"כ לעיל אולי נאמר דכוונת התוספות לכזית בכדי אכילת פרס דגם זה נכלל בטכ"ע. ובכזית בכדי אכילת פרס פשוט בפסחים ומ"ד ב') ובנזיר (ל"ו ב') דהוי דאורייתא לכ"ע דאמרו שם וכזית בכא"פ דאורייתא הוא א"ל אין ועי"ש

שם [תוס' ד"ה אלא] כו' וז"ל ואין להקשות אהך דשמעתין מהא דאמר בערבי פסחים (קט"ו א') לא לכרוך אינש מצה ומרור בהדי הדדי דילמא אתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא דהתם [חוזק המרירות הוא] דמבטל טעם מצה אבל אורז לא מבטל טעם דגן כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל עיין בתוס' פסחים שם ד"ה אלא מברך. אתי מצה דרשות ומבטל למרור וצע"ק עכ"ל והוא דעל מה שאמרו שם בתלמודין דהשתא