יד יצחק - ב עט

הוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת] של ר"ח דהוי להו תרי וחד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכתב מרן וז"ל קשה לי רבא לשיטתיה דס"ל בסנהדרין (דף כ"ז א') דרע לשמים כשר להעיד דאינו רע לעדות א"כ לעדות ממון מצטרפין דהא בעדותן על הלבנה אינן רק רע לשמים ועיין עכ"ל ור"ל דא"כ מדוע נחית רבא לתרץ דמצטרפין לעדות ר"ח הלא לדידיה ניחא בלאו הכי. אך אולי נאמר דאף דזה ניחא ליה הא דכשר לממון מ"מ הא סתמא תנן ומצטרפין לעדות אחרת וא"כ הוי בכלל גם לעדות החודש דכשר ולזה ודאי דראוי להיות פסול לרב חסדא ולכך מוקים לה דמצטרף עם עד אחר ואז ממילא נשאר הוא בכשרותו והשני נפסל ואף דלרב חסדא הקשו מאי לאו לעדות ממון היינו משום דרב חסדא איירי בממון ולפי מה דקי"ל כאביי תקשי טפי מממון אבל לרבא היה קשה איך נאמינהו לעדות החודש ולפי תירוצו דרבא ניחא לרב חסדא גם אם יסבור כאביי ועי' בתוס' ר"ה (כ"ד א') ד"ה אבל שכתבו ג"כ וז"ל אבל למ"ד בהרי סהדי שקרא ל"ל היאך מצטרפין לשום עדות אפילו לעדות החודש כו' עכ"ל ועי'

מסכת עבודת כוכבים

דף ח ע"א א"ר חייא בר אשי אמר רב אעפ"י שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה] אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים. וכתב מרן וז"ל עי' תענית (י"ד ב') רש"י ד"ה בשומע תפלה וצ"ע עכ"ל והוא דשם כתב רש"י על הא דשלחו לו בני ניטה לרבי כגון אנן דאפילו בתקופת תמוז בעינן מיטרא היכי נעביד כיחידים דמינן ובשומע תפלה או כרבים דמינן ובברכת השנים. שלח להו כיחידים דמיתו ובשומע תפלה וכתב רש"י ד"ה ובשומע תפלה אמרינן לשאילת מטר כיחיד השואל צרכיו בשומע תפלה דהא דאמרינן שאלה בברכת השנים אפילו ביחיד משום דזמן ציבור הוא אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא לציבור כהכא דבתקופת תמוז לאו זמן שאילת ציבור הוא בשומע תפלה הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים כדאמרינן במס' עבודת כוכבים (דף ח') ובברכות (דף ל"א) אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה כך שמעתי עכ"ל הרי דכתב שם נגד דברי תלמודין דהכא דאין כאן מי שחולק ע"ז אך אולי נאמר דכוונת רש"י ז"ל התם כן הוא דמה שכתב אבל במילתא אחריתי דהוי ליחיד ולא לציבור ר"ל דבר שלציבור רעה הוא כהכא דבתקופת תמוז לא זמן שאילת ציבור הוא בשומע תפלה הוא דמדכר ליה ולא בברכת השנים כדאמרי' במסכת עבודת כוכבים אם היה לו חולה בתוך ביתו מזכיר עליו בברכת החולים ור"ל למה שסיימו עוד הכא ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים אבל התם כיון דהוי דבר שנגד חפץ הציבור לכן לא יוכל לומר בברכת השנים שהוא מקום קבוע לבקשת הציבור דלא דמי לפרנסה דמזכיר בברכת השנים משום דפרנסה לאו רעה הוא לגבייהו ומה שמסיים ולבסוף מוקמינן והלכתא בשומע תפלה. על אוקימתת תלמודין דתענית קאי דהעלו שם להדיא כרב ששת דהלכתא בשומע תפלה ועל מה שמחלק שם בין דבר שהוא גם צורך ציבור ובין בקשת גשמים בתקופת תמוז מסיק רש"י ז"ל לבסוף וכך שמעתי ועי'

דף כח ע"א והא רבי אבהו דאדם חשוב הוה [ורמא ליה] יעקב מינאה סמא אשקיה ואי לא רי אמי ורבי אסי דלחכוה לשקיה פסקיה לשקיה. וכתב מרן וז"ל עיין מגילה (כ"ג א') תוס' ד"ה אמר יעקב וצ"ע עכ"ל והוא דשם כתבו התוס' וז"ל אמר יעקב מצעה גרסינן (ולא מינאה) שאם היה מין לא היה מזכירו יעקב דהא כתיב שם רשעים ירקב עכ"ל. והלא הכא מזכירו בשמו אך אולי נאמר בזה דכוונת התוס' ז"ל שם דלא היה מזכירו בדבר תורה בשמו דהתם מזכירו בדבר, תורה הני ששה דיה"כ כנגד מי וכמו שאמרו בסנהדרין על הא דכתיב (במלאכי ב') יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה גו' ופירשו בתלמודין שם לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים אבל להזכיר סתם בשם רשע הלא הרבה רשעים נזכרו גם בתורה ובדברי הנביאים ולענין לקרוא שם בשם רשע אם גם צדיקים נקראו בשם זה מותר וכמ"ש התוס' במסכת יומא (ל"ח ב') ד"ה דלא עי"ש

דף מ ע"א [תוס' ד"ה מחלוקת בצירן] כתבו וז"ל וא"ת והא צירן נמי איסור דאורייתא כדאמרינן הטמאים לרבות [צירן ורוטבן] בחולין (קי"ב) כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל ועיין בתוספות שם וצ"ע עכ"ל והוא דשם כתבו התוס' בד"ה הטמאין לאסור צירן וז"ל דרשה גמורה היא גבי שרצים ובהמה חוץ מגבי דגים כדפרישית פ' גיד הנשה כו' עכ"ל וכן כתבו בהדיא גם התם בפ' ג"ה (צ"ט ב') דציר דגים הוי רק דרבנן והאריכו בזה ע"ש. אך אולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דלא ליסתרו אהדדי דהן אמת אם היה ידוע לנו בבירור דאין כאן שום שרץ המים אלא דגים טמאים לחודייהו לא הוי איסור צירן רק מדרבנן וכמו שכתבו התוס' שם אבל הכא כיון דאין ראש ושדרה ניכר א"כ אולי איכא הכא גם שרץ המים ובשרץ המים יש ארבע מלקיות כמו שאמר אביי בעירובין (כ"ח א') אכל פוטיתא לוקה ארבע משום שהמה בכלל שרץ הארץ ובשרצים אסור צירן מדאורייתא וכמו שכתבו התוספות להדיא בשני המקומות שם דבשרצים אסור מדאורייתא צירן ורוטבן ועי'

דף מב ע"ב איתיביה ר"ל לר' יוחנן קן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין כו' עד אא"ב דאייתי עצים מעלמא היינו דקתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן [ולא מועלין מדאורייתא] וכתב מרן וז"ל עיין מעילה (ג' א') ושם (י"א ב') תוס' ד"ה תורין וצ"ע עכ"ל אם כוונתו דשם (י"א ב') כתבו התוס' דליכא מעילה מדרבנן עי"ש ושם (ג' א') מוכח ג"כ כהכא דיש מעילה מדרבנן מהא דתנן דיש מעילה בחטאת המתה והיינו ודאי מדרבנן כדפירש"י שם אולי נאמר בזה דהתוס' שם כתבו כן אליבא דרב יוסף דאמר בריש מעילה (ב' ב') דמי איכא מעילה מדרבנן ולכאורה הוא אינו סובר כדעת עולא דאמר שם משמיה דר"י דיש מעילה בכל הקדשים שמתו דהלא רבה השיב לו כן נראה דרב יוסף לא הודה לו בזה וא"כ גם מהא דאמר ר"ל הכא לא מועלין מדאורייתא לא תקשי כל כך להתוס' דאולי רשב"ל כרבה ס"ל דיש מעילה אבל אין כן לדעת רב יוסף והא דממתני' דחטאת המתה המובא שם מוכח דיש מעילה מדרבנן כבר כתבו התוס' במנחות (נ"ב א') ד"ה גזרו וז"ל ומיהו תימא קצת אמאי לא מייתי מתני' דמייתי מינה סייעתא לעולא הנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה כל שהוא מעל ושמא להכי לא מייתי לה דדילמא היינו דוקא חטאת הואיל ולכפרה אתא לא בדילי מינה ותיקין רבנן מעילה טפי כו' עכ"ל וא"כ גם להתוס' ז"ל דמעילה (י"א ב') נאמר דלא באו לאפוקי מעילה מדרבנן רק בשאר דברים לבד מחטאת מטעמא דדבריהם במנחות דעיקר דבריהם הוי אליבא דרב יוסף ובדבר שרב יוסף הוכרח להודות בזה לא איירו כלל ועי'

דף סב ע"א [תוס' ד"ה נמצא זה] בסוף הדיבור כתבו וז"ל ואע"פ שאמרנו שאסור לפרוע חובו מפירות שביעית משום דלאו לאכלה הוא מ"מ לקדש אשה מותר אע"ג דלאו לאכלה הוא כדאמרינן בפרק האיש מקדש מעשה באחר שקידש חמש נשים בכלכלה של שביעית ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות הא אחרות מקודשות וטעמא [דמשום פריה ורביה אקילו] בה רבנן ומיהו יש לדחות דהתם דיעבד אבל לכתחלה אסור עכ"ל. וכתב מרן וז"ל להדיא איתא בירושלמי ספ"ק דשביעית אר"י זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דהתם בירושלמי