יד יצחק - ב עז

ואחד סנדל של עובדי כוכבים לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה כשרה והטעם כדפרש"י התם מוחלט כדאמרן שאפילו בשעת שריפה קרוי בגד ולאו מילף הוא אלא גילוי מילתא בעלמא הוא אם כן גם הכא אינו רק גילוי מילתא בעלמא מה נקרא דם אם גם קרוש או דוקא לאו קרוש ולא נחלוק בזה בין איסור לטומאה ולכן שפיר כתבו התוס' דלר' יהודה גמר כדיליף בירושלמי מדכתיב וכל דם לא תאכלו ואי בשקרש והתניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה כו'. ור"ל דודאי דמיא להדדי איסור וטומאה וברייתא המובא בחולין פליג באיסורא דחייב וכ"כ בטומאה ואולי דהירושלמי דדחי שם אזיל בשיטת רב פפי דיבמות דלא גמר איסור מטומאה אף בגילוי מילתא. והא דבאמת מצינו במקומות רבות בש"ס דילפינן איסור מטומאה כבר העיר ע"ז הגאון מהר"י ז"ל בספרו קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות א' ועי'

דף לג ע"ב במתניתין משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן כו' שאיש פלוני כהן כאיש פלוני לוי כו' הרי אלו פטורין ופריך בתלמודין טעמא דאיש פלוני כהן דאיש פלוני לוי הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין הא קתני סיפא עד שישמעו מפי התובע אמר שמואל בבא בהרשאה והאמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ומשני ה"מ היכא דלא כפריה אבל היכא דכפריה כתבינן וכתבו [תוספות ד"ה היכא] דלא כפריה כתבינן וז"ל ולמ"ד במרובה אפילו לא כפר ליה לא כתבינן כו' איכא לאוקמי במקרקעי דודאי כתבינן ליה דקרקע אינה נגזלת וכמ"ד לקמן פרק שבועת הפקדון (ל"ז ב') [המשביע עדי קרקע חייב] עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמיהני הא מדמבואר דלמ"ד אין קרקע נגזלת דדריש כללי ופרטי ס"ל בודאי דהמשביע עידי קרקע פטור וצע"ג עכ"ל. והוא דהתם פליגי ר' יוחנן ור"א במשביע עדי קרקע חד אמר חייב וחד אמר פטור ואמרינן שם לימא בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן פליגי דתנן הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה דברי ר"א (דדריש רבויי ומיעוטי בקרא דוכחש בעמיתו ורבי כל מילי וממעט שטרות) וחכ"א אומר לו הרי שלך לפניך (דדרשי כללי ופרטי ולכן בעינן כעין הפרט שיהא דבר המטלטל וגופו ממון וממעט עבדים ושטרות וקרקעות) מאן דמחייב ס"ל כר"א (דכי היכי דמרבה להו לענין השבה מרבה להו נמי לכל האמור בענין וקרבן בההוא ענינא כתיב) ומאן דפטר ס"ל כרבנן ודחי לא מאן דמחייב כר"א ומאן דפטר אמר לך בהא אפילו ר"א מודה דרחמנא אמר מכל ולא הכל וזהו שהקשה מרן דכיון שכתבו התוס' דאיכא לאוקמי בקרקע דקרקע אינה נגזלת וא"כ סובר כמאן דדריש כללי ופרטי ע"כ ס"ל בודאי דמשביע עידי קרקע פטור דכמו דמעטינן קרקע מהשבה מכלל ופרט כן נמעט ג"כ מקרבן שבועה אך אולי נאמר בדעת התוספות דהנה מצינו לר"ע במכלתין (כ"ו א') דדריש כל התורה כולה בריבוי ומיעוט כרבו נחום איש גם זו דדריש ריבויי ומיעוטי ועכ"ז מצינו לדידיה במציעא (ד' ב') לחד גירסא דאין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. וכבר הקשו שם התוספות ד"ה אין נשבעין דכיון דדריש ריבויי ומיעוטי א"כ לא נתמעט רק שטרות ולא עבדים וקרקעות ותירצו שם וז"ל וי"ל שיש לו שום מיעוט למעט קרקעות וכן צ"ל לקמן בפ' השואל אליבא דר' מאיר דאית ליה נשבעין אעבדים ולא אקרקעות ואף ע"ג דעבדים הוקשו לקרקעות לכ"ע כו' אלא דר"מ דריש רבויי ומיעוטי הוציא שטרות ויש לו שום מיעוט למעט קרקעות ובאותו מיעוט אין למעט עבדים כו' עכ"ל וא"כ נאמר להתוס' ז"ל דכמו כן גם המ"ד דאפי' אם לא כפר ליה לא כתבינן יסבור כר"ע ור"מ דדרשינן בריבויי ומיעוטי ולכן גבי קרבן דשבועת העדות דאיירי ג"כ בההיא ענינא כמש"ל חייב גם בעדות קרקע כיון דמריבוי ומיעוטי לא נתמעטו רק שטרות לבדם ומהמיעוט דאית לן למעט קרקעות לא ממעטינן רק מהשבה לחודיה ולא מקרבן שבועת העדות דהריבוי ומיעוט וריבוי אהני לן לחייב קרבן שבועה בעדי קרקע באם אינו ענין להשבה משום דנמעטו מהמיעוט דאית לן. תנהו ענין לקרבן שבועת העדות דמדה היא בתורה ועי'

שם ת"ר מניין שאין הכתוב מדבר אלא בתביעת ממון (ואז חייבים העדים קרבן שבועה) ר"א אומר נאמר כאן אואין ונאמר להנן אואין בשבועת הפקדון מה להלן אינו מדבר רק בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון ופריך אואין דרוצח יוכיחו שהן אואין ומדברים שלא בתביעת ממון עד דמסיק שדנין אואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן מאואין שיש עמהם שבועה ואין עמהן כהן (והיינו אואין דפקדון) ואל יוכיחו אואין דרוצח שאין עמהן שבועה כו' ר"ש אומר דנין החטא החטא לג"ש נאמר כאן החטא ונאמר להלן בשבועת הפקדון החטא מה ההם בתביעת ממון אף כאן בתביעת ממון ושם (ל"ד א') מתקיף לה רבה בר עולא לר"א או או ביטוי יוכיחו שהן אואין ויש עמהן שבועה ואין עמהן כהן ומדברים שלא בתביעת ממון ומשני מסתברא מפקדון הו"ל למילף שכן החטא מהחטא וכתב רש"י ד"ה שכן החטא] מהחטא בשניהם כתיב [החטא לג"ש] עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא קאי על ר"א דלא יליף מהחטא החטא וגם אי הוי ג"ש איך אמרינן עלה דאדרבה מביטוי הו"ל למילף שכן חטאת מחשאת וגם מה צריך ר"א ללימודא דאואין כיון דיליף מג"ש דתחטא תחטא ולזה היה נראה בפשוטו דמה דאמרינן שכן תחטא תחטא היינו דדומה יותר לפקדון כיון דבשניהם כתיב החטא וכדאמרינן עלה אדרבה מביטוי שכן חטאת מחטאת היינו דלענין זה דומה יותר לביטוי. ודברי רש"י ז"ל צלע"ג עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנמ"י ריש פרק החובל דף ל"ב ע"א כתב וז"ל ויש מן התימה על רב אשי דגמר דהחובל יתן ממון מדרשא וג"ש דתחת תחת הלא כולהו תנאי לא ילפי מהאי קרא ואין אדם דן ג"ש אא"כ קיבלה מרבו ותי' ע"ז וז"ל ובירושלמי אמרו כל מילתא דלא מיתורא מייתינן מאתרין סגיאין ופירשו המפרשים ז"ל דהכי פירושו כל דבר שיודעין בו שכן הוא האמת אבל לא נתברר לו מן הכתוב הרשות ביד כל אדם לדונה ולהביאה ואע"פ שאין אדם דן ג"ש מעצמו אלא א"כ קיבלה מרבו היינו לדון לגמרי עכ"ל וא"כ נאמר גם בכונת רש"י ז"ל דכתב שכן החטא מהחטא בשניהן כתיב החטא לגז"ש דבזה אדם דן מעצמו ואף דר"א לא דן ג"ז זו היינו דלא תפסה לג"ש ממש משום דלא קיבלה מסיני אבל לדחות הקושיא מאו ביטוי בזה נוכל לדון ג"ש זו ועי'

דף לו ע"א אמר ר' יוסי בר חנינא אמן בו שבועה בו קבלת דברים וכ' [רש"י ד"ה בו קבלת דברים] האומר לחבירו ע"מ שתתקיים לי תנאי כך וכך ואמר אמן קיבל דבריו [וחייב לקיים תנאו] עכ"ל וכתב מרן וז"ל לא ידעת הא ליכא חיוב לעשות התנאי אלא דאם לא יקיים התנאי בטל המעשה דמכר ומתנה ומחילה וכדומה ובזה למאי צריך לאמן שיהיה קבלה למה צורך לקבלתו הא הנותן לא נתן רק ע"מ כן ואם לא יקיים התנאי ממילא בטל הנתינה וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר דרש"י ז"ל איירי אם התנה בענין דהמעשה קיים והתנאי בטל כגון שלא כפל דבריו או שלא אמר הן קודם ללאו או דאי אפשר לעשות ע"י שליח שליח וכדומה וא"כ ממילא המעשה קיים אף דלא קיים התנאי אבל מ"מ מחוייב לקיים מחמת שאמר אמן וקיבל דבריו ועי'

דף לז ע"א קסבר רבה הכופר בממון שיש עליו עדים פטור ופריך (כם ע"ב) ת"ש בעל הבית שטען טענת גנב בפקדון ונשבע והודה ובאו עדים אה עד שלא באו עדים הודה משלם קרן וחומש ואשם אם משבאו עדים הודה משלם תשלומי כפל ואשם והרי להדיא דאף דיש עדים מ"מ כפירה היא ומתחייב) ומשני [הכא נמי כדרבינא] (שהיו עדים קרובים בנשותיהן בשעת שבועה לפיכך חייב קרבן