יד יצחק - ב עד

דאשר לא אורסה אבל דברי התוספות צע"ג לשיטת מרן] אך אילי נאמר בדעת התוס' ז"ל דלא ניחא להו לומר דרב פפא לא תירץ במפותה רק למתניתין ולא לעצמו כיון דסבר חידוש הוא כדעת מרן אלא ס"ל דרב פפא גם לעצמו תירץ כן. דהנה מצינו בתלמודין שם (ל"ד ב') שהביאו תרי מימרא דרבה דסובר דמת ומשלם קנס דאמר רבה היה גדי גנוב לו וטבחו בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת (וכיון דלא באו מיתה ותשלומין דקרן כאחד רק מיתה וקנס באים כאחד לכן חייב) כו' ואמר רבה היה גדי גנוב ל וטבחו במחתרת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי איסור מחתרת וצריכי דאי אשמעינן שבת משום דאיסורה איסור עולם אבל מחתרת דאיסור שעה אימא לא ואי אשמעינן מחתרת משום דמחתרת זו היא התראתו אבל שבת דבעי התראה אימא לא צריכא ופירשו התוס' בתוך ד"ה אבל שבת וז"ל ונראה הכא עביד צריכותא אמאי דבקנס מקטיל ומשלם וה"ק משום דחמיר איסורא והוה אמינא דהתם דוקא הוא דליחייב קנס עם המיתה וכה"ג עביד צריכותא לקמן גבי לא יהיה אסון כדי רשעתו דמשום דחמיר הוי אמרינן דליחייב ביה תרתי עכ"ל וא"כ עדיין לא מצינו דעבדינן תרתי בקנס בכל גווני רק לרבה לחודיה דאשמעינן תרי בבי משא"כ לרב פפא לא מצינו רק בדין דשבת אם היתה פרה גנובה ליה וטבחה בשבת חייב ובבא במחתרת עדיין לא שמענו ליה דחייב דהתם קליש איסוריה שאינו איסור עולם רק איסור שעה הוא אם יהרגוהו תיכף אבל אחר כך אין ב"ד ממיתין אותו [ובזה ניחא לן ג"כ הא דאמר ליה רב פפא לאביי שם בכתובות (ל"ה ב') לרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס ואע"ג דמקטיל משלם מתניתין כמאן מוקים לה אי כר"מ קשיא בתו (אמאי פשר ליה מקנס איבעי ליה ליוביה) כו' ולכאורה תמוה דאיך יפרנס רב פפא בעצמו למשנה זו הלא גם הוא אמר כן לעיל כרבה דמת ומשלם קנס וכמו שדקדקו גם התוס' שם. אבל לפי זה ניחא לן דלא א"ר פפא כן רק בטובח בשבת דחיובו בסקילה הוי איסור עולם (דכל זמן שיעידו עליו שחילל שבת היו ממיתין אותו בימים הקדמונים בסקילה) וכיון דחמיר כ"כ לכן ס"ל דמת ומשלם קנסי משא"כ בבא על בתו אף דהא דהיו מצילין אותה בנפשו הוי גם בסקילה ובכל המיתות שבעולם מ"מ אין זה רק איסור שעה ולאחר כך אינו רק בשריפה וכבר ידוע דסקילה חמורה ועדיין נוכל לומר לר"מ דדוקא באיסור סקילה דלעולם דאיירי ביה ר"מ בברייתא המובא שם (ל"ג ב') ובב"ק (ע"א א' (בגנב וטבח בשבת וגנב וטבח לעבודת כוכבים דתרווייהו חייבי סקילה נינהו בב"ד כמתניתין דסנהדרין (נ"ג א') ואלו הן הנסקלין הבא על האם כו' והעובד עבודת כוכבים כו' והמחלל את השבת בזה ס"ל דמת ומשלם אבל בבתו אולי מודה ר"מ דכיון דלעולם אינה רק בשריפה לא אמרינן דמת ומשלם קנס. (ואף דבתלמודין לא נזכר רק חילוק דבין איסור עולם ושעה היינו משום דתרי מילי דרבה הוי בשבת ומחתרת ושם אין לחלק רק חילוק דשעה ודורות) ולכן שפיר הקשה ר"פ מבתו לרבה דלא נחית כלל לחלק בינייהו וגם באיסור שעה מחייב תרתי. חדא דגם התם דמיא ממש למחתרת דניתן להצילה בכל מיתה שבעולם. ועוד דלדידיה הכל שוה כיון דלא מחלק כלל ולמד מטובח בשבת דר"מ גם לאיסור מחתרת והוא הדין לכל המיתות. ואף דרבותינו התוס' שם תירצו באופן אחר עי"ש חדא מתרי תירצו]. וא"כ עדיין יוכל להיות לרב פפא דמתניתין סברה כר"מ בסקילה רק דשריפה שאני ויש מקום לדברי רבותינו ז"ל. דמה שכתבו אבל יש להוכיח דע"כ מתניתין לא מתוקמא כר"ע דברייתא דהא רב פפא אית ליה התם באלו נערות חידוש הוא שחידשה תורה בקנס ר"ל בקנס דסקילה ושאיסורו איסור עולם כדברי ר"פ התם דאיירי בטבח בשבת וכדברי ר"מ דטובח בשבת וטובח לעבודת כוכבים ומש"כ והש"ס קאמר התם דמאן דאית ליה חידוש על כרחך סבר כר"ע דמתני' הוא כמש"ל דעל הא דאמר רב נחמן בר יצחק שם קרי ביה אשר לא ארוסה פריך ארוסה בת סקילה היא ומשני סד"א הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם וע"ז פריך ולרבה דאמר חידוש הוא כו' מאי איכא למימר ומשני סבר לה כר"ע דמתני' וע"כ גם מתני' דאוקמי ר"פ כדעתי סברה כן כיון דארוסה בת סקילה היא לעולם ודאי דמיקטל ומשלם והכא דפריך תלמודין חטא אלו חייבי כריתות ורמינהו אלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו קושיא זו אזיל גם לרב פפא דהלא הכא הוי רק איסור שעה כיון דאין בה מיתת ב"ד ולא ניתן להצילה רק באותה שעה ממש ולמה ישלם קנס וע"ז תירץ רב פפא במפותה ושפיר כתבו התוס' ז"ל ואדרבה לא ניחא להו להתוספות להוכיח כהוכחת מרן. כיון דלתירוץ הראשון מהתוספות ד"ה ס"ד שהזכיר מרן אין מוכרח משם כלל ועי'

דף עח ע"ב כדתניא יודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אלא לא היה יודע באיזה מיתה נהרג וכתבו [תוס' ד"ה לא היה יודע] באיזו מיתה וז"ל ואע"ג דמיתה סתם חנק היא מתוך הסברא היה מדמה לעובד עבודת כוכבים דבסקילה [דמחלל שבת בפרהסיא] ככופר בעיקר דכופר במעשה בראשית עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי דלפ"ז לא היה ספיקו של מרע"ה רק במחלל בפרהסיא דהוי ככופר בעיקר א"כ עדיין מנ"ל לדינא דמחלל שבת בצנעא בסקילה דילמא הא דמקושש בסקילה היינו דהקב"ה הסכים עם מרע"ה בסברא זו ודוקא בפרהסיא אבל בצנעא מנ"ל עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנה מצינו חילוק. אימתי נקרא פרהסיא דלפעמים בעינן דוקא בפני עשרה מישראל כמו שאמרו לקמן (ע"ד ב') וכמה בפרהסיא אמר ר' יעקב א"ר יוחנן אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם משום דלמדין תוך תוך ממרגלים. ולפעמים מצינו דדי בשלשה כמו שמפורש ברש"י שבועות (כ"ה ב') ד"ה והוא שניכר לשלשה בני אדם כו' דמידי דידעו ביה תלתא בני אדם הוי מפורסם עכ"ל ובב"ב ברשב"ם (ל"ט ב') סד"ה לא דכ"ע כו' דכיון דידעי ג' כאילו כל העולם יודעין עכ"ל ויש מ"ד הובא (שם ע"א) ברשב"ם סד"ה דמתאמרא באפי תרתי דגם תרי הוי כאילו ידעי כ"ע וא"כ אפשר לדעת התוס' דדוקא בפרהסיא דקידוש השם בעינן עשרה משום דלמדין תוך תוך משא"כ הכא די גם בשני עדים להתוס' ז"ל דגם זה הוי פרהסיא אך טפי נאמר בדעת התוס' דבאמת ספיקו של משה רבינו היה במקושש שלא בפרהסיא כלל רק בשני עדים ועכ"ז היה ספק למרע"ה כיון שכופר במעשה בראשית חמיר כ"כ דהוי כעובד עבודת כוכבים אם עושה בפרהסיא לכן אף דבצנעה עביד מ"מ לא די לו בחנק. וזהו שכתבו ואע"ג דמיתה סתם חנק היא מתוך הסברא היה מדמה לעובד עבודת כוכבים דבסקילה ור"ל בכל גווני אף שלא בפרהסיא והא דסיימו דמחלל שבת בפרהסיא ככופר בעיקר דכופר במעשה בראשית דבמחלל בפרהסיא קי"ל להלכה דהוי כעובד עבודת כוכבים כמו שאמרו בחולין (ה' א') חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות בפרהסיא הרי דמדמה להו להדדי (וכמו שמפורש ג"כ ברש"י שם ד"ה אלא לאו וז"ל האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר לא שבת הקב"ה במעשה בראשית עכ"ל) וכיון דחמיר כ"כ לכן נסתפק משה אף דמקושש זה מסתמא לא היה בפרהסיא כיון שאינו מפורש בהדיא בתורה ועי'

מסכת מכות

דף ו ע"ב גמרא [ואמר רבא מתרה שאמרו] אפי' מפי עצמו ואפי' מפי השד וכתב מרן וז"ל עי' סנהדרין (ע"א א') ברש"י ד"ה מתרין בו וצ"ע עכ"ל והוא דעל מה דתנן שם דבן סורר ומורה מתרין בו בפני שלשה ומנקין אותו כתב רש"י וז"ל מתרין בו לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה דהא התראת עדים בעי וכו' עכ"ל ודבריו המה נגד דברי רבא דהכא אך אוני נאמר דרש"י ז"ל לא בא לומר לדבר ברור דבעינן