יד יצחק - ב עג

אלא שחסר לנו האזהרה ולזה די לנו איזה לימוד שיהיה משא"כ להוציא איסורים אשר לא שמענו כלל שום עונש בשום מקום ככל אלו המוזכר הכא בתלמודין בזה שפיר הקשו התוס' דתיפוק ליה משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ומוכרח קצת גם מיניה וביה דהלא לפחות הוי לאו שבכללות כמו שמפורש הכא בתלמודין דמשום זה אין לוקין על כל הני לעיל ועם כל זה לוקין על לאו זה בבן סורר ומורה וע"כ הטעם משום דמפורש התם העונש מויסרו וכמו שזכרו התוס' ז"ל בעצמם. וממילא אנו יכולים לפטרו גת משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד והכא בבן סורר ומורה שאני מפני דמפורש העונש להדיא ועי'

דף סו ע"א בגמרא רצו למילף אזהרה לקללת האב מנשיא ודיין וחרש ופריך מה לצד השוה שבהן שכן משונין. אלא א"כ [נכתוב קרא] או אלהים וחרש או נשיא וחרש. אלהים ל"ל אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו וכתב מרן וז"ל קשה לי דהא צריך קרא דנשיא למלקות דעל לימוד במה הצד אין מזהירין ועי' בתשובת ת"ח סימן ר"ה עכ"ל והנה השובת ת"ח אינו אתי אך לפי מה שכתבתי בח"א (י"ג ב') יש מקום לדעת תלמודין דהנה באמת גם לאחר שנכתב קרא זה דונשיא עדיין אין באפשרות ללקות עליו דהא הוי לאו שאין בו מעשה דעקימת שפתיו לא הוי מעשה רק היכא דבדיבורו עביד מעשה כגון חסמה בקול דמחמת עקימת פיו נמנעה הבהמה מלאכול וכגון ממיר בקדשים דבדיבורו עביד מעשה כמו שאמר ר' יוחנן לתנא בתמורה (דף ג') לא תתני ממיר דבדיבורא עביד מעשה וכמו שכתבו התוס' באיזו מקומות והובא שם בחדושינו והא דלוקין על קללת חבירו כדתני תנא קמיה דר' יוחנן כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם היינו כדנפקא לן בתלמודין שם מדכתיב, אם לא השמור לעשות גו' והפלה ה' את מכותך וזהו מלקות וא"כ לפי זה כיון דמלקות אלו מפורשין בתורה שפיר נוכל ללמוד האזהרה לבדה גם מן הדין וכדברינו בשם הרמב"ם וכמו שכתבנו לעיל לדעת התוס' ז"ל. ועי'

שם [רש"י ד"ה בנקבו] היה לו לכתוב מה ת"ל שם תנהו ענין למקלל אביו ואמו ור' מנחם (דדריש מכאן למקלל אביו ואמו) לא סבירא ליה הא דדרשינן לעיל מהאי קרא [עד שיברך השם בשם] ואפילו לא ברך שם בכם אלא יתברך יוסי ר' מנחם בר' יוסי מחייב עליה עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא ממילא גם לדידהו (היינו לרבנן דפליגי עליה) מקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיברך בשם המיוחד בק"ו מאם מברך השם בכינוי פטור ק"ו למקלל אביו בכינוי ולמ"ש התוס' ד"ה גמר י"ל דבשר ודם חמור דמתביישין. אבל הסמ"ג בלאוין אות מ' כתב לתרץ הא דנסתפק משה רבינו במברך השם ולא למד בק"ו ממקלל אביו דדילמא כיון דחמור לא סגי ליה בכפרה א"כ תיקשי כנ"ל דליפטר שפיר יש ללמוד במקלל אביו בכינוי ממברך השם בכינוי דהא בזה לא שייך לומר דדילמא מברך השם בכינוי פטור משום דחמור ולא סני ליה בכפרה דהא אפילו במקלל בשם המיוחד דחמיר יותר סגי ליה בכפרה וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר לדעת הסמ"ג דלא יחלוק על דברי התוס' ז"ל דהא דבריהם מוכרחים לכאורה בסוגייא. רק דבאמת יש פנים לכאן ולכאן דיש לומר דמקלל השם חמור כסברא הפשוטה וגם יש לומר דבשר ודם חמור משום דדואג ומתבייש והסמ"ג נקט לספק זה אף דיכול לתפוס החומרא גם כן דמקלל אביו חמור מפני שדואג דניחא ליה לנקוט סברא זו הפשוטה לכל ולכן הוצרך הכתוב להשמיענו דיש לו כפרה כשממיתין אותו והשתא דכתיב תרתי קראי מקלל השם וגם מקלל אביו אין ללמוד כלל אחד מחבירו לא לקולא ולא לחומרא ואם נבוא ללמוד למקלל אביו ממקלל השם דבעינן דוקא שם המפורש נאמר לך בשר ודם חמיר ואין לך בכל אחד רק מה דגלי לן רחמנא בהדיא והתם גילה לן רחמנא דוקא שם המפורש אבל במקלל אביו דכתיב סתמא גם כינוי בכלל ועי'

דף עג ע"ב בפיסקא חטא אלו חייבי כריתות (דגם בחייבי כריתות היו מצינין אותה מהבועל בנפשו מדכתיב אין לנערה חטא מות) ורמינהו ואלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו (ואי ניתן להצילה בנפשו אמאי משלם הרי מיתה ותשלומין יש כאן). עד דמתרץ רב פפא במפותה ודברי הכל (הא דקתני אחותו יש לה קנס במפותה קאמר דהיא נמי בת קנסא היא ולהצילה לא ניתן דהא אינה מקפדת). וכתבו [תוספות ד"ה במפותה ודברי הכל] וז"ל תימא היכי מוקמה במפותה הא קתני סיפא אשת אחיו דיש לה קנס ועל כרחך בנתארסה ונתגרשה דאי בעודה תחתיו חייבי מיתות פטורין כדתנן התם. ונערה שנתארסה ונתגרשה קנסא לעצמה כדתני ר' עקיבא בסיפא ואי במפותה הרי מחלה כו' וכ"ת דאתיא כר' עקיבא דברייתא דאמר נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לאביה כו' דע"כ מתניתין לא מתוקמא כר' עקיבא דברייתא [דהא רב פפא אית ליה] ההם באלו נערות חידוש הוא שחידשה הורה בקנס דמיקטל ומשלם והש"ס קאמר התם דמאן דאית ליה חידוש כו' על כרחך סבר לה כר"ע דמתניתין עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמיהני הא ע"כ רב פפא לא אמר הכי אלא לר"מ מדקאמר וטבח בשבת חייב ולא ניחא ליה לר"פ לאוקומי בטובח ע"י אחר וכדס"ל לרבה אבל מתני' הא קתני להדיא דבא על בתו פטור הרי דס"ל דגם בקנס אמרינן קם ליה בדרבה מיניה ומה"ט ניחא הא דאוקי ר"פ במפותה לתרץ קושיית הש"ס דניתן להצילו בנפשו אף דר"פ ס"ל דבקנס מיקטל ומשלם מ"מ מוכרח לתרץ כן למתני' דפטור על בתו דגם בקנס אמרינן דקם ליה בדרבה מיניה א"כ שפיר יש לומר דאתא כר' עקיבא דברייתא וצע"ג אבל כך יש להוכיח דלא אהא כר"ע דברייתא. מדקתני במתניתין דבא על בתו דפטור מקרא דולא יהיה אסון ע"כ דילפינן קנס מממון וא"כ ל"צ קרא למעט ארוסה ומוכרח כר"ע דמתני' דאילו לר"ע דברייתא ה"ל למתני' בבא על בתו להביא מקרא דאשר לא אורסה וזהו לחד תירוץ בתוס' בכתובות (דף ל"ח א') ד"ה ס"ד. ודברי התוס' צע"ג עכ"ל. [והוא דטעם פלוגתתן דר"ע דמתניתין וברייתא מפורש בכתובות (ל"ח ב') דר"ע דברייתא יליף דקנסה לאביה משום דהדין נותן הואיל ואביה זכאי בכסף קידושיה ואביה זכאי בכסף קנסה מה כסף קידושיה אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה אף כסף קנסה אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה א"כ מה ת"ל אשר לא אורסה מופנה להקיש לו ולדון הימנו גז"ש נאמר כאן אשר לא אורסה ונאמר להלן אשר לא אורכה מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים כו' ואמרו שם בשלמא ר"ע דמתניתין לא אתי ג"ש ומפקא ליה לקרא מפשטיה לגמרי (דפשטיה משמע דוקא אשר לא אורסה) אלא לר"ע דברייתא אתיא ג"ש ומפקא מפשטיה לגמרי ומשני איר נחמן בר יצחק קרי ביה אשר לא ארוסה ופריך ארוסה בת סקילה היא ומשני ס"ד אמינא הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אף ע"ג דמקטיל משלם קמ"ל דלא ופריך ולרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס דאע"ג דמקטל משלם מאי איכא למימר ומשני סבר לה כר"ע דמתניתין דקנסה לעצמה והוא הוא שכתבו התוספות דמאן דאית ליה חידוש סבר כר"ע דמתניתין דקנסה לעצמה. ועל זה הקשה מרן דאף דר"פ סובר כן מ"מ הא איהו בא ליישב למתני' דבא על בתו ויוכל להיות דמתני' סברה כר"ע דברייתא ורק ה"ל לאוכוחי דמתני' דבא על בתו לא סבר כר"ע דברייתא דלר"ע דברייתא מוכרחים לומר דה"א קנס שאני מממון דאי לא מיעטה רחמנא הכא ארוסה ה"א דגם אארוסה מיחייב בקנס אע"ג דמקטיל. ומתניתין הא לא סברה כן דא"כ איך למדה דבתו אין לה קנס משום דכתיב ולא יהיה אסון אז יענש אבל אם יהיה אסון לא יענש. דילמא דוקא מממון פטור משא"כ מקנס אלא ודאי דסברה כר"ע דמתניתין וקרא לפשטא אתי דדוקא לא אורסה הוי לאביה אבל אורסה לעצמה הוי אך דאין זה רק לתירוץ השני דהתוס' (שם ע"א) ד"ה סלקא דעתך דלתירוץ הראשון אין ראיה מזה שכתבו דלכן תפסה מתניתין קרא זה משום דכייל כל חיובי מיתות ב"ד דהכי איתא שם במתניתין וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון שנאמר ואם לא יהיה אסון ענוש יענש ואיידי דנקט כל חייבי מיתות לכן נקט לקרא זה אף דבבתו הו"ל להביא קרא