יד יצחק - ב סח

הרי מפורש בהדיא דאע"ג דמעוכב גט שחרור מ"מ פטור מקנס משום דאין לו אדון ולכן גם להתוס' ז"ל נאמר כן דפשוט להם דעיכוב גט שחרור אין גורם לן שנאמר שאינו יוצא לחירות כלל ועי' במ"מ פי"א מהלכות נזקי ממון שם ה"א ובכ"מ פ"ה מהלכות עבדים שם הי"ד. ועי'

דף מב ע"ב ובנזקין לא אמר ר"ע (דנזקי אשה ליורשיה הוי ואין הבעל יורשה) והתניא הכה את האשה ויצאו ילדיה נותן נזק וצער לאשה ודמי ולדות לבעל אין הבעל נותן ליורשיו אין האשה נותן ליורשיה כו' ומשני אמר רבה בגרושה וכן אמר רב נחמן בגרושה אמרי גרושה נמי תפלוג בדמי ולדות וכתב מרן וז"ל קשה לי דהא בלא זה תקשי על הרישא דאין הבעל נותן ליורשיו דתפלוג היא בדמי ולדות דמ"ש אלמנה מגרושה לענין זה וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנה הא קי"ל דאלמנה הנזונת מנכסי יתומים מעשה ידיה שלהן וכמתניתין כתובות (צ"ה ב') וכן פסקו הרמב"ם וטוש"ע אה"ע סימן צ"ה ס"א ורק מציאתה לעצמה משום דמה שתיקנו לבעל הוא רק משום איבה וכאן תהוי להו איבה. ופירות נכסיה לעצמה כיון שאין חייבין בפדיונה וזה פשוט דהא דהבעל זוכה בדמי ולדות לא הוי מטעם איבה ורק משום דלהכי קיימא ולכן פשוט לתלמודין דבדמי ולדות ודאי דירשו היורשים מאביהם ולמה יגרע ירושת דמי הולדות מכל דבר דהיורשים קיימי במקום אביהם ועי' לקמן (מ"ט א') תוספות ד"ה אטו ולדות צררי נינהו וז"ל ביורשים לא פליג רב חסדא ומודה הוא דזכו (בדמי ולדות) דהא בכתובות בפרק נערה (מ"ג א') איצטריך קרא למעוטי שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו והכא ליכא מיעוט כו' עכ"ל ולכן פשוט לתלמודין הכא דיורשים קיימי במקום אביהם אף דבעינן בעל האשה מ"מ הא כתיב תחת אבותיך יהיו בניך. ועי' ב"ב (קנ"ט א'). וע"כ לא הקשו רק מגרושה ועי'

דף מח ע"ב שמואל אמר הא מני (מה דתנן אם היה אביו או בנו לתוך הבור והכניס אחר שורו שלא ברשות לחצירו ונפל לתוך הבור והרג לאבי בעל החצר או לבנו דמשלם את הכופר אף דתם הוא) ריה"ג היא דאמר תם משלם חצי כופר עולא אמר ריה"ג דאמר כרבי טרפון דאמר קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם [הכא נמי כופר שלם משלם]. וכתב מרן וז"ל קשה לי הא להדיא אמר ר"ט דכופר ברשות ניזק הם משלם נזק שלם עכ"ל והוא דבתלמודין לעיל (כ"ו א') איתא הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות ונגחו לבעל הבית ומת השור בסקילה ובעליו בין תם ובין מועד משלם כופר שלם דברי ר' טרפון אך אולי נאמר בזה דהנה פשטיות המשנה דלא נזכר בה כלל מדין מיתת השור משמע דהשור פטור מסקילה ומ"מ משלם את הכופר וכן ניחא לומר לר' יוחנן דלעיל (מ"ג ב') דרבינן מאם כופר דמשלם כופר אף שלא בכונה [ואגב אורחין נבאר גם הא דאיבעיא להו בתלמודין (כ"ו ע"א) רגל שדרסה על גבי תינוק בחצר הניזק מהו שתשלם כופר מי אמרינן מידי דהוה אקרן קרן כיון דעביד תרי תלתא זימני אורחיה הוא ומשלם כופר ה"נ ל"ש או דילמא קרן כוונתו להזיק האי אין כוונתו להזיק וכתבו התוס' שם ד"ה או דילמא קרן כונתו להזיק וז"ל תימא מאי מספקא ליה פשיטא דקרן חמירא מהאי טעמא כו' ועוד היכי בעי למילף מקרן שכן חייבת ברה"ר עכ"ל ולכאורה קושייתם זה נשאר לפי המסקנא ג"כ דהלא באמת מחייבינן ברגל ברשות הניזק וודאי דהוא משום דלמדין אנו מקרן אך אולי נאמר דכונת תלמודין שמסתפקין בעצם הדין אם קרן דוקא בכונה חייב כופר ושלא בכונה לא או דילמא אף שלא בכונה וזה שאמרו מי אמרינן מידי דהוה אקרן קרן כיון דעביד תרי תלתא זימנא אורחיה הוא ומשלם כופר ה"נ ל"ש או דילמא קרן כוונתו להזיק האי אין כונתו להזיק ואף דהיה יכול לפשוט ליה מפלוגתת דרבה ור' יוחנן דרבה פיטר מכופר שלא בכונה ור"י מחייב מ"מ לא ניחא לתלמודין לפשוט רק ממשנה או ברייתא ודומה למה שמצינו בנדרים (ל"ה ב') דמסתפק תלמודין שם כהנים שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו ורצה לפשוט שם ודחי ליה וכתב הר"נ שם ד"ה איבעיא להו וז"ל אע"ג דבפרק קמא דקידושין אסיק רב הונא דשלוחי דרחמנא נינהו דאי סלקא דעתך שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינו למיעבד ואינהו עבדי אפ"ה בעי הכא למיפשטה ממתניתין או מברייתא וכן כתב עוד הר"נ ז"ל בשם הרשב"א לקמן (ע"ב א') ד"ה ולענין הלכה בהא דאיבעיא להו בתלמודין גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיין והעלו שם בלא פשיטות כלל ועכ"ז סובר הרשב"א דאיפשטא מהא דשמואל דלעיל מיניה התם. וכתב וז"ל וכי תימא א"כ אמאי לא פשטינן בעיין ממימריה דשמואל איכא למימר דממתני' או ממתניתא בעי למפשטה ולא ממימרא דאמוראי עכ"ל וכן כתבו התוס' בכמה מקומות ומהם במסכת קידושין (כ"ג ע"ב) ד"ה דאמר רב הונא וז"ל תימא דמשמע הכא דפשיטא ליה ובמסכת נדרים פרק אין בין המודר בעי הני כהנים שלוחי דרחמנא הוו או שלוחי דידן ולא איפשיטא ואמאי לא מייתי התם הך מילתא דרב הונא בריה דרב יהושע למפשטא וי"ל דאורחיה דגמרא הוה בכמה דוכתי דלא מיפשטא אלא ממשנה או מברייתא אע"ג דמצי למיפשט מדברי אמוראי עכ"ל וא"כ הדברים ק"ו דמה התם שעלה בבעיא מ"מ לא הביא דברי אמוראי כ"ש הכא דפשיט מברייתא וא"כ מתורץ קצת מה שהקשו התוס' לראשונה ומה שהקשו עוד דהיכי בעי למילף מקרן שחייבת ברה"ר אולי נאמר דכיון שלא בכונה הוא מה לי קרן ומה לי שן ורגל הלא בעיטה שעושה הנזק ברגל ומ"מ הוי תולדה דקרן משום דכונתה להזיק כי קרן ואין הזיקן מצוי כמו שמבואר להדיא בתלמודין ריש מכילתן (ב' ב') דשאלו רביצה ובעיטה תולדה דרגל הוא (ולמה נחשבו עם תולדות קרן) ומשני לא רגל הזיקו מצוי הני אין הזיקן מצוי והא דנחשבו בתולדות קרן פרש"י שם משום דכוונתן להזיק כקרן ואין הנאה להזיקן ואין הזיקן מצוי ותדיר עי"ש. הרי להדיא דלא אזלינן בתר האבר דעושה בו את הנזק רק על ענין המזיק וא"כ כיון דמחייבינן כופר שלא בכונה כלל א"כ יצאו מכלל קרן דחייב ברה"ר דהיינו דוקא אם כוונתו להזיק משא"כ הכא דחייביה רחמנא גם בלא כוונה. ממילא נרבה גם רגל ושן. ורק אדם ובור נתמעט מדכתיב עליו ועל רבה לא תיקשי כ"כ מהכא דרבה יאמר לך דזה הוי רק דברי ר' טרפון לבדו ולאו דברי הכל הוא דהלא באמת לקמן (מ"א) פליגי רבא ואביי ברגל שדרסה על גבי תינוק דלרבא לא משלם כופר. וכתבו התוס' הכא ד"ה אלמא איכא כופר ברגל וז"ל בתוך הדיבור דרבא אליבא דההוא תנא איירי ולא משום דסבר רבא הכי עכ"ל. וכיון דאשכחן תנא דסבר הכי אליבא דרבא נה רבה יאמר לך דאנא דאמרי אליבא דההוא תנא ולא הוכיחו תלמודין הכא דאיכא כופר ברגל אלא אליבא דר' יוחנן דמחייב בכופר כלא בכונה משא"כ לרבה. ואולי רבא דהתם אליבא דרבה רבו אמר כן אף דאותיב ליה אין הכרח דפליגי ועי"ש. ומ"מ קיי"ל הלכה כרבי יוחנן וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל מדמסיק תלמודין כן התם בסתמא דאיכא כופר ברגל]. ולכן נאמר דעולא סובר דיש כופר ברגל וגם בקרן שלא בכונה וע"כ לא ניחא ליה לאוקמי הכא דהא מני ר' טרפון הוא דמחייב בתם ברשות ניזק כופר שלם מהא דאמר לעיל הכניס שורו לחצר בע"ה שלא ברשות ונגחו לבעל הבית ומת השור בסקילה ובעליו בין תם ובין מועד משלם נזק שלם דהלא התם בכונה הוא כדאמר בהדיא השור בסקילה אבל הכא במתניתין דלא זכרו ממיתת השור משמע אף היכא דפטור השור מסקילה מ"מ משלם כופר לכן נקט טפי לר' יוסי הגלילי דבדבריו לא נזכר כלל דאיירי בכונה ומסתמא מחייב בכל גווני אף שלא בכונה ועי' בתוס' לעיל (ט"ו א') ד"ה הא מני דזכרו ג"כ דר' יוסי הגלילי לא סבר כרבה דפטור שלא בכונה ואף לפי תירוצם השני עדיין בטח נוכל לומר דלריה"ג גם בשלא בכונה חייב דסתמא אמר משא"כ ר' טרפון מיירי להדיא בכוונה לכן ניחא טפי למינקט דר' יוסי הגלילי ועי'

דף ס ע"א גמרא ורבי יהודה [או מיבעי ליה לחלק]. וכתב מרן וז"ל עי' חולין (פ"ו ב') תוספת ד"ה לחלק וצ"ע עכ"ל והוא דשם אמר ד' יהודה השוחט חיה ועופות יכסה תחלה את החיה ואח"כ ישחוט את העוף שנאמר חיה או עוף ורבנן אמרי האי או מיבעי ליה לחלק ור"י לחלק מדמו נפקא וכתבו התוס' שם וז"ל ואע"ג דבפ' אותו ואת בנו מספקא ליה לר"י אי חוששין לזרע האב או לא ומאן דסבירא ליה חוששין לזרע האב סבירא ליה דלחלק לא צריך קרא כדר' יונתן ואייתר לו קרא דאותו לומר דחוששין לזרע האב) הכא דאיצטריך לחלק היינו משום דשמא אין חוששין