יד יצחק - ב סו

דושלח רגל הוא דרק גילוי מילתא בעלמא הוא והא דאמרינן לקמן בסמוך אי לאו קרא יתירא ה"א או הא או הא או רגל דהזיקו מצוי או שן דיש הנאה להזיקו הלא השיבו תיכף מכדי שקולין הן ויבואו שניהם דהי מינייהו מפקת ורק דרך משא ומתן קאמרי ולא דעד השתא נקטו כן לפשיטות ועי'

דף יג ע"א אמר רבי אבא שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן ופריך פשיטא אימורין לגבוה סלקי ומשני לא צריכא לגובה מבשרן כנגד אימורים שאינו גובה אלא חצי דמי בשרו לבדו אע"ג דלא הוי חצי דמי נזקו ודמי חצי אימורין לא ישתלם מדמי חצי האחר של בשר) ופריך אליבא דמאן אי אליבא דרבנן [פשיטא הא אמרי] כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמא מהאי (לקמן בשור שנגח את הפרה בשור שדחף את חבירו לבור וכתב מרן וז"ל עי' קמן (נ"ג ב') תוס' ד"ה הא כרבנן וצ"ע עכ"ל לכאורה כוונתו דעל הא שאמרו שם בגמרא שור חולין ושור פסולי המוקדשין שנגחו אביי אמר משלם חצי נזק רבינא אמר משלם רביע נזק הא והא בתם הא כרבנן (דאמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלם מהאי משלם רביע נזק) והא כר"נ (דאמר כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי משלם חצי נזק) כתבו התוס' וז"ל שם בתוך הדיבור ולרבנן הא קמ"ל דלא תימא דוקא בשור ובור אמרינן הכי דכי ליכא לאשתלומי מבור לא משתלם משור דהיינו משום דבור עושה עיקר המעשה ואיהו קטל בהבליה לכך לא נטיל חיוביה על השיר אע"ג דליכא לאשתלומי מיניה אבל בשור ושור שאין בזה עיקר ההיזק יותר מזה ה"א דאפילו לרבנן כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי קמ"ל כו' עכ"ל וא"כ איך פריך הכא פשיטא כו' הא טובא אשמעינן לדבריהם הנ"ל אך אולי נאמר לחלק בזה דהתם בשור ובור נוכל לומר האי כולי הזיקא קעביד והאי כולי הזיקא קעביד דגם בלא בור השור לבדו דחפו והרגו וכמו כן בשור ושור נוכל לומר האי כולי הזיקא קעביד והאי כולי הזיקא קעביד דגם אחד לבדו יוכל להרגו ולכן שפיר כתבו התוס' התם דאף לרבנן דאמרו דהיכא דלא נוכל להשתלם מבור לא משתלם כולה מהשור אף דגם השור כולי הזיקא קעביד מ"מ נאמר דאין זה רק בשור ובור דהבור עושה עיקר המעשה. אבל בשני שוורים תעלה אדעתין לומר דהכל ישלם בעל השור דחולין כיון דגם הוא כולי הזיקא קעביד: משא"כ הכא פשוט לתלמודין דלא נוכל לגבות כל ההיזק מבשר אף דאימורין לגבוה סלקי מ"מ הלא הבשר בלא האימורין לא יוכלו להזיק וכ"כ אימורין בלא בשר ולכן פריך שפיר פשיטא וע"ז השיבו דה"א ה"מ בתרי גופיה אבל בחד גופא מצי אמר ליה מכל היכא דבעינא משתלמנא. ועי'

דף טו ע"א גמרא (פריך על מאן דאמר פלגא נזקא קנסא) ת"ש מה בין תם למועד שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העלייה ואם איתא ניתני למי הא תם אינו משלם ע"פ עצמו ומועד משלם ע"פ עצמו ומשני תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר חצי כופר (דתם אינו משלם אפי' חצי כופר ומיעד משלם כופר שלם) ודחי אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר וכתבו [תוס' ד"ה אי משום חצי כופר] לאו שיורא הוא פי' דליקשי למ"ד פלגא נזקא ממונא מאי שייר דהאי שייר דלא שייר אלא חצי כופר דהא מני ר' יוסי הגלילי הוא ולא שייר כלום דכה"ג איתא פרק ג' מינין (ל"ח ב') [ובפ' החליל (נ"ד ב')] עכ"ל וכתב מרן וז"ל וע"ש ובתוס' ד"ה אי משים וצ"ע עכ"ל והוא דשם איתא כי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא כו' הוא תני לה והוא אמר לה לומר שתוקעין על כל מוסף ומוסף תנן ע"ש שבתוך החג היו שם מ"ח (תקיעות) ואם איתא ליתני שבת שבתוך החג משכחת לה חמשין וחד כו' עד דמשני תני ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח (דנשחט בשלש כתות ולכל כת תוקעין תשעה תקיעות) ודחי אי משים ערב הפסח לאו שיורא הוא דהא מני ר' יהודה היא דאמר מימיהם של כת שלישית לא הגיעו לואהבתי כו' וכתבו התוס' שם ד"ה אי משום ערב הפסח וז"ל תימא וכי יעמידנה כר' יהודה כדי שיקשה לו וכי האי גוונא איכא בנזיר פ' ג' מינין אי משום בל יחל לאו שיורא הוא וכן בב"ק ספ"ק ובכתובות פ' אלו נערות אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא ובההוא ניחא טפי דאיצטריך ליה למימר הכי כדי שלא תקשה למ"ד פלגא נזקא ממונא דשייר חצי כופר מאי שייר דהאי שייר עכ"ל. וא"כ מאי זה שאמרו דכה"ג איתא כו' בפ' החליל אדרבה מהתם קשה טובא אך אולי נאמר בזה דהתוס' ז"ל הכא בדיבור זה דקדקו דהיכן מצינו כן לר' יוסי הגלילי דסובר דתם משלם חצי כופר דבאמת אינו מפורש בשום ברייתא ועי"ש ולכן נאמר דהתוס' ז"ל הכא משוי סוגיא דהכא וסוגיא דנזיר (דבדידהו איכא לפרש שבאו לתת טעם שלא יקשה למ"ד דפליג על פלגא נזקא קנסא ולמ"ד דפליג על מכל אשר יצא דנזיר) לסוגיא דסוכה אף דהתם אין לפרש כן. משום דהתם אפשר להקשות דודאי אין זה שיור כיון דר' יהודה פליג וסובר דבערב הפסח לא היה שם תקיעות יתירות א"כ איך ישייריה התנא קמא. דבכל כיוצא בזה דמצינו להדיא דעת החולק לא היה ליה להת"ק להשמיט דעתיה דהא יש מקום לטעות דסובר כר' יהודה וכיוצא בזה משא"כ הכא ע"כ מוכרחים לפרש דאין זה רק לתרץ למ"ד פלגא נזקא ממונא. דעל מאן דאמר פלגא נזקא קנסא לא מצינו להקשות עליו דאיך ישייר דבר שר' יוסי הגלילי פליג דהלא לא מצינו בהדיא דעת ר' יוסי הגלילי החולק ע"ז ומה שכתבו דכה"ג איכא כו' ובפ' החליל לא באו לומר דגם התם יתפרש כהכא. ורק הראו מקום דכן הוא סוגיית הש"ס בכמה מקומות ובכל מקום מאי דאית לנו לתרוצי ביה מתרצינן. וזה לא תקשי כ"כ מהא דכתבו הכא לפשיטות מה דהעלו התם בתימא דזהו ימצא במקומות רבות בש"ס דהתוס' ז"ל פשוט להו במקום זה מאי שהעלו בתימא במ"א ורק דמעצם הסוגיא יקשה לדבריהם ולפי מש"כ יש מקום לדבריהם ועי'

דף ל ע"ב על מה דתנן שם ע"א המוציא את תבנו וקשו לרה"ר לזבלים והוזק בהן אחר חייב בנזקן וכל הקודם בהן זכה. אמר רב זכה בין בגופן ובין בשבחן וזעירי אמר בשבחן אבל לא בגופן ופריך ע"ז עד דמסיק אמר רב נחמן בר יצחק [גלל קרמית] דבר שיש בו שבח קנסו גופו משום שבחו דבר שאין בו שבח לא קנסו. וכתב מרן וז"ל קשה לי לס"ד דלא ס"ל לחלק בזה הו"ל למיפרך ממתניתין דלעיל (י"ט ב') אכלה מן הרחבה משלמת מה שנהנית הא הפירות הן הפקר עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנה לעיל (כ"א א') פליגי רב ושמואל במקצה מקום מרשותו לרה"ר והניח שם פירות ואכלתן בהמה של חבירו דרב סבר פטורה ושמואל סבר חייבת ואמרינן שם לימא בבור ברשותו קמיפלגי רב דאמר פטור קסבר בור ברשותו חייב ומשום הכי פטורה הך בהמה דזה ששטח שם פירותיו הוה ליה כמו בור שאם הוחלקה בהן בהמה חייב שהרי הפקיר רשותו הלכך לא היה לו לעשות כן וקי"ל בהמניח את הכד כל המקלקלין ברה"ר שהזיקו חייבין לשלם וכל המחזיק בהן זכה) ושמואל דאמר חייב קסבר בור ברשותו פטור (הלכך בהמה שאכלתן חייבת שהרי ברשות עשה) ודחי אמר לך רב בעלמא בור ברשותו פטור כו' ושמואל אמר לך בעלמא בור ברשותו חייב (וא"כ הוו הפירות הפקר וכמש"ל) ושאני הכא דבשלמא בור איכא למימר לאו אדעתיה אלא פירות מי איכא למימר לאו אדעתיה. ע"כ שם בגמרא ופרש"י ולפי זה נאמר דפשוט היה לתלמודין דיכול לתרוצי ליה דלכן משלמת מה שנהנית במניח פירות ברה"ר ואינו הפקר משים דמזה אפשר להשתמר ולא ברי כ"כ ההיזק כמו בור וזבל דמחלקת עצמה בהן ואינו נראה כל כך וכמו שאמרו