יד יצחק - ב נז

גידולי גידולין כ"ש דבתרומה יאסרו גידולי גידולין ואיך יתיר אותם ר' חנינא תירתאה וכן אמרו להדיא גם בירושלמי פ"ט דתרומות עד היכן אסרו גדולי גדולין דטבל עד שלש גרנות והרביעי מותר ובתרומה עד כמה וא"ל ר' מנא עשו גורן הרביעי כגורן הראשונה מה גורן הראשונה בתרומה אסור ובטבל מותר אף גורן הרביעית בדבר שאין זרעו כלה בטבל מותר ובתרומה אסור עד הגורן החמישי ועי'

דף ס ע"ב איבעיא להו אמר קונם יין שאני טועם יום מאי דינו כהיום (ואינו אסור אלא עד שתחשך) או כיום אחד (ואסור מעל"ע) ת"ש קונם יין שאני טועם היום אין אסור אלא עד שתחשך הא יום כיום אחד דמי ודחי אימא סיפא אמר יום אחד אסור מיום ליום הא יום כהיום דמי [אלא מהא ליכא למשמע מינה] וכתב מרן וז"ל עי' ב"מ (ל"ד א') תוס' ד"ה אלא מההיא וצ"ע עכ"ל והוא דשם א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן דהא דתנן במתניתין המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים נגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לשבע כו' נמצא הגנב משלם תשלומי כפל כו' למי שהפקדון אצלו לא שילם שילה ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם. והקשו עליו מדתנן שילם ומשמע שילם אין לא שילם לא ודחי אימא סיפא נשבע ולא רצה לשלם (ואז שייך הכפל לבעל הפקדון) טעמא דלא רצה הא רצה אע"פ שלא שילם. אלא מהא ליכא למשמע מינה וכתבו התוספות שם ד"ה אלא וז"ל תימא כיון דקשיא רישא לסיפא נימא נעשה כדאמרינן בפ"ק דקדושין (ה' ב') ותיקשי לר' יוחנן ותירוצם לא שייך הכא עי"ש וא"כ תיקשי דגם הכא נימא דאם אמר יום נעשה כמו שאמר יום אחד ואסור מיום ליום אך אולי נאמר דהתם בקידושין איתא ת"ר כיצד בכסף נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי כו' הרי זו מקודשת אבל היא שנתנה ואמרה היא הריני מקודשת לך כו' אינה מקודשת. מתקיף לה ר"פ טעמא דנתן הוא ואמר הוא הא נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת אימא סיפא אבל היא שנתנה ואמרה היא לא הוו קידושין טעמא דנתנה היא ואמרה היא הא נתן הוא ואמרה היא הוי קידושין ומשני אלא הכי קאמר נתן הוא ואמר הוא פשיטא דהוו קדושין נתן הוא ואמרה היא נעשה כמו שנתנה היא ואמרה היא ולא הוו קדושין ואב"א נתן הוא ואמר הוא מקודשת נתנה היא ואמרה היא אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא ספיקא הוא וחיישינן מדרבנן ולכן נראה לומר דהא דאמרינן באיזו מקומות בש"ס אלא מהא ליכא למשמע מינה היינו דקמספקא לן וכאב"א דקדושין ורבותינו החו' שהקשו בב"מ על ר' יוחנן הוא משום דאיך שנאמר הוי מתני' תיובתיה דאם נאמר דדוקא שילם אבל אם אמר לבד נעשה כמי שאומר איני משלם ולא מקני ליה כפילא פשיטא דקשיא לר' יוחנן אלא אף אם נאמר דקמספקא לן וכאב"א דקדושין עדיין תיקשי ליה דהא קי"ל דכל ספק ממונא מוקמינן בחזקת מרא קמא ולא מפקינן ממון מספק וא"כ הוה ליה לפסוק שהכפל לבעל הפקדון ולא להנפקד ובפרט הכא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וגם דאיכא מי יימר טובא מי יימר דמיגנבא ומי יימר דמשתכח גנב ואי משתכח גנב מי יימר דמשלם דלמא מודה ומפטר. ואינו קונה כפילא רק משום דנעשה כאומר ליה לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו א"כ בודאי דאין לנו להוציא ממון מספק ולכן שפיר הקשו התוס' ז"ל שם משא"כ הכא אין להקשות כ"כ משום שנאמר כאב"א דקדושין דקמספקא לן ועי'

דף סח ע"א איבעיא להו בעל מיגז גייז או מקלש קליש למאי נפקא מינה היכא דנדרה משתי זתים ושמע ארוס והיפר ואכלתן אי אמרינן מיגז גייז לקיא ואי אמרינן מקלש קליש איסורא בעלמא הוא [וכתב הר"נ ד"ה אי אמרת] וז"ל ומקשו הכא למה לי תרי זתים דנקטו הכא דהא בפרק שבועות שתים בתרא (כ"ב א') א"ר פפא דבכל שהוא בקונמות לוקה יש לומר כו' א"נ דלוקה דאמר הכא לוקה בקרבן קאמר לענין מעילה דלכ"ע [ליכא קרבן בפחות מכשיעור] ואשכחן דכוותיה כדאמרינן ב"מ (מ"ג א') ילקה בחסר וביתר הרשב"א ז"ל עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא לענין קרבן שיעורו בפרוטה מדין מעילה כדאיתא בשבועות (דף כב א') ולא תליא כלל בכזית וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר בדעת הר"נ ז"ל דבפסחי' (ל"ב ב') הובא הא דתניא וחטאה בשגגה דכתי' במעילה) מעט מזיד אתא והלא דין הוא ומה שאר מצות דחייב בהן כרת פוטר את המזיד מעילה שאין בה כרת אינו דין שפוטר את המזיד ודחי לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בהן מיתה ת"ל בשגגה פרט למזיד א"ל רב נחמן בר יצחק לר' חייא בר אבא האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה וא"ל הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב בהן מיתה בפחות מכזית (והיינו בשוה פרוטה אף אם הוא פחות מכזית) וא"ל תנוח דעתך שהנחת את דעתי וא"ל מאי ניחותא דרבה ורב ששת שדו בה נרגא מאן שמעת ליה הזיד במעילה במיתה רבי היא כו' ומשום דגמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה אף מעילה במיתה ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית. וכתבו התוס' שם ד"ה אף מעילה בכזית וז"ל תימא לר"י דהכא משמע דמאן דיליף חטא חטא ס"ל דמעילה בכזית כמו תרומה וכולהו אית להו ג"ש כו' ורבנן לא פליגי עליה דרבי אלא לענין מיתה משום דכתיב בו בו ולא במעילה וא"כ מאי טעמייהו דרבנן דאמרו ליה לאבא שאול דאמרי לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה אבל בתרומה עד שיהא בו כזית עכ"ל וא"כ נאמר לדעת הרשב"א והר"נ דתלמודין דהכא נקטו כדעת רבה ורב ששת דלרבי ודאי הוא דשיעורא דמעילה בכזית כמו בתרומה וכמו כן הוי גם לרבנן וכדעת התוס' דרבנן לא פליגי רק בחיוב מיתה דפטור במעילה משום דכתיב בו משא"כ בכל הדברים למדים אנו מתרומה וכמו שאמרו במעיל' בפ' הנהנה (י"ח ב') דגמרינן במעילה מחטא האמור בתרומה דהוא פוגם ונהנה ומי שפגם נהנה ובדבר שפוגם נהנה ופגימתו והנאתו כאחד ובתלוש מן הקרקע ובשליח שעשה שליחותו אף חטא האמור במעילה כל אלו בו עי"ש וא"כ גם כזית בעינן במעילה כבתרומה. ואף דאמרו ליה לא"ש חלקו בזה עכ"ז הבו דלא לוסיף עלייהו כיון דטעמייהו נעלם מאתנו וכמו שתמהו התוס' ולכן שפיר נקטו הכא שיעור דשני זתים והא שהביא מרן משבועות (כ"ב א') דלענין קרבן שיעורו בפרוטה התם רבינא אמר כן בדעת רב פפא ואולי רק לרב פפא לבדו אמר כן דרב פפא הוא הוא דמתקיף לה בפסחים שם ממאי דרבי כרבנן סבירא ליה דתרומה בכזית דילמא כא"ש סבירא ליה דתרומה שיעורו בפרוטה אבל באמת הא לא נקטינן כן להלכה בתרומה ורק דבעינן כזית וכסתמא דברייתא המובא בתלמודין וכחכמים דא"ש וכמו שנפסק בהרמב"ם ז"ל פ"י דהלכות תרומה הל' ב' וא"כ לרבי וכן לרבנן דלמדים אנו ג"ש מתרומה למעילה גם במעילה הוא בכזית ולדעת הרשב"א והר"נ נקטו תלמודין הכא כפי ההלכה וכרבה ורב ששת. ועי'

דף עב ע"א בגמ' על מה דאיבעי להו גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיא אמרו ת"ש אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שא שמע הבעל או שמע והפר או שמע ושתק ומת בו ביום ואי אמרת גירושין כשתיקה דמיא ליתני נמי או שמע וגירש ומדלא הני הכי ש"מ גירושין כהקמה דמיא ודחי אימא סיפא אבל אם שמע וקיים או שמע ושתק ומת ביום שלאחריו אין יכול להפר ואי אמרת גירושין כהקמה דמיא ליתני ואם שמע וגירש ומדלא קתני הכי ש"מ גירושין כשתיקה דמיא אלא מהא ליכא למשמע מינה אי רישא דוקא נסיב סיפא משום רישא ואי סיפא דוקא נסיב רישא משום סיפא וכתב [הר"נ ד"ה אי רישא] וז"ל אי סיפא דוקא