יד יצחק - ב נ

חפץ מייבם כל העולה לייבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה משא"כ בחייבי לאוין כגון אלמנה לכה"ג וחייבי עשה בדידהו דרשינן יבמתו יתירה דאף שאין עולין לייבום עולין לחליצה וכן מפורש גם בהרשב"א ז"ל בתחלת פרק כיצד וז"ל והשתא דדחי רבא הא דרב גידל אמר רב כו' הני דרשי דרב גידל דדריש יבמתו יש לך יבמה שעולה לחליצה ואינו עולה לייבום מוקמינן לה לחייבי לאוין שיש עמהם עשה כו' ואם לא יחפוץ בחייבי כריתות עכ"ל וכן המה גם דברי רש"י ז"ל. ועי'

שם מנינא דרישא (דתנן חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן) למעוטי מאי ומנינא דסיפא (דתנן הרי אלו פוטרות כו') למעוטי מאי למעוטי דרב ורב אסי (דרב אמר צרת סוטה אסורה ור"א אמר צרת איילונית אסורה) ופריך לרב ור"א למעוטי מאי ומשני חדא למעוטי צרת ממאנת וחדא למעוטי צרת מחזיר גרושתו וכתב [רש"י ד"ה צרת ממאנה] בתוך הדיבור וז"ל ומתניתין אשמעינן דאע"ג דאם דאסרה עליה לא מיפטרה מחליצה דהך איסורא מדרבנן הוא [כדאיתא בפרקין] גזירה משום צרת בתו ממאנת עכ"ל וכתב מרן וז"ל כדאיתא בפרקין (דף י"ב) וצ"ע עכ"ל ובד"ה מחזיר גרושתו] כתב רש"י וז"ל אחיו שגירש אחת משתי נשיו ונשאת לאחר ועבר והחזירה לאחר מיתת בעלה ומת בלא בנים [שתיהן אסורות להתייבם] כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לקמן דף י"ב) וצ"ע עכ"ל אם כוונת מרן להקשות על פרש"י דאיך יפרנס מתניתין אליבא דר' יוחנן דהתם דאמרינן שם כי אתא רבין אר"י אחת צרת ממאנת ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו כולן מותרות. וא"כ לדידיה הני תרתי מיעוטא דמתניתין ל"ל וע"כ דלר' יוחנן נפרש דמיעוטא דמתניתין אתו לאשמעינן דהני צרות מותרין לכתחלה לייבמיהן וא"כ מדוע לא פירש גם רש"י כן הכא אולי נאמר ע"ז דאף דלר"י מוכרחים לומר כן וכמו שפרש"י התם בשם בה"ג מ"מ ניחא לרש"י הכא לפרושי דלמעוטי בא דלא מיפטרא מחליצה ולא למעוטי דמותרין לגמרי לייבמיהן אף דפשטא דמתניתין משמע דממעטה לגמרי דאלו פוטרות מן החליצה ומן הייבום ויש לך אחרת שאינה פוטרת לא מן החליצה ולא מייבום וכדברי ר' יוחנן משום דרש"י ז"ל נחית הכא לפרושי גם למאן דאסר צרת ממאנת והיינו מר עוקבא אמר שמואל שם וכן למאן דבעי לאסור צרת מחזיר גרושתו והא דסובר ר' יוחנן דכל השלשה מותרין ובמתניתין לא מצינו רק שני מיעוטים אפשר לומר דבמחזיר גרושתו אית לן קרא דטומאה כתיב בה וכן באילונית כתיב אשר תלד פרט לאילונית ולכן בעינן שני מיעוטי למעוטינהו משא"כ בצרת ממאנת לא צריך מיעוטא כלל לר"י. ועי'

דף ט"ז ע"ב [תד"ה אמוראי כו'] כתבו וז"ל ומיהו ע"כ צ"ל (דמאן דסבר אין מקבלים גרים מן התרמוד) דלית ליה הלכה כסתם משנה דהא קסבר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וסתם מתניתין דהאומר סברה [דהולד כשר דלר"ע] דוקא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הוא דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד כדמוכח בפרק עשרה יוחסין (ע"ה ב') ומתניתין דהאומר סוברת דקידושין תופסת בחייבי לאוין כו' עכ"ל. וכתב מרן וז"ל עי' לקמן (דף מ"ד ודף ע') וצע"ג עכ"ל. לכאורה כוונתו דשם (מ"ד ב') אמרינן אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן הכל מודים בעבד ועובד כוכבים הבא על בת ישראל שהולד ממזר וא"כ איך אמרי התוס' דרק לר"ע הולד ממזר וכן לקמן (ע' א') א"ל ר"ל לר"י מתניתין דקתני עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כמאן כר"ע אפי' תימא רבנן בעובד כוכבים ועבד מודו דכי אתא רב דימי א"ר יצחק בר אבדימי משום רבינו עובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר הרי להדיא שלא כדברי התוס' אך אולי נאמר לדעת התוס' דהתם (מ"ד ב') פרכינן מאן הכל מודים שמעון התימני כו' מיתיבי עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ר"ש בן יהודה אומר אין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת (ופרש"י והא האי תנא כשמעון התימני ס"ל וקתני בעובד כוכבים ועבד דאין ממזר) אלא אמר רב יוסף מאן הכל מודים רבי דכי אתא רב דימי אמר רב יצחק בר אבדימי משי רבינו עובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר. וכמו שמובא גם לעיל ואח"ז דחי לה תלמודין א"ל אביי מאי חזית דסמכת אדרב דימי סמוך אדרבין דכי אתא רבין אמר ר' נתן ור' יהודה הנשיא מורו בה להתירא ומאן רבי יהודה הנשיא רבי הוא וא"כ לדעת רבין עדיין לא מצאנו בתנאי מאן דסובר דעובד כוכבים ועבד שבאו על בת ישראל הולד ממזר בלעדי ר"ע וכדברי התוס' וגם לקמן (ע' א') לא זכרו בתלמודין תיבת א"ל רק בר"ל ולא בדר' יוחנן אלא אמרו בסתמא אפי' תימא רבנן דכי אתא רב דימי כו'. וממילא לרבין דאמר דרבי לא אמר כן פשיט קצת דרק לר"ע לבדו הוי ממזר ולא למתניתין דהאומר ועי'

שם [בתוס' ד"ה עובד כוכבים שקידש] בזמן הזה כתבו בתה"ד וז"ל ורב אסי סבר כר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מעובד כוכבים ועבד [והוא הדין הבא על שפחה] ועובדת כוכבים כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לקמן (ס"ט ב') במתניתין וצע"ג עכ"ל והוא דשם במתניתין איתא להדיא דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומ"מ תנן שם בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד ולא ממזר הרי להדיא שלא כדברי התוס'. אך אולי נאמר בדעתם דרב אסי סובר כדעת רבב"ח אר"י הכל מודים בעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר (גם מאן דפליג על ר"ע) ומתניתין דלקמן (ס"ט ב') סברא כמאן דפליג על ר"ע ולכן מחלקת בינייהו וסוברת דרק עובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר משא"כ ישראל הבא על שפחה ועובדת כוכבים דאין הולד ממזר ורק עבד והטעם לחלק בינייהו הוא כדמצינו לקמן (כ"ג א') וקידושין (ס"ח ב') דאמר ר' יוחנן משום רשב"י דמדאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי אנו למדין דבנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה ובשפחה אנו למדין דבנה כמותה מדכתיב האשה וילדיה ומדקדק רבינא מזה דבן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך. ודקדקו תלמודין בקידושין וכן ביבמות שם (לפי גירסת התוס' שתיקנו הגירסא) נימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר הרי להדיא דאף דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מ"מ ישראל שבא על השפחה ועובדת כוכבים הולד כמיתה וכל זה דייקינן מקרא דכי תסיר וזהו גם דעת מתניתין דסוף אלמנה שהביא מרן אבל לפי דעת ר"ע דסובר דמכל חייבי לאוין הולד ממזר בודאי ישוו ישראל שבא על השפחה שיש בה לאו לעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל והא דדמיא עובד כוכבים לעבד כבר מפורש בתוס' בסוגייתן ד"ה קסבר וכ"כ גם עובד כוכבים דמיא לשפחה ועי'

דף כ ע"ב אלא אמר רבא (הא דתנן אלמנה לכה"ג חולצת מתייבמת ולא חלקו בין מן הארוסין ובין מן הנשואין ולא אמרינן מן האירוסין יבוא עשה וידחה ל"ת) [גזירה ביאה ראשונה] (דמקיים עשה דיבמה יבוא עליה אטו ביאה שניה. וכתב מרן וז"ל ע לקמן (פ"ד א') רש"י ד"ה והא כולה פירקין וצ"ע עכ"ל והוא דשם כתב רש"י ז"ל והא כוליה פרקין עשה דייבום ול"ת דאיסור הוא דרמי אהדדי ולא אתי עשה דייבום ודחי ללאו דאיסורא כגון ממזרת לישראל או ממזר לישראלית וכן חללה לכהן ומ"ט דנפקא לן בפ"ב מועלתה יבמתו השערה עכ"ל והלא הכא נדחה טעמא דרב גידל שלמד מיבמתו ואמר רבא דהטעם הוא משום גזירה ואולי נאמר