יד יצחק - ב מח

לא אמטיר גו' ואמר רב יהודה אמר רב שתיהן לקללה ומשני לא קשיא הא דאתא טובא הא דאתא כדמבעי לה ולכאורה לפי דברי רב חסדא לא קשה כ"כ הא דהקשו בברכות שם דשמע משמע היינו בשורות טובות ותנן על בשורות טובות מברך הטוב והמטיב דדילמא אשמעינן מתני' דאף אם שמע שירד הגשם רק על מקצת מדינה מ"מ מברך דלא תימא דאין זה חשוב לברך עלויה קמ"ל כדרב חסדא דמ"מ כבר יצא מקללת ועצר ולכן הכא דסמוך לדברי ר' אבהו נזכר דברי רב חסדא הזכיר רש"י לאוקימתא זו הראשונה דבאמת די לנו באוקימתא זו ואין לנו מה לפרוך על זה והתם נחתו תלמודין ליישב אף אם נאמר כפשטיות הכתוב דוהמטרתי על עיר אחת גו' וכסתימת דברי רב יהודה אמר רב דאמר ושתיהן לקללה דבכל גווני לא מיחשב ברכה כ"כ דכיון דגובר היוקר במקום זה ממילא שולט הרע בכוליה ולכן נחתו ליישב שם בגוונא אחרינא ובפרט דרש"י ז"ל לא יחלוק בעצם הדין על אוקימתת סוגייתן דברכות דמה שכתב הא דחזא מיחזי ר"ל דבחזי מיחזא יש לנו שעה דמברך ברכה זו והיינו בדלית ליה ארעא אך דלא האריך כ"כ. ובשמע משמע באמת מברך הטוב והמטיב אף למסקנא לדעת רש"י ז"ל וכן הוא גם דעת הרשב"א ז"ל. ועי'

דף יג ע"א אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהו משום אבל כגון תשעה באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן כל שהוא משום תענוג בחמין אסור בצונן מותר כו' ת"ש כו' וכשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר וכן אתה מוצא במנודה ובאבל מאי לאו אכולהו וכתבו [תוס' ד"ה וכן אתה מוצא] וז"ל מאי לאו אכולהו אהא דאמרינן ובצונן מותר דאבל נמי [מותר בצונן] וקשיא לרב חסדא דאמר אבל אסור בין בחמין ובין בצונן כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא אדרבה כיון דמיירי בצונן ואפ"ה תני כל גופו אסור אלא ודאי דהקושיא בהיפוך דמוכח דבתענית ג"כ אסור בצונן כל גופו וקשיא לרב חסדא וכמ"ש רש"י עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דבתשעה באב אסור אפילו להושיט אצבעו במים ואפילו בצונן כדאמר ר"א בפסחים (נ"ד ב') ותניא כוותיה שם וא"כ רב חסדא דכולל בדבריו ואומר כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן פשוט דלדידיה גם אבל אסור אף להושיט אצבעו בצונן וכ"ש לרחוץ פניו ידיו ורגליו וא"כ גם להתוס' ז"ל שפיר הקשה מברייתא זו דקתני בהדיא דפניו ידיו ורגליו מותר וכן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו דגם אבל מותר בפניו ידיו ורגליו וניחא להתוס' לפרש כן ודלא כפרש"י משום דזה דומה לקושיא שניה שהקשו אח"כ ת"ש דא"ר אבא הכהן משום ר' יוסי הכהן מעשה ומתו בניו של ריב"ח ורחץ בצונן כל שבעה וקשה לרב חסדא שאוסר רחיצה בצונן ולכן ניחא להו לפרש גם קושיא הראשונה כעין זה. ועי'

שם ע"ב אמר רבא אבל אסור בצונן כל שבעה כו' לימא מסייע ליה אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה הא נערה רשאה במאי אילימא בחמין (תיקשי דאמרת) אין הבוגרת רשאה לנוול והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן ודחי לא אכיחול ואפירכוס. א"ר חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת כל שבעה וכתב רש"י ד"ה זאת אומרת מדמוקמינן לה בכיחול] ופירכוס ה"ה לתכבוסת עכ"ל. וכ' מרן וז"ל תמיהני הא מרא דשמעתא רב חסדא דס"ל (לעיל בסוגייתן ע"א) דמשום אבל אסור בצונן ולא צריך כלל לאוקמה ברייתא זו בכיחול ופירכוס. גם למאי צריך להוכחה מאוקימתא זו הא נשמע מברייתא דלעיל דתכפוהו אביליו מכבס כסותו במים ומוכח מזה דאבל אסור בכיבוס וצע"ג עכ"ל ואולי נאמר בזה דלכאורה אינו מובן כל כך דאיך הוכיחו בגמרא מהא דתניא אין הבוגרת רשאה כו' דאבל אסור בצונן דאי בחמין איירי אמאי אין הבוגרת רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין הלא גם עתה כיון דאבל אסור גם בצונן א"כ למה אין הבוגרת רשאה וכבר הרגיש בזה הרש"א וכתב וז"ל פירוש דבצונן איכא לפלוגי בין בוגרת לנערה משום ניוול אבל בחמין כיון דאפילו הושטת אצבע אסור בו משום תענוג לית לן לפלוגי בין נערה לבוגרת כו' עכ"ל ולכן לפי מה שהובא לעיל בדברינו דע"כ לרב חסדא כיון דמשווה אבל ותשעה באב באיסור צונן כמו דבתשעה באב אסור גם הושטת אצבע וכדתניא בפסחים גם באבל כן א"כ ע"כ האי אין הבוגרת רשאה בכיחול ופירכוס איירי דעל רחיצה בצונן ליכא לאוקמא לדידיה דא"כ למה אין הבוגרת רשאה הא אף בצונן אסור הושטת אצבע כמו בחמין וכמו דא"א לאוקמי בחמין משום טעם זה דלמה אין הבוגרת רשאה כ"כ א"א לאוקמי גם בצונן לר"ח ושפיר כתב רש"י זאת אומרת דאבל אסור בתכבוסת מדמוקמינן לה בכיחול ופירכוס. דע"כ ההכרח לאוקמי כן לר"ח וזהו משום ניוול ולכן שפיר מחלקינן בין נערה ובוגרת ולדברינו פשוט דרב חסדא מדקדק כן אליבא לנפשיה ולא מאוקימתת רבא דזהו לדוחק קצת יחשב שרב חסדא ידקדק מאוקימתת רבא. דהא איהו קשיש טפי וחותנו היה. אך זה אינו מוכרח כ"כ. ומדנקט רב חסדא בלשונו אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אין להוכיח דסובר דבצונן מותר דרחוק מאוד לומר דרב חסדא יחלוק על ר"א ומתניתא דמסייעו ובתלמודין לא הזכירו כלל דברייתא חולקת עליו וכיון דבט"ב אסור ממילא גם באבל אשור דהא משוה אותם להדדי בדבריו ורק שלא להאריך נקט הושטת אצבע בחמין דסתם חמין הוי לתענוג משא"כ בהושטת אצבע בצונן יהא צריך לחלק דדוקא לתענוג אסור דהא סתמו אינו לתענוג רק לנטילת שחרית וכדומה אבל ממילא נשמע דגם צונן דלתענוג כן דהא כללא מסר לנו רב חסדא דכל שהוא משום אבל אסור בין בחמין ובין בצונן והא שהקשה מרן דלמאי צריך להוכחה מאוקימתא זו הא נשמע מברייתא דלעיל דתכפוהו אביליו כו' ומוכח מזה דאבל אסור בכיבוס אולי נאמר ע"ז דלרב חסדא אין להוכיח כ"כ מברייתא זו דהכי איתא שם בברייתא תכפוהו אביליו זה אחר זה כו' מכבס כסותו במים וע"ז א"ר חסדא שם במים ולא בנתר ולא בחול וא"כ אולי באמת אבל מותר בתכבוסת. והא דתניא דמותר בתכפוהו אביליו אין לדקדק מזה דבלא תכפוהו אסור דהא יש מקום לפרש דאדרבא כח איסורא בא ללמדנו דאף דתכפוהו אביליו מ"מ מכבס כסותו רק במים דוקא ולא בנתר ובחול לכן מוכיח מברייתא זו דמוכח כן לפי אוקימתא של רב חסדא בעצמו וכמש"ל ועי'

דף יד ע"ב [רש"י ד"ה אבל ומנודה] חייבין בעטיפה [דכתיב ועל שפם יעטה] במועד קטן (דף ט"ו) עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא הך קרא במצורע כתיב ואבל נפקא לן במועד קטן מדאזהר ליחזקאל לא תעטה הא אחר צריך עיטוף ובמנודה לא מייתי קרא כלל והוא איבעיא דלא איפשיטא שם וצע"ג עכ"ל ואולי נאמר בזה דהנה באמת מצינו בשאילת שלום ות"ת דאסור באבל ולמדים דאסור מדאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום היינו שידום משאלת שלום ומת"ת ולכן נאמר דאם לא מצאנו דרחמנא אצרכה עטיפה למצורע לא היינו יכולין ללמוד מדאזהר ליחזקאל לא תעטה משמע הא אחר צריך עיטוף. דאדרבא יש מקום לטעות בזה משום דמצינו לכמה אנשים ומקומות דנהגו תמיד בעיטוף כמו עטיפת ישמעאלים וע"כ נוכל לטעות ולומר דהא דאמר רחמנא ליחזקאל ולא תעטה על שפם היינו דבא רחמנא לאסור לו עטיפה זו כמו שאסרה עליו שאילת שלום ות"ת ומיניה נלמד דאדרבא אבל אסור בעטיפה. משא"כ מדמצינו במצורע דרחמנא הצריכו עטיפה אם כן ודאי זהו דרך עונש והרחקה ומזה למדים אנחנו דרחמנא אזהריה ליחזקאל שלא ינהוג אבילות בזה מכלל דאבל חייב בעטיפה ולכן הביא רש"י ז"ל קרא זה דעל שפם יעטה דכתיב במצורע משום דמקרא זה יודעין אנו דזה הוי דרך אבל ולא דמזה למדים אנחנו חיוב העטיפה ממש באבל והא דרמז רש"י ז"ל למו"ק היינו דמשם ידעינן דפשט דעל שפם יעטה