יד יצחק - ב מו

לאו לדעת הר"י דהכא אמרו ובפרט דגם הכא לא החליטו כ"כ הדבר ורק כתבו דמצי למיהוי טעמא דר' יוסי משום דילמא מיפסיק ור"ל דהא יש מקום לפרש התם כפרש"י ועי'

דף פ ע"ב דאמר רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא ופריך ומי אמר ר"פ הכי והכתיב ולא תטמאו בהם ונטמתם בם וא"ר פפא מכאן שטומאת גויה דאורייתא וכתב [רש"י ד"ה ולא תטמאו] בהם וז"ל גבי אכילה כתיב כו' ולא תטמאו בהם לא זו היא אזהרת טומאה שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא דכתיב אמור אל הכהנים וגו' כהנים מוזהרים [ואין ישראל מוזהרין] כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא גם כהנים אין מוזהרין בפרשת אמור רק בטמא מת ולא בשרץ עכ"ל הנה לכאורה גם דברי רש"י ז"ל סובלים פירוש זה דמה שכתב שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא דכתיב אמור אל הכהנים גו' ר"ל דסיפא דקרא ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו וא"כ הלא גם בטומאת מת רק כהנים נזהרו ולא ישראל וא"כ איך יבוא קרא זה דלא תיטמאו בהם דבישראל נאמר לאזהרת לאו לטומאת שרץ. ועי'

דף פב ע"ב [תוס' ד"ה מה רוצח] כתבו בתה"ד וז"ל וא"ת הא דקאמר במס' ע"ג פ' ר' ישמעאל (נ"ד א') גבי נעבד באונס דאסור דמפרש כגון שאנסוהו עובדי כוכבים והשתחווה לבהמה דידיה ופריך עלה אונס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר ומאי קושי הא קרא בקרקע עולם דוקא איירי אבל עושה מעשה חייב למסור עצמו ומשתחווה לעבודת כוכבים עושה מעשה הוא כו'. ותירצו בתירוצם השני וז"ל [ועוד יש לומר דמשמע ליה לענין מיתת ב"ד דאין חילוק] בין עביד מעשה ללא עביד מעשה דהא אשה ברצון חייבת אע"ג דהויא קרקע עולם וכשפטר התם אונס ממיתת ב"ד כדכתיב ולנערה לא תעשה דבר לא שנא עביד מעשה ול"ש לא עביד מעשה עכ"ל וכתב מרן וז"ל לא זכיתי להבין דבריהם הקדושים דמה בכך דלדין מיתה אין חילוק הא מ"מ מכח דלא עבדה מעשה הדין דמותרת ותעבור ולא תיהרג. אם עשתה בהיתר וברשות ב"ד פשיטא דאינו חייב מיתה ואיהו דיהרג ואל יעבור ר"ל דאם עבר ח"מ. ובאמת גם גבי דידה אילו היה הדין דתיהרג ואל תעבור היתה ח"מ אף דלא עבדה מעשה אבל טעם פטור דידה כיון דכך הדין תעבור ואל תיהרג ועשתה בהיתר עכ"ל ואולי נאמר בדעת התוס' ז"ל דיסוד דבריהם בתירוץ זה בנוי על דבריהם הקודמים דכתבו בתירוצם הראשון וז"ל וי"ל דהכי פירושו אונס רחמנא פטריה ממיתה וכיון דפטריה ממיתת ב"ד אע"ג דמיחייב למסור עצמו לא חשיב נעבד ליאסר בהך עבודה ושפיר יליף מהאי קרא דפטור ממיתה באונס אפי' בעושה מעשה אע"ג דנערה לא עבדה מידי דהא איתקש בהאי קרא נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור בעשיית מעשה אף נערה יהרוג הבועל או תיהרג היא בעשיית מעשה ובהאי קאמר קרא ולנערה שבעשיית מעשה עבדה בדיעבד מחמת אונס לא העשה דבר וה"ה משתחווה לעבודת כוכבים כדי שלא יהרגוהו איכא למילף מיניה לפוטרו בדיעבד אפילו בעשיית מעשה כו' עכ"ל. ועל יסוד זה סמכו גם בהועוד י"ל דכיון דאונס רחמנא פטריה לכן אע"ג דמיחייב לימסור עצמו לא חשיב נעבד ליאסר ורק דבתחלה למדו דאונס פטור ממיתה אפילו בעושה מעשה משום דנערה המאורסה איתקש לרוצח ואח"ז כתבו דמשמע ליה דלענין מיתת ב"ד אין חילוק בין עביד מעשה ללא עביד מעשה משום דהא אשה ברצון חייבת אע"ג דלא עבדה מעשה דהא קרקע עולם היא. וממילא גם כשפטר מחמת אונס בכל גוונא פטור בין עביד מעשה ובין לא עביד ולכן אף דמחוייב למסור עצמו מ"מ אף דלא מסר עצמו לא נאסר הבהמה מזה כדבריהם הקודמים. ופשטיות דברי התוס' נוטים לכאורה לזה באין דוחק ועי'

דף פג ע"א מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל כו' טבל ותרומה תנאי היא דתניא מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה בן תימא אומר תרומה ולא טבל אמר רבה היכא דאפשר בחולין דכ"ע לא פליגי דמתקנינן ליה ומספינן ליה ופריך אפשר בחולין פשיטא ומשני לא צריכא בשבת ופריך בשבת נמי [פשיטא טלטול מדרבנן] הוא כו' וכתב מרן וז"ל וכן הוא יבמות (צ"ג א') וצע"ג עכ"ל. אם כוונת מרן להקשות דהא רבה הוא האומר בפסחים (מ"ז ב') (על מה ששאלו אביי) מוקצה דאורייתא הוא (וא"ל אין דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו) ואזהרתיה מהכא לא תעשה כל מלאכה ואף דאביי דחי ליה שם מ"מ רבה במקומו עומד וכן כתב רש"י ז"ל ריש מסכ' ביצה (ב' ב') דרבה דאסר בהכנה שאינה בידים ממש אזיל לטעמיה. דאמר רבה בפסחים מאי דכתיב והכינו כו' ויליף מהכא דמוקצה דאורייתא עכ"ל אולי נאמר בזה דאף אם הוא דאורייתא היינו דוקא במוקצה חמורה אבל בטבל הרי אמרו במס' שבת (מ"ג (מ"ג א') טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ואף דלכתחלה אסור לטלטלו כדתנן בריש מפנין (קכ"ו ב') דאין מטלטלין את הטבל מ"מ כיון דלענין ביטול כלי מהיכנו מוכן הוא אצל שבת לכן אין בזה רק איסור דרבנן אף לרבה ואין ביה איסור דאורייתא ומשום דשאר טלטול מוקצה הוי איסור חמור לכן נקטו תלמודין הכא בקושייתם פשיטא טלטול מדרבנן הוא אף דהא דאין מגביהין תרומות ומעשרות הוא משום דמתקן וכמו דאיתא בתלמודין שבת (קמ"ב א') מ"מ נקטו דבר החמור יותר דעכ"ז הא הוי רק איסור דרבנן לענין טבל וכמש"ל ולכן גם אם כוונת מרן למה נקטו איסור טלטול ולא איסור תיקון. עדיין לא יקשה כ"כ לדברי תלמודין אלו ועי'

דף פה ע"א נענה ר"ע ואמר מעם מזבחי תקחנו למות מעם מזבחי ולא מעל מזבחי וכתב [רש"י ד"ה ולא מעל מזבחי אם התחיל בעבודה] אין מפסיק לבוא לידון אלא משלים עבודתו עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' ברש"י מכות (י"ב א') ד"ה טעה יואב וצ"ע עכ"ל אולי כוונתו דשם כתב רש"י על הא דאמר רב יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב באותה שעה דכתיב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו כו' וכתב רש"י וז"ל טעה בדרשה דמעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וכסבור דהיינו מעל מזבחי עכ"ל ומשמע דאם היה על גגו נקלט והכא פרש"י דבעינן כהן ועבודה בידו ואולי נאמר קצת דהתם אחר דברי רב יהודה אמר רב הוסיף אביי לומר דבהא נמי טעה שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר היה. ולכאורה גם דרשת אביי הוא מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ומפרש דבעינן דוקא עוסק בעבודה עתה ולכן הכא מפרש רש"י לפי מסקנת דברי אביו והתם דקאי בדברי רב יהודה אמר רב הקודמין לדברי אביי שפיר מפרש שם כפירושו ועי'

מסכת סוכה

דף ב ע"א סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ור"י מכשיר ושם ע"ב הביא ר"י ראיה. לדבריו מעשה בהילני המלכה שישבה היא ושבעה בניה בסוכה שגבוה למעלה מכ' אמה (וודאי היו בבניה קטן שאין צריך לאמו) והיו זקנים נכנסין ויוצאין ולא אמרו לה דבר וכי תימא קטן שאין צריך לאמו [מדרבנן הוא דמיחייב] ואיהי בדרבנן לא אשגחה ת"ש ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים. וכתב מרן וז"ל עי' יומא (פ"ב ב') בתוספות ישנים במה שכתבו שם, שאשה אינה מחוייבת בחינוך בנה והילני המלכה שישבה היא ושבעה בניה בסוכה היתה מחנכתן למצוה בעלמא וקשה לי איך אמרינן בסוגיא וכ"ת קטן שאין צריך לאמו מדרבנן הוא דמיחייב ואיהי בדרבנן לא אשגחה ת"ש ועוד כו' הא