יד יצחק - ב מד

לרב סגי בחדא ולכן תרומת הדשן שהיא תחלת עבודת היום בעינן פייס לרב וסידור שני גזירי עצים לא נחשבת כלל מהעבודות היום לרב והכי מסקינן דעבודת לילה היא (ואף דכתיב וערך עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר הלא כבר כתבו התוס' לקמן (כ"ח א') ד"ה אף אנן נמי תנינא וז"ל ואילו שני גזירין לא קתני אלמא עבודת לילה נינהו ואע"ג דכתיב בבוקר בבוקר י"ל כיון דכתיב בבוקר בבוקר תרי זימני נימא תן בוקר לבוקרו של לילה עכ"ל) וגם זר שסידרן פטור לרב ולכן לא בעינן פייס לדידיה וא"כ לא תקשי לרבא ל"ל פייס בהרמה לרב ומה שהקשה מרן על תירוצם דפריך לל"ק דמ"מ יקשה איך אמר ר"י דזר שתרם חייב הא הוי עבודת לילה. הנה קושיית מרן הוא דכיון דר"י בעצמו תלה הכא חיובו דזר שסידר שני גזירין משום דעבודת יום היא וא"כ איך אמר ר"י בירושלמי דזר שתרם חייב הא הוי עבודת לילה. אך ע"ז נאמר קצת דלעיל בתלמודין (כ"ד א') הובא פלוגתת רב ולוי דלרב רק אארבעה עבודות זר חייב עליהן היינו זריקה והקטרה וניסוך המים וניסוך היין וללוי חייב אף על תרומת הדשן. ואמרינן שם מ"ט דלוי רבי רחמנא לכל דבר המזבח וכתבו התוס' שם ד"ה ולוי וז"ל הכא לא הוה מצי למיפרך ומאי ראית לרבות עבודת סילוק ולמעוטי עבודה שאינה תמה דיש לומר דעבודה סילוק דבר המזבח הוא אבל עבודה שאינה המה אינה במזבח אבל קשה לי א"כ ליחייב אסידור מערכה נמי דהא עבודת מזבח נמי היא ומה ראית למעט אותה לרבות עבודת סילוק אלא יש לומר תרומת דשן עדיפא שקודמת לכל עכ"ל וא"כ גם לר"י נאמר דהא דמחייב התם בירושלמי תרומת הדשן בזר אף שהיא עבודת לילה היינו משום חשיבותה שקודמת לכל. והא דהוצרך הכא לטעם הואיל דעבודת יום היא זהו דוקא בסידור שני גזירי עצים דלית ליה חשיבות זה לכן הוצרך להוסיף טעמא דעבודת יום אבל לומר ג"כ דמשום טעם זה בעינן פייס לא ניחא לתלמודין בזה או משום דלדעת רבא רחוק לומר כן כיון דסובר דלפייס בעינן לר"י עבודת יום וגם זר חייב עליה פשוט להו דטעם זה לבדו לא מהני לכן מתרץ משום מעשה שהיה. או משום דטעם זה פשוט להו טפי אף אם נאמר דדי להו בסברא זו לחודיה ועי'

דף מא ע"א אמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן כו' ת"ש מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו והעשיר ואח"כ אמר אלו לחטאתו ואלו לעולתו מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו (ויביא חטאת בהמה כדין עשיר) ואין מוסיף ומביא חובתו (היינו חטאת בהמה) מדמי עולתו (מפני שאין יכול לשנות מעות שקרא עליהן שם עולת העוף ליקח מהן חטאת) והא הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא וקתני דקבע ומשני רב ששת ותסברא והאמר ר' אלעזר אמר ר' הושעיא מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא וכיון דלא יצא היכי קבע (דקתני הכא בברייתא והעשיר ואחר כך אמר אלו לחטאתו ואלו לעולתו) אלא מאי אית לך למימר [שכבר אמר מעניותו] ה"נ שכבר אמר משעת הפרשה וכתב מרן וז"ל עי' חולין (ל"ב ב') וצ"ע עכ"ל. והוא דשם אמר רבא שחט הוושט ולבסוף פסק את הגרגרת נבילה היא אבל פסק ולבסוף שחט כדבר אחר גורם לה לפסל דמיא (ולא הוי רק טריפה איתיביה רב אחא בר הונא לרבא שחט את הוושט ופסק את הגרגרת פסק את הגרגרת ואח"כ שרט את הוושט נבילה אלמא דאפילו פסק ולבסוף שחט נבילה היא ומשני אימא וכבר שחט את הוושט מעיקרא. א"ל שתי תשובות בדבר חדא דהיינו קמייתא ועוד הא תנן ואח"כ ע"כ שם לש בגצ'. וא"כ איך אמרינן הכא דהא דתניא ואח"כ היינו שכבר אמר ואולי נאמר קצת דלא דמיא ואח"כ דהכא לדהתם. דהכא יש מקום לומר דלא משבש כ"כ הואח"כ זה דהא קאי שפיר על והפריש מעות לקינו ואח"כ אמר ורק דהאי והעשיר מיבעי ליה לכתוב אחר תיבת ואח"כ וגם לדעת רב חסדא דמפרש שכבר אמר משעת הפרשה עדיין לא משבש כ"כ הואח"כ זה דתוכן הדבר הוא דהפריש המעות ובהיותן בידו אמר ושייך קצת למימר ואח"כ אף דלא נתמשך זמן רב מ"מ נתמשך מעט סמוך לההפרשה. משא"כ התם דאין לנו שום פירוש כי אם לשבש טפי הואח"כ זה ולומר דאח"כ טעות סופר וצריך לומר וכבר וזה רחוק מאוד ולכן התם הקשו ועוד הא תנן ואח"כ והכא לא הקשו ועי'

דף נד ע"א וכל היכא דכתב שם לעולם הוא מיתיביה ומהם מן בני שמעון גו' וישבו שם עד היום הזה וכבר עלה. סנחרב מלך אשור ובלבל כל האומות שנאמר ואסיר גבולות עמים [ועתודותיהם שוסיתי תיובתא] וכתב מרן וז"ל עי' סוטה (מ"ו ב') ברש"י ד"ה ויקרא שמה וצ"ע עכ"ל. והוא דשם כתב רש"י וז"ל ויקרא שמה לוז סיפיה דקרא היא שמה עד היום הזה ומינה יליף דלא נתבלבלה ולא נחרבה כדאמרינן כל מקום שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים הוא עכ"ל ואם כן דברי רש"י ז"ל כנגד מסקנת תלמודין דהכא. דדחו זה בתיובתא ואולי נאמר קצת דלכאורה יש לדקדק על תיובתא זו (שהעלו דאין לומר דעד היום הזה לעולם הוא משום דקשה ע"ז הא דכתיב בבני שמעון וישבו שם עד היום הזה וכבר עלה סנחרב ובלבל את האומות) הלא שם בסוטה אמרו תניא היא לוז שבא סנחרב ולא בילבלה בא נבוכדנצר ולא החריבה כו' וא"כ מאי קשה לתלמודין הכא אילי גם בישיבת בני שמעון לא בילבלם סנחרב אך נראה קצת לחלק בין הסוגיות דאף דבאפשרות לומר דעד היום הזה לעולם הוא כדקסלקא דעתין דהכא וכאשר נקטו גם התם בסוטה וכפרש"י הנ"ל וצדק בפירושו משום דהכי משמע רהיטת סוגיא דהתם דהכי איתא שם וילך האיש ארץ החתים ויקרא שמה לוז היא שמה עד היום תניא היא לוז כו' ומשמע שפיר כפרש"י דמעד היום הזה נפקא ליה דלא נתבלבלה ולא חרבה וכדס"ד דהכא מ"מ עדיין אין זה הכרח רק היכא דמסתברא לומר כן כסוגיא דסוטה דאמר ר"מ שם כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מביא העיר כו'. לכן מפרשינן קרא זה דלעולם משמע ובאמת לא בילבלה ולא החריבה. משא"כ הכא בבני שמעון דאין לנו שום טעם לומר דלא בלבלם סנחרב דלמה יגדל שכרם מכל ישראל פשוט הדבר דעד היום הזה לאו דוקא הוא ולכן הכא דאמר עולא שאל ר' מתיא בן חרש את רשב"י ברומי וכי מאחר שר"א מלמדנו פעם ראשונה ושנייה דארון גלה לבבל ראשונה הא דאמרן ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' שניה מאי היא דכתיב ויצא מבת ציון כל הדרה כל חדרה. אתה מאי אתה אומר אמר לו שאני אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים גו' ויהיו שם עד היום הזה ע"ז דחה שפיר דאיך מחמת זה תכריח כ"כ עד שאין אתה פונה לראיית שני הכתובים האלה שגלה לבבל הלא גם בבני שמעון שהלכו להר שעיר כתיב עד היום הזה הגם התם תאמר דבא סנחריב ולא בלבלם.. הלא פשטיות הדבר נראה דלא גדל כחם מכל עם ה' ולמה ינוחו בהשקט ובטח עד עולם אלא פשוט דעד היום הזה לא מוכרח כ"כ דלעולם הוא היכא דקראי סותרים הדבר או הסברא עיקרתו. משא"כ התם בסוטה דקראי לא יתנגדו לזה והסברא מסייעתן. פשיט לפרש דעד היום הזה לעולם הוא ומשים גודל היכות דלויה לכן לא בלבלם סנחריב ורש"י ז"ל רמז שם לס"ד דהכא משום דרק הכא נדחו מטעם הנ"ל משא"כ התם נקט רש"י ז"ל לדבר פשוט דלעולם הוא וכמו שכתבנו ועי'

שם [תוס' ד"ה כרובים דצורתא] נשאלתי על אותן שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות אם יפה עושים אם לאו והשבתי נ"ל דודאי לא יפה עושים שמתוך שמסתכלים בצורות אלו אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים מיהו אין כאן אימור