יד יצחק - ב לח

התחילו בהיתר דודאי אין מפסיקין ול"ל לר' יוסי להודיענו כל אלה והא דהחמירו הכא דבהתחילו באיסור מודה ר"י דמפסיקין והתם אין מפסיקין אף בהתחילו באיסור נאמר לחלק משום דזמן קידוש כל הלילה וגרע טפי דדמיא להא דאמרו בשבת שם (דף י' א') אמר אביי הני חברין בבלאי למאן דאמר תפלת רבית רשות כיון דשרא ליה הימייניה לא מטרחינן ליה ופריך ולמאן דאמר חובה מטרחינן ליה והא תפלת מנחה דלכולי עלמא חובה היא ותנן אם התחילו אין מפסיקין ואמר רבי חנינא משיתיר חגורו ומשני התם ביום לא שכיחא שכרות הכא בלילה שכיחא שכרות א"נ במנחה כיון דקביעא ליה זימנא מירתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולי לילא זמן ערבית לא מירתת ואתי למפשע וא"כ גם הכא בקידוש דלילה איכא תרי טעמי דהתם ומ"מ בהתחילו בהיתר אין להשמיענו דאין מפסיקין ולכן פשוט להתוס' ז"ל מדאמר אין מפסיקין דהיינו בערב הפסח ועי'

דף קא ע"א גמ' בני אדם שקידשו (קידוש היום) בבית הכנסת אמר ר' יוחנן אף ידי יין יצאו (ואין צריכין לברך על היין שבתוך הסעודה) והקשו עליו מהא דתניא שינוי מקום צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך תיובתא דר' יוחנן תיובתא ואח"כ אמרו יתיב רב חסדא וקאמר משמיה דנפשיה הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך לא אמרן אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אבל דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן אין צריך לברך כו' מיתיבי בני חבורה שהיו מסובין לשתות ועקרו רגליהן כו' כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה בד"א כשהניחו שם זקן או חולה אבל לא הניחו כו' טעונין ברכה לכתחלה מדקתני עקרו רגליהן מכלל דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן וטעמא דהניחו שם זקן או חולה כו' אבל לא הניחו כו' טעונין ברכה לכתחלה קשיא לרב חסדא אמר רב נחמן בר יצחק מאן תנא עקירות (דקתני דגם דברים הטעונין ברכה לאחריהן צריך לברך) ר' יהודה היא דתניא חברים שהיו מסובין כו' אין טעינין ברכה א"ר יהודה במה דברים אמורים בזמן שהניחו שם מקצת חבירים אבל לא הניחו שם מקצת חבירים כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחלה ודקדקו שם בגמרא (ק"ב א') אלא טעמא דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן הוא דכשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה אבל דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אפי' לרבנן טעונין ברכה נימא מהא נמי תיהוי תיובתא דר' יוחנן ומשני אמר לך ר' יוחנן הוא הדין] דאפי' דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן נמי אין צריכין לברך והא דקתני עקרו רגליהן להודיעך כחו דר' יהודה) וכתב מרן וז"ל קשה לי דא"כ גם מהתם ליכא תיובתא (על ר' יוחנן) די"ל דהברייתא דשינוי מקום צריך לברך אתיא כר' יהודה ואיהו סבר כת"ק עכ"ל ואולי נאמר קצת בדעת תלמודין דאין לומר דברייתא דשינוי מקום אתיא כר' יהודה דא"כ רבותא טפי ה"ל לאשמעינן דאף עקירת מקום (דהיינו דברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן וכמו שאמרו לעיל בגמ' דמדקתני עקרו מכלל דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן עסקינן) נמי צריך לברך אבל מכיון דקתני שינוי מקום מכלל דדוקא דברים שאינן טעונין ברכה הוא דצריך לברך אבל דברים הטעונין ברכה דבדידהו מקרי עקירת מקום אין צריכין לברך וע"כ דלא אתיא כר' יהודה והוי שפיר תיובתא לר' יוחנן ובשלמא אם לא נזכר כלל דיש פנים לחלק בין דברים הטעונין ברכה לאחריהן ובין אין טעונין אזי לא תקשי לנו כ"כ וכמו שלא דקדק רב ששת בזה משא"כ עתה דנזכר רבותא זו בהברייתא דחבירים שהיו מסובין אליבא דר' יהודה א"כ אם נאמר דגם ברייתא זו ר' יהודה היא ה"ל לאשמועינן טפי דעקירת מקום צריך לברך. וזהו שהעלו תיובתא מברייתא זו לר' יוחנן ועי'

שם תניא כוותיה דרב חסדא (דאמר אבל דברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן א"צ לברך) חבירים שהיו מסובין לשתות יין ועקרו רגליהן וחזרו א"צ לברך וכתב הרשב"ם וז"ל והא בהדייא מסייע לרב חסדא מדקתני יין אבל בההיא דלעיל לא תנא יין בהדיא כו' עכ"ל ובתוס' שם פירשו בענין אחר ע"ש וכתב מרן וז"ל [רשב"ם ד"ה ה"ג ת"כ דר"ח ובתוס' ד"ה ת"כ דר"ח] קשה לי למאי הוצרכו הא כפשוטו ניחא דלא מייתי ראיה מברייתא דלעיל די"ל דנקט עקרו לרבותא דר' יהודה וכדדחי לעיל אליבא דר' יוחנן לזה מייתי סייעתא מהך ברייתא דלא קתני פלוגתא א"כ מדנקט עקרו מוכח דדוקא בטעונה ברכה במקומה עכ"ל ואולי נאמר קצת דלא אמרו לעיל די"ל עקרו לרבותא דר"י רק דמברייתא זו לחודה לא תקשי לר' יוחנן משא"כ עתה כיון דכבר הובא גם ברייתא דשינוי מקום צריך לברך והוי תיובתא דר' יוחנן דאם נאמר דר' יהודה היא הו"ל לאשמעינן עקירת מקום צריך לברך וכמש"ל א"כ ממילא הוי סייעתא דרב חסדא דאם נאמר דאין לחלק כלל בין דברים הצריכין ברכה לאחריהן במקומן ובין אין צריכין לרבנן רק לר' יהודה לחודיה א"כ ברייתא זו שינוי מקום כמאן אתיא אלא ע"כ דרבנן מחלקי באמת דרק שינוי מקום צריך לברך והיינו דברים שאין צריכין ברכה אבל עקירת מקום דהיינו דברים שצריכין ברכה אין צריכין לברך. אלא דכל זמן שלא נודענו מברייתא זו דחבירים שהיו מסובין לא הוכרח לן כ"כ כרב חסדא דהיה מקום לומר דלא מחלקינן כלל בינייהו וכמש"ל אבל כאשר נודענו משתי הברייתות הוי סייעתא לרב חסדא דע"כ ברייתא דחבירים לדעת חכמים בעצמם היא ומסייע לר"ח לכן משני הרשב"ם משום דלא תנא יין בהדיא התוס' משני לפי פירושם ועי'

מסכת ביצה

דף יז ע"ב [רש"י ד"ה ואם הערים] (להותיר משבת ליו"ט בלא עירוב תבשילין) אסור לאכול דאחמור רבנן בהא מילתא שלא לעקור תורת עירוב ולא דמי להערמה דרב אדא בר אהבה דמלח גרמא גרמא דאין עיבוד באוכלין ואי משים טרחא] הא עדיפא דילמא חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא שחיט כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל משמע דליכא שום אישור ורק טרחא וקשה לי הא אף שאין עיבוד באוכלין מכל מקום מדרבנן אסור כדאיתא בסוגיא דשבת וכדהוכיח הר"ן פרק קמא דחולין בסוגיא דהשוחט בשבת עכ"ל הנה הוכחת הר"ן ז"ל הוא משבת (ק"ח ב') דאמרינן התם גבי פוגלא ממלח לא ממלחנא. אבל לרש"י ז"ל נאמר לחלק דאיסור זה אינו רק בשבת דשם אין לנו לא היתירא דמתוך ולא היתירא דהואיל משא"כ ביו"ט דאית לן תרי התירא אלו היתר דהואיל אי מיקלעי אור ים חזי ליה לרבה דפסחים (מ"ו ב') (אף דהיתר זה הוא רק באם עבר ואפה מיו"ט לחול ולא לכתחלה וכאשר זכרנו לעיל בחדושינו למס' שבת (ל"ט ב') ע"ש מ"מ באיסור מליחה שאינה רק דרבנן אולי יתיר לכתחלה) ונוסף לזה היתר דמתוך שהותרה מליחה לצורך הותרה נמי שלא לצורך (ואף דבעינן לצורך קצת אולי גם זה מיקרי לצורך קצת דהא יכול לאכול לכל אחד ואחד מהם ויותר מזה מצאנו לרבותינו התוס' במס' פסחים (מ"ז ב') ד"ה ולוקה דאף דאינו יכול לאכול אלא באיסור מ"מ מיקרי צורך היום קצת ע"ש) שפיר נקט רש"י ז"ל רק לאסור משום טרחא לחודיה ואיסור טרחא התירו משום מניעת שמחת יו"ט ועי'

דף כ ע"א תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה א"ל דאמר לך מני ב"ש היא דלא גמרי חובה מנדבה. וכתב ורש"י ד"ה ב"ש היא] דאמרי במתניתין מביאין שלמים של יו"ט (שהן חובה) ואין סומכין עליהן כו' הלכך [לא דחיא סמיכה דידהו] יו"ט כו' עכ"ל. וכתב מרן וז"ל וק"ל לפי מאי דקיימינן השתא דב"ש לית ליה סמיכה כלל בשלמי חובה גם בחול אסור דהוי עבודה בקדשים דהא גם ביו"ט לא מיקרי משתמש בבע"ח רק אי סמיכה בכל כחו כמ"ש רש"י במתניתין וצ"ע עכ"ל. ואולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דבתלמודין בכורות (כ"ה א') אמרינן