יד יצחק - ב לז

הניחא למאן דאמר אין שוחטין וזורקין על טמאי שרץ) אלא למאן דאמר שוחטין וזורקין (על טמאי שרץ השתא טומאה ידועה הותרה לו טומאת התהום לא כ"ש) הא מ"מ [נפקא מינה לאם שחט פסחו] כדפירשתי כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל ק"ל הא לשחוט לטמא כשר. ולזריקה ובעלים כהן ומדין הזריקה בטומאה הא זהו האיבעיא ורוצה באמת לפשוט מזה דלכהן הותרה וכדאמרן אלא לאו בכהן ובודאי אין חילוק בזה אם הזורק כהן הוא הבעלים או כהן אחר וצע"ג עכ"ל. והוא דטמא שרץ מותר לשחוט כדתנן בהדיא בזבחים (ל"א ב') שהשחיטה כשרה בזרים בנשים בעבדים ובטמאים ואיך ימעט טומאת התהום דשרץ בשחיטה ואי לזריקה קאמרי דאם הבעל כמא טומאת התהום דשרץ לא ניתן להתיר לו לזרוק רק בטומאה התהום דמת הלא אין ראוי לזריקה רק אם כהן הוא ואם כן היינו הך דרצה תלמודין לפשוט אלא לאו בכהן ושמע מינה הותרה לו טומאת התהום ומה לי אם הבעל כהן או כהן אחר אך אולי נאמר קצת בזה דאף דכל הטמאים כשרים לשחוט עכ"ז הלא אמרו שם בזבחים ובחולין (דף ב' ב') דדוקא בדיעבד ובסכין ארוך דבעזרה לא יוכל ליכנס ותנן שם ובלבד שלא יהו טמאין נוגעין בבשר ואם נגעו פשוט דטמאו את הבשר ואסור באכילה ובפסח אם נטמא בשר אף שחלב קיים אינו זורק את הדם כדלעיל (פ' ב') במשנה ואם נגע בעת השחיטה בדם בודאי פוסל את הדם למאן דאית ליה טומאת עצמן דאורייתא ועי' לעיל (י"ז ב'). וכל זה הוא בטומאה ודאי וכן הוא גם בטומאת התהום דשרץ דברה"י טמא מספק ומטמא את הבשר והדם ולכתחלה אסור לכנס לעזרה ולשחוט אף את קרבן הפסח משא"כ טומאת התהום דמת מותרים הבעלים לכנוס לכתחלה ולשחוט את הפסח וכמש"כ הר"מ ז"ל בהלכות קרבן פסח פ"ו הי"א וז"ל אם הי' טומאת התהום אע"פ שהוא טמא לתרומה הרי זה טהור לפסח ושוחט ואוכל פסחו כו' עכ"ל וע"ש בכ"מ ועי' לקמן (פ"א ב') תוס' ד"ה וטמא ואף דבשאר הקרבנות לא הותר לכתחלה וכמו שכתב שם בכ"מ דמשמע כן מהר"מ ז"ל פ"ד מהלכות ביאת המקדש. ולדעת התוס' ד"ה וטמא הנ"ל גם בפסח לא הותר לשחוט מ"מ בדיעבד אינו מטמא כלל והקרבן טהור וכשר לגמרי לכ"ע. ועי'

דף פא ע"ב אלא אי איתמר הכי איתמר אמר מר בר רב אשי לא תימא נודע לו לאחר זריקה הוא דמרצה אבל נודע לו לפני זריקה לא מרצה אלא אפילו נודע לו לפני זריקה מרצה. וכתבו [תוס' ד"ה לפני זריקה] וז"ל ע"כ לפני זריקת שום דם דאם נזרק אפילו אחד מן הדמים ונטמא תנן בפ' ג' מינים [יביא שאר קרבנות] ויטהר ואפילו בטומאה ידועה אינו סותר נזירותו וריצוי דטומאת התהום דכולה שמעתין היינו שאינו סתר נזירותו כדפירשתי לעיל כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל לא זכיתי להבין הא שם בנטמא אח"כ אינו סותר בטומאה ידועה אבל אם נודע שנטמא למפרע בזה בידוע סותר ובתהום אינו סותר עכ"ל ור"ל דא"כ איך החליטו דע"כ איירי לפני זריקת שום דם משום דאם נזרק אחד מהם גם בטומאה ידועה אינו סותר דלא כן דהתם רק בנטמא אח"כ הדין כן אבל בנודע לו שנטמא למפרע אשמעינן הכא דבתהום אינו סותר אבל בידוע סותר ולחומר הנושא אולי נאמר קצת בדעתם דהוכחת דבריהם כן הוא דאם נאמר בלישנא בתרא זה דמר בר רב אשי דהא דקאמר אפילו נודע לו לפני זריקה מרצה ר"ל לפני זריקה דכולהו הא אחד מהן כבר הוזרק דמו. א"כ גם מה שאמר מר בר ר"א בתחלה דבעינן דוקא שנודע לו לאחר זריקה היינו ג"כ אחר זריקה דכולהו משום דכולהו כקרבן אחד נינהו וזה לא ניחא להתוס' ז"ל דא"כ בטומאה ידועה דהדין שסותר אם נטמא קודם שהביא שום קרבן לפי זה יסתור גם אם הביא קרבן אחד אלא דלא השלים כולם (כיון שעושה כולם כקרבן אחד ובאמת מצינו לרבנן דאם נזרק עליו מקרבן אחד שוב אינו סותר אם נטמא ולא אמרינן דכולהו כקרבן אחד נינהו וא"כ גם ידיעת דטומאה התהום לא יסתור אחר קרבן אחד אלא ע"כ דלא אמרינן כולהו כחד נינהו ולאחר זריקה היינו אחר זריקה דחד. וכ"כ גם דברי מר בר"א בלישנא בתרא הוי גם קודם שנזרק אחד מן הדמים ותוכן כוונתם להוכיח מלישנא קמא על לישנא בתרא ועי' במפרשים מה שכתבו בזה

דף צד ע"ב דאמר רב יצחק בר רב יוסף [בטמאים הלך אחר רוב] העומדים בעזרה וכתב מרן וז"ל עי' לעיל (פ' א') תוס' ד"ה משלחין וצ"ע עכ"ל אם כוונת מרן לדקדק על מה שכתבו התוס' שם דהא דאמר עולא התם אם היו ישראל מחצה טמאין ומחצה טהורין משלחין אחד לדרך רחוקה ויעשו הפסח בטומאה דהיינו אחד מן הטהורים: ואמר להו רב נחמן שם זילו ואמרו ליה לעולא מאן ציית דעקר סיכיה ומשכניה ורהיט. ולכאורה לפי דברי רב יצחק דבטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה א"כ לא בעינן כלל לשלחו לדרך רחוקה לעקור סיכיה ומשכניה ורק שלא יבוא לעזרה די לנו. אולי נאמר בזה דאף דלא יעלה ארוכה לקושיא זו אם נאמר דעולא אזיל לשיטתו דאמר דדרך רחוקה הוי חמשה עשר מילין משום דפשוט למרן דרק לפטור מהכרת בעינן שיהיה רחוק כ"כ אבל לענין רוב טמאים לא יחלוק על דברי רב יצחק כיון דלא שמענו לו בפירוש דחולק ע"ז (ואף דהכא אמרו כמאן אזלא הא דאמר רב יצחק כו' כמאן כר"י בר' יהודה שאמר משום ר"א: וא"כ ת"ק פליג ע"ז. עדיין אינו מוכרח כ"כ דהלא גם הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות קרבן פסח ה"ו פסק כדברי רב יצחק בר רב יוסף דכתב וז"ל כיצד משערים הפסח לידע אם רוב הקהל טמאים או טהורים אין משערין בכל האוכלין שאפשר שיהיו כ' נמנין על פסח אחד ומשלחין אותו ביד אחד לשחוט עליהן אלא משערין בכל הנכנסים לעזרה כו' עכ"ל וע"כ הוא כמו שכתב המראה פנים בירושלמי דהוריות דפירושו דכמאן אזלא היינו אם נאמר דטעמא הוי משום דרך רחוקה אז אתי ע"כ כר"י ב"ר יהודה שאמר משום ר"א אבל באמת אין זה הטעם לפי ההלכתא ורק הטעם הוא דפסח אי אפשר לשער בענין אחר עכ"ד בקוצר ובשינוי לשון) מ"מ נאמר דעולא סובר דדינו של של רב יצחק בר יוסף לא הוי רק משום דאין אנו יודעין כמה יבואו לשער בהם וכטעמו דהרמב"ם ז"ל ולכן משערינן בהבאין לעזרה משא"כ הכא דאנו יודעין מהנשלח ואנו משלחין אותו בידים לא די לנו כשנשלחו מעזרה ומירושלים לבד ורק בעינן שלא יהא ראוי לעשות הפסח מפני שהוא בדרך רחוקה ועי'

דף ק ע"א הלכה כר' יהודה בערב הפסח ודלא יאכל אדם סמוך למנחה) והלכה כר' יוסי בערב שבת (שאוכל והולך עד שתחשך) ודקדקו בתלמודין מדאמרת הלכה כר"י בערב הפסח מכלל דפליג ר' יוסי בתרווייהו ודחי לא הלכה מכלל דפליגי בהפסקה דתניא מפסיקין לשבתות דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אין מפסיקין. וכתבו תוס' ד"ה מכלל] וז"ל ל"ג דתניא דהא בברייתא לא פליגי בהפסקה דפסח אלא כדתניא גרסינן ומייתי כי היכי דפליגי בהפסקה דשבת הכי קים ליה דפליגי בהפסקה דפסח ומורי רבינו יחיאל אמר דגרס דתניא [ודייק מדאמר ר' יוסי אין מפסיקין] והיינו אפילו בערב הפסח דאין מתחילין [דבע"ש שרי ר' יוסי אפילו להתחיל] עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא ר' יוסי אמר דאין מפסיקין אפילו אחר שתחשך דלהתחיל אסור קודם קידוש ומ"מ אין מפסיקין וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת דהכא בהתחילו בהיתר איירי וכמו שכתבו בד"ה אין מפסיקין דבהתחילו באיסור מודה ר"י דמפסיקין וכיון דהתחילו בהיתר אין לר"י להודיענו דאין מפסיקין דזהו פשוט ולא נצרך לאשמעינן כלל ויותר מזה תנן בשבת (דף ט' ב') לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה כו' ואם התחילו אין מפסיקין והתם אף בהתחילו באיסור וכמו שכתבו התוס' שם ד"ה ואם התחילו והוכיחו כן מסוכה (ל"ח א'). וא"כ לפחות נדע אם