יד יצחק - ב לד

זה בזה וכל זמן שאין לנו קרא לחלק בין לקוח ובין מעשר שני עצמו לא נחלוק בינייהו בשום צד. ואדרבה פשוט ומוכרח קצת לפרש דר"י מתרץ רק לדידיה בעצמו כדמצינו בכ"מ דטעמיה דנפשיה קאמר ועי'

דף נח ע"א [רש"י ד"ה אלא אמר רבא] כולה תקנתא דרבנן היא דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשרות לשחיטת התמיד דהיינו מכי ינטו צללי ערב דהיינו מחצי שבע] ואילך שהחמה נוטה למערב והצל למזרח כשאדם עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו עכ"ל וכתב מרן וז"ל וכ"כ רש"י שבת (ט' ב') ד"ה מנחה גדולה וצ"ע מסוגיא דיומא (כ"ח ב') ורש"י לקמן (צ"ג ב') ד"ה ט"ו מילין עכ"ל לכאורה כוונת מרן דביומא שם אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי (והיינו מתחלת שבע) והקשה רב יוסף אנן מאברהם ניקום ונגמר כו' ואח"כ דחו בגמרא קושיית רב יוסף ורבא מיישב קושייתו דרב יוסף הא קא קשיא ליה דתנן חל ערבי פסחים להיות בערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה ונשחטיה מכי משחרי כותלי ודחו מאי קושיא ודילמא כותלי בהמ"ק בששה ומחצה משחרי משום דלא מיכווני טובא (דהחומה היתה רחבה מלמטה והולכת ומתקצרת ועולה ולפיכך אין משחיר עד שתמשך חמה למערב והוא בחצי שבע). וא"כ הרי להדיא דזמן התמיד מדאורייתא מכי משחרי כותלי ולא נזכר שם כלל דבעינן שהחמה נוטה למערב והצל למזרח וכו' כמו שכתב רש"י הכא. וכן כתב רש"י להדיא לקמן (צ"ג ב') וז"ל ותמיד אע"פ שנשחט בשש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבע ואילך שמתחלת החמה להתעקם כלפי מערב קצת ומשחרי כותלי והיינו מחצות היום ולהלן ופרכינן עלה מהא דתנן תמיד נשחט בשש ומחצה ומשני שאני כותלי בהמ"ק דלא מיכווני כו' עכ"ל ואיך כתב רש"י ז"ל הכא כדבריו וגם בשבת (ט' ב') כתב דהתחלת זמן התמיד של בין הערבים מכי מתחלי להעריב דהיינו מחצי שבע ולמעלה דהא חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם וקודרת כנגדה למטה ואינו נוטה לשום צד כו' עכ"ל דהלא לא שמענו כלל בתלמודין דבעינן שיהיה נוטה למערב ורק די לנו כי משחרי כותלי אך אולי נאמר קצת דשם ביומא הוסיפו עוד בגמ' לתרץ קושית רב יוסף מהא דתמיד נשחט ואמרו א"נ שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו א"נ משום דזקן ויושב בישיבה הוי ע"כ בגמרא שם. ואף דאית לנו סימנא דמשחרי כותלי ולא איצטריך לן כ"כ חכמת האיצטגנינות לזה. פשוט לכאורה לומר דקל לטעות בזה דאם יהיה הכותל קצר מלמטה ורחב למעלה אז משחרי קודם התחלת שבע וע"כ בעינן לאחר שחיטת התמיד עוד חצי שעה ואף דבכל מקום דאיכא למטעי בעינן שעה שלימה לפחות. מ"מ הכא די לנו בחצי שעה דאז אין מקום לטעות משום דצל כל אדם נוטה למערב ולכן נאמר בכוונת רש"י ז"ל דהכא בסוגייתן דאיירי בזמן עשיית התמיד ממש ומאי נשחטנו דהא מקום דינו דזמן שחיטת התמיד הכא הוא. שפיר כתב רש"י דהיינו מחצי שבע שהחמה נוטה למערב והצל למזרח ושיעור דבריו כן המה. דמתחלה כתב דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשרות לשחיטת התמיד דהיינו מכי ינטו צללי ערב וכן הוא האמת דאם היינו יכולין לשער אז כל השש שעות זמנו הוא אבל באמת דאין אתנו לשער כ"כ וכמו שאמרו ביומא שם דרק אברהם היה יכול לשער לכן הוסיף רש"י ז"ל וכתב דהיינו מחצי שבע ואילך דאז החמה נוטה למערב והצל למזרח כשאדם עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח כו' ר"ל דמחצי שבע ואילך אין מקום לטעום כלל ודומה לזה הוי דבריו בשבת שם דהתם איירי בזמן המנחה דהוא כנגד תמיד של בין הערבים וזמנו מתחיל מזמן שחיטת התמיד. משא"כ לקמן (צ"ג ב') דלא איירי שם בעשיית התמיד ממש דאין שם מקומו ורק דעל מה דתנן שם איזהו דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ אמר עולא שם בגמ' מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין וכתב רש"י ז"ל בד"ה חמשה עשר מילין מדקרי ליה תנא דידן דרך רחוקה לגבי פסח וסבירא ליה לעולא דרך רחוקה הוי כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה וכל שעת שחיטה מהלך ואינו מגיע ושעת שחיטה מחצות היום ואילך דבין הערבים כתיב ביה כתמיד ותמיד אע"פ שנשחט בשש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעה ואילך וכו' עכ"ל כמו שמובא לעיל ולכן שפיר כתב רש"י ז"ל התם דבאמת שיעור המצומצם דדרך רחוקה שהוא כל משך זמן דעשיית התמיד ט"ו מילין הוא. דמדאורייתא כשר לעשות התמיד תיכף לאחר שש שעות ואף דאנן מאחרים לעשות התמיד מ"מ מחשבון דט"ו מילין לדרך רחוקה לא יוגרע משום דמאחרין ובחשבון זה על שיעור דאורייתא נסמוך ונחשוב ועי'

דף נט ע"ב רמי ליה רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבוקר זבח חג, הפסח לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין [והכתיב עולת שבת] בשבתו ולא עול חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. א"ל כבר רמיא ניהליה ר' אבא בר חייא לר' אבהו ושני ליה הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביו"ט וכתב מרן וז"ל עי' שבת (כ' א') תוס' ד"ה למשרי וביומא (מ"ו א') תוס' ד"ה אבל וצ"ע עכ"ל לכאורה כוונתו דהתם אמר רב חסדא דקרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם אתא למשרי איברים ופדרים ופירשו התוס' שם וז"ל דאתא למשרי איברים ופדרים דחול כשמשלה בהן האור והא דקאמר בפ' ב"מ (כ"ד ב') ולא עולת איברים ופדרים דחול בשבת היינו דוקא בשלא משלה בהן האור כו' עכ"ל וביומא שם הוסיפו עוד וז"ל דהא דאמר ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט היינו בליל שבת או בליל יו"ט דלא ניתנו שבת ויו"ט לדחות בההיא שעתא אצל ושום קרבן והא דאמר למשרי איברים ופדרים דחול כו' היינו סמוך לעלות השחר כי מסדר מערכה דיומא וכיון דבלאו הכי מבעיר אש המערכה לצורך תמידים אמרינן דקרא דלא תבערו אתא למשרי איברים ופדרים דחול שניתותרו וכו' עכ"ל ולפי דבריהם מאי קשה ליה לרב ספרא מעולת שבת דילמא קרא זה דלא ילין איירי בשמשלה בהן האור או סמוך לעלות השחר (אם לא נאמר דכל הלילה דוקא הוא:) לדבריהם שהוסיפו ביומא אך אולי נאמר קצת דלא ניחא ליה לרב ספרא בזה משום דדינו דרב חסדא למשרי איברים ופדרים שמשלה בהן האור מבכל מושבותיכם נפקא או מבמועדו דיומא א'). ותרי קראי אלו צריכי וכמו שכתבו התוס' לקמן (פ"ג ב') ד"ה ולא ע"ש וא"כ קרא זה דלא ילין ל"ל דאם לאיסור לינה לחודיה ולא למילף היתר לכל הלילה א"כ לבוקר ל"ל ולכך משני ליה הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קריבין ביו"ט והיינו כל הלילה ואפי' לא משלה בהן האור ואף דגם זה ידעינן מעולת שבת בשבתו דר' ישמעאל למד מזה דחלבי שבת קריבין ביוה"כ ור"ע למד דחלבי שבת קריבין ביו"ט כמו שמובא פלוגתתן במס' שבת (קי"ד א') אפשר לומר דר' אבהו דריש לקרא זה כתנא דספרי פרשה פנחס דדריש לקרא זה דעולת שבת בשבתו ללמד שלא יקריב בשבת אחרת דאיתא שם עולת שבת בשבתו ולא עולת שבת זו בעולת שבת אחרת הרי שלא הקריב בשבת זו שומע אני יקריב לשבת הבאה ת"ל עולת שבת בשבתו מגיד שאם עבר היום בטל קרבנו ע"כ בספרי ולכן שפיר דקדק רב ספרא ושני ליה ר' אבהו ור' ישמעאל ור"ע ילמדו דרשה דספרי מקרא דדבר יום ביומו המובא בתמורה (י"ד א') ועי'

דף סג ע"א אמר ר' שמעון בן לקיש לעולם אינו חייב (השוחט את הפסח. על החמץ) עד שיהא החמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה ועד שיהא עמו