יד יצחק - ב לב

אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן מ"מ איסורא מיהא איכא. ושמא בעבודת כוכבים אפילו ללקות נמי לקי מידי דהוי אכלאי הכרם דלוקין עליהן אף שלא כדרך הנאתן משום דלא כתיב בהו אכילה ובעבודת כוכבים נמי לא כתיב בהו אכילה כו' עכ"ל ולכאורה תקשי לדעת התוס' דהתם דגם בעבודת כוכבים היו לוקין שלא כדרך הנאתן הו"ל לאביי למימר נמי הכל מודים עבודת כוכבים שלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן כמו שהקשו מבשר וחלב ותירוצם לא שייך בעבודת כוכבים דרק בב"ח נלמד איסור הנאה מן הדין היינו מק"ו מערלה וכמ"ש הרש"א ז"ל עי"ש משא"כ בעבודת כוכבים וזהו קושיית מרן לכאורה אך אולי נאמר קצת בזה דהתוס' ז"ל נקטו בלשון שמא משום דאין מזהירין מן הדין ונראה מדבריהם שמסתפקים בזה ומקום הספק אפשר לומר דהוא משום דלמאי דמסיק תלמודין הכא ובחולין (קט"ו ב') למדין אנו איסור הנאה בב"ח ממה הצד דערלה וכלאי הכרם וחמץ בפסח ובתלמודין דסנהדרין (ס"ו א') משמע דממה הצד ילפינן שפיר ולא אמרינן אין מזהירין מן הדין דרצו שם ללמוד קללת חבירו מנשיא והדיוט עי"ש ולכן נאמר בדעת התוס' דמס' ע"ג (דף י"ב) המובא בדברי מרן דמסתפקין גם שם איך הדין בב"ח דאם נאמר דבב"ח אין לוקין כלא כדרך הנאתן על כרחין גם בעבודת כוכבים אין לוקין דאל"כ הו"ל לאביי למימר נמי הכל מודים בעבודת כוכבים שהיו לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן ואין לומר תנא ושייר דמאי שייר דהאי שייר (דכלל זה גם בדברי האמוראים יש לדקדק כדמצינו להדיא בתלמודין סוטה (ט"ז א') וכן דקדקו האחרונים ז"ל מדברי התוס' ב"ק (צ"ה ב') ד"ה שלשה (דהיא מימרא דר"נ אמר שמואל שלשה שמין להן השבח ומעלין אותן בדמים) שכתבו וז"ל אע"ג דקתני ג' תנא ושייר גזלן ושייר נמי אריס כו' ורצונם במה שכתבו דשייר נמי אריס דלא תקשי מאי שייר). משא"כ אם נאמר דבב"ח ג"כ בכלל דלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן נוכל לומר דשייר תרתי ולוקין גם בעבודת כוכבים שלא כדרך הנאתן וזהו שכתבו שם בלשון ושמא בעבודת כוכבים ללקות נמי לוקין דזהו דוקא אם גם בב"ח לוקין שלא כדרך הנאתן וכן גם הכא אם נאמר דבעבודת כוכבים לוקין כלא כדרך הנאתן ל"צ לתירוץ זה דאין מזהירין דנוכל לומר תנא ושייר והכא כתבו לתירוץ זה רק אם נאמר דבעבודת כוכבים אין לוקין ועי'

דף ל ע"א תוס' ד"ה אמר רבא כתבו בשם ר"ת וז"ל ויין נסך דקאמר במשהו אומר ר"ת דוקא כשנתנסך לפני עבודת כוכבים דאמתניתין קאי דבעי תרתי דבר שבמנין ואיסורי הנאה [אבל סתם יינן דשרי בהנאה] שיעורו בששים עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא סתם יינן אסור הנאה כדמוכח בכמה דוכתי במס' עבודת כוכבים ובחולין כתבו תוס' סתם אבל סתם יינן בטל בס' וכאן נלע"ד דט"ס הוא בתוס' עכ"ל ואולי ניישב קצת דברי רבותינו התוספות בלא ט"ס דבמס' עבודת כוכבים (נ"ז ב') בתוס' ד"ה לאפוקי כתבו בשם ר"ת ורש"י דמגע עובד כוכבים בזה"ז מותר בהנאה עי"ש באריכות וכן הובא ברמ"א ז"ל ביו"ד סימן קכ"ג דמגע עובד כוכבים מותר בהנאה וא"כ שפיר כתבו התוס' הכא ועי'

דף לב ע"א איבעיא להו כשהוא משלם (האוכל תרומה בשוגג) לפי מדה משלם או לפי דמים משלם. כל היכא דמעיקרא שויא ארבעה זוזי ולבסוף שויא זוזא לא תיבעי לך דודאי כדמעיקרא משלם לפי דמים [דלא גרע מגזלן] דתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה וכתב מרן ז"ל קשה לי הא מ"מ נ"מ דאם אינו חייב רק מדין גזלן יכול לשלם חד גריוא בפירות לצאת ידי כפרה והשאר משלם במעות והכהן יכול למחול וגם החומש היא רק מן חד גריוא אבל אם לפי דמים צריד לשלם ד' גריוי וחומשא מפירי והכהן אינו יכול למחול עכ"ל. לכאורה מסוגיא זו לא הו"ל למרן ז"ל להקשות כ"כ רק להוכיח דפשיטא לתלמודין דאף דמשלם יותר ממדה שאכל כגון דמעיקרא שויא ארבעה זוזי ולבסוף זוזא מ"מ עיקר חיוב דתרומה הוא רק לפי מדה וכיון דשילם ליה כמדתו אזיל ממנו שגגת תרומה דאכל ורק מקום הספק הוא להיפך דמעיקרא שויא זוזא והשתא ד' זוזי אולי די לו לשלם לפי דמים ולא צריך כמדתו ויתר הדברים בטעמן מצאנו לבעל תפארת ירושלים במסכת תרומות עי"ש

שם תניא אידך ונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח וכתבו [תוס' ד"ה דבר] וז"ל פי' הפסוק משמע שיתן לו דבר הראוי להיות קודש כמו שאכל וא"כ מה שאכל בעינן שיהיה ראוי להיות קודש וחמץ בפסח אינו ראוי להיות קודש כדתניא לעיל אבל מפריש חמץ ד"ה אין קדוש אע"ג דבכל ענין פטור הכא מתשלומין אפילו שהיה לה שעת הכושר ולקמן מוקמינן הא דלדברי הכל אין קדוש היינו שלא היה לה שעת הכושר אור"ת דהיינו לר' יוסי הגלילי כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל ק"ל למאי נקטו קושייתם בדרך דמסתמא קאמר בכל ענין. הלא אי אפשר כלל בגוונא אחרינא דהא אכל תרומת חמץ א"כ המאכל היה לו שעת הכושר דאל"כ לא משכחת שהוא תרומה וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת דהנה האוכל תרומת חמץ דברייתא זו אינו מוכרח דהפרישה בפסח אלא דבפשיטות איירי שפיר בהפרישה קודם הפסח ומ"מ פטור מטעם דבעינן שיהיה דבר הראוי להיות עכשיו קודש. וכמו שכתב הרש"ל על דברי התוס' אלו וז"ל וחמץ בפסח אינו ראוי כו' להיות עכשיו קודש אם לא היתה תרומה כבר. והשתא פריך שפיר הלא אף היא ראויה להיות קודש ולהקדישה עתה דלא אמרו דברי הכל אינו קדוש אלא דאחמיץ במחובר שנא היה לה שעת הכושר כו' עכ"ל וא"כ מה נרויח בהוכחה זו דאכל תרומת חמץ איירי בע"כ דהיתה לה שעת הכושר וכיון דתפיס עלה שם תרומה כהוכחת מרן). האם אמרו בברייתא זו דתרומת חמץ זו עצמה דאכלה לא קדשה דנקשה ע"ז מהא דאמרו לקמן דדוקא אם לא היה לה שעת הכושר לא קדשה. הלא לא אמרו רק דפטור מן התשלומין אבל באמת קדשה וקדשה לכ"ע דהא מקודם הפסח כבר נעשית תרומה ומי יחלוק על קדושתה. אלא ע"כ דהוכחת התוס' לא הוי מקדושת תרומה זו ורק מהא דדייקינן דעכשיו אינו ראוי להיות קודש אם לא היתה תרומה מכבר וכמש"ל בשם הרש"ל. ולכן שפיר כתבו רק דמסתמא איירי בכל ענין ומשמע אפילו שהיה לה שעת הכושר ועי'

דף לג ע"א אמר מר במה דברים אמורים במפריש תרומה והחמיצה אבל הפריש חמץ תרומה דברי הכל אינה קדושה מנא הני מילי אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא תתן לו ולא לאורו וכתבו [תוס' ד"ה תתן לו] וז"ל אור"י דלא איצטריך למדרש מלו אלא לר' יוסי הגלילי דאית ליה חמץ מותר בהנאה [דלהנך תנאי דאסרי חמץ בהנאה] נפקא לן מונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש או מתתן לחודיה שאין ליתן אלא מידי דשרי בהנאה לכל הפחות דשייכא ביה נתינה כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל יש לעיין דלכאורה אין צריך קרא כלל דהא אין יכול לקרות שם תרומה כלל דאיסורי הנאה לאו דידיה הוי כדאמרינן שני דברים עשאן הכתוב כו' ועיין כריתות (כ"ד א') עכ"ל והוא דבכריתות שם אמרו א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו וכיון דהפקר הוא משום איסור שבו א"כ אין בידו לקרות לו שם ואולי נאמר לחלק קצת בין חמץ בפסח לשור הנסקל ועיר הנדחת דהא דתנן לקמן (כ"ט א') חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה קמוקים לה רבא שם (כ"ט א') כר"ש וקנסא קניס הואיל ועבר עליה בבל יראה ובל ימצא ולפי זה בשוגג דלא עבר בבל יראה אינו אסור בהנאה לאחר הפסח וא"כ לא דמיא כ"כ דהתם בשור הנסקל ועיר הנדחת הפקר ממש נינהו דאסירי בהנאה לעולם אבל הכא