יד יצחק - ב לא

לכשרה ולדידיה גיד דנבילה התיר הכתוב לבני נח כדכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור גו' וגם גיד בכלל (דכמו שאמרו באיסור הנאה דכל מקום דכתיב לא יאכלו איסור הנאה הוא והכא הוי רק אכילה משום דהתיר הכתוב נבילה בהנאה וגם גיד בכלל ואף דלא מפורש בהדיא מ"מ כיון דכתיב כל נבילה הכל בכלל כמו כן נאמר גם באיסור גיד באכילה לבני נח דכיון דכתיב לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך גו' גם גיד בכלל והתיר הכתוב לב"נ) ורק בכשרה וטמאה לחודייהו איסור ב"נ במקומו קאי ואין לומר בהיפך דלא שנא נבילה ול"ש כשירה וטמאה מותר לב"נ באכילה דא"כ מה נעשה בקרא דלא יאכלו בני ישראל דלבני יעקב נאמר ואז נקראו בני נח דבשלמא בהיתר הנאה דגיד אהני קרא דלגר אשר בשעריך להיתר הנאה (ומגלה לן דלא ואכלו אכילה לחוד הוא) ואהני קרא דלא יאכלו לאסור באכילה משא"כ בהיתר גיד באכילה לב"נ מקרא זה דלגר אשר בשעריך אם לא נחלק בין נבילה לכשירה וטמאה איך יקוים קרא דע"כ לא יאכלו ולכן מעצם קרא זה לא קשה להר"י דאורלינ"ש מאיסור דלפני עור כקושיית מרן משום שנאמר דלא אסר רק בכשרה ובטמאה אבל בנבילה התיר לך הכתוב להדיא. ותרתי קראי יקוימו לדידן וע"כ הקשה ממתני' דשולח ירך ולתרץ דדילמא מתני' פליג על ר' יהודה בזה לא ניחא להו להתו' כיון דיש מקום להכריח כתירוצם דלא קאסר אלא לבני יעקב וכמ"ש ועי'

שם ור"מ אותו ל"ל (דר' יהודה למד מזה דכל איסורים שבתורה אסורים ג"כ בהנאה דאותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורים שבתורה אבל ר"מ דנפקא ליה מלא יאכל דאיסור הנאה משמע אותו ל"ל) ומשני אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטו בעזרה וכתב [ורש"י ד"ה ור"מ] בת"ד וז"ל דנפקא לן בהו איסור אכילה מדכתיב כי ירחק ממך המקום בריחוק מקום דהיינו חוץ למחנה שכינה אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח בקירוב מקום [ומשום דאין מפורש בהן לאו] בהדיא באכילה איצטריך למילף בהו איסור הנאה מהכא וכו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל ק"ל הא מ"מ נילף מקרא דלא תאכל כל תועבה דגם הנאה במשמע לר' אבהו וכן קשה לר"י דס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא דלפרש"י דשחיטתו דאורייתא ליתסר בהנאה משום לא תאכל כל תועבה וצ"ע עכ"ל והוא דבחולין (קי"ד ב') אמר רב אשי מניין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וא"כ גם איסור הנאה נילף מקרא דכל תועבה. אך אולי נאמר קצת בזה דלימוד זה דמרבינן מלא תאכל כל תועבה דכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל הוי לכאורה כעין דבר חדש להביא לאו לכל דבר איסור וטפי הוי לן לאוקמי קרא זה רק באיסורים דאסרן רחמנא להדיא בלאו ולעבור עליו בשני לאוין ורק משום דקיי"ל דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירא כתלמודין דהכא (כ"ד ב') על כרחין מוקמינן האי קרא לאיסורים שבתורה דלא כתיב בהו לאוי בהדיא ולפ"ז נאמר דלר"מ ור' יהודה דאית להו למידרש מקרא זה דלא תאכל כל תועבה דכל איסורים שבתורה מצטרפין זה עם זה כמו שמובא במסכת ע"ג (ס"ו א') הא דהני ר' יהודה אומר משום ר"מ מניין לכל איסורים שבתורה שמצטרפין זע"ז שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל לדידהו פשוט לומר דדוקא איסורים שאסרה לן רחמנא בלאו בהדיא אתא קרא זה ללמדינו שמצטרפים זע"ז. ולא להוסיף ולחדש דאף איסורים דלא מצינו בהם לאו בהדיא מ"מ נאסור בלאו ובהנאה מקרא זה דכל תועבה דחידוש גדול הוא ורב אשי בחולין שם שלמד מזה לכל איסורים שבתורה. הוא רק להני תנאי דפליגי על ר"י ור"מ במס' ע"ג שם ולית להו דכל איסורים יצטרפו זע"ז ואפשר לומר דתנא דבי ר' ישמעאל בחולין (קט"ו ב') דלמד לאסור בשר בחלב באכילה מלא תבשל גדי שלש פעמים ושאר תנאי דלא למדו מקרא דרב אשי הנ"ל גם טעמייהו הוא משום דאיצטריך קרא זה לכל איסורים שבתורה שיצטרפו זה לזה. ועי'

דף כג ע"א (פריך לר' אבהו דלא יאכל איסור הנאה הוא) והרי נזיר דרחמנא אמר מחרצנים. ועד זג לא יאכל ותנן מערבין לנזיר ביין אמר מר זוטרא שאני התם דאמר קרא נזרו שלו יהא וכתבו [תוס' ד"ה נזרו] וז"ל תימא לחזקיה נזרו למאי אתא ואית ספרים דגרסינן על נזרו מגלח [ואינו מגלח על נזירות אביו] עכ"ל וכתב מרן וז"ל ק"ל הא לר' יהודה ור"מ דס"ל בספ"ד דנזיר דבכל ענין מגלח על נזירות אביו א"כ יהא מוכח מדאיצטריך נזרו. דלא יאכל איסור הנאה במשמע וא"כ איך אמרינן דאיכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה לר' יהודה וצ"ע עכ"ל והוא דאמרינן (לקמן ע"ב) מכדי בין למר ובין למר חמץ בפסח ושור הנסקל אסורין בהנאה מאי בינייהו ומה לי אם למדין מלא יאכל לחזקיה או מנבילה לר' אבהו) ומשנינן איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר' יהודה דלר' אבהו חולין שנ"ב לאו דאורייתא ע"ש והלא כיון דמיותר נזרו ולית לן מה ללמוד ממנו א"כ על כרחיך דלא יאכל איסור הנאה במשמע ולכן בעינן קרא דנזרו להיתר הנאה וממילא אייתור לן לפי זה קרא דלכלב תשליכון אותו לאסור חולין שנשחטו בעזרה אך אולי נאמר קצת דבתמורה (י' א') דרשו דרשה אחרת מקרא זה דנזרו דא"ר נחמן אמר רב הונא תנא קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר נידון בהשגת יד הא כיצד קרבנו לה' על נזרו שהפריש משלו מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים כו' ונזרו זה דהכא לגירסת התוס' דעל נזרו מגלח הוא ג"כ מקרא זה דקרבנו לה' על נזרו דדרשא זו הובאה בספרי קרבנו לה' על נזרו ולא קרבן אחר על נזרו וכמו שפירשו מפרשי הספרי ע"ש וא"כ אין אתנו להכריח לר' יהודה דלא יאכל איסורי הנאה הוא ואותו לאסור חולין שנשחטו בעזרה בהנאה. דעדיין איצטריך לן קרא זה לדרשה דתמורה ועי'

שם בפלוגתת ר"י הגלילי ור"ע יעשה לכל מלאכה מה ת"ל לכל מלאכה שיכול למלאכת גבוה יהא מותר למלאכת הדיוט יהא אסור ת"ל לכל מלאכה דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה ומסקינן דבהא קמיפלגי ריה"ג סבר כשהותרה נבילה היא הותרה חלבה וגידה לא הותרה וכי איצטריך קרא להיתר הנאה הוא דאתא ור"ע סבר כשהותרה נבילה חלבה וגידה נמי הותרו וכי איצטריך קרא לטומאה וטהרה ופריך וריה"ג אשכחן חלב דשריא רחמנא בהנאה [אלא גיד נימא דאסור] וכתב מרן וז"ל ק"ל לפי מה שכתבו תוס' ריש פרק גיד הנשה דחלב הוא דחדשים גרמי דכתיב חלב שור אבל, גיד חל מיד א"כ י"ל דוקא בחלב לא אמרינן כשהותרה דהא משכחת הקרא דלגר אשר בשעריך תתננה דנותן לו כולו עם החלב כגון שהפילה הבהמה דליכא איסור חלב אבל גיד דל"ש כן י"ל דאמרינן כשהותרה ועיין עכ"ל. הנה אין זה רק לאיכא דאמרי בחולין (ע"ה א') אבל בתחלה אמרו שם הטילה נפל ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה דסובר אוירא גרם ע"ש ואם כן לל"ק שפיר פריך תלמודין הכא ועוד יש ליישב באופן אחר ועי'

דף כד ע"ב אמר אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן מ"ט משום דלא כתיב בהו אכילה וכתבו [תוספות ד"ה הכל מודים] בסה"ד וז"ל והא דלא קאמר הכל מודים בבשר בחלב שמא [משום דאין מזהירין מן הדין] עכ"ל. וכתב מרן וז"ל עי' מש' ע"ג (י"ב ב') תוס' ד"ה אלא וצע"ק עכ"ל והוא דשם בתה"ד כתבו וז"ל ואפילו לא הוי עיקרייהו דוורד והדס (מעיר שיש בה עבודת כוכבים והיו בה חנויות מעוטרות בוורד והדם) לריחא. שמא יש לאסור דהא דאמרינן פסחים (כ"ד ב') כל איסורים שבתורה