יד יצחק - ב כז

כלומר זו היא שנגמרה מנין מחיצות שלה שיש לה מחיצות מכל צד כגון חריץ וכן גדר דאמרינן מד' צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד' צדדין וחללו ד' אבל דרבי יהודה לא נגמרו מחיצות שלה למנינן ולאו רה"י היא כלל עכ"ל) וא"כ יוצא לנו מתלמודין שם להדיא דרבנן פליגי אפי' לזרוק ואמרי דלא הוי רה"י כלל והוא היפך מדברי התוס' דהכא דכתבו ואפי' רבנן לא אסרי אלא דמדרבנן בעי שלשה מחיצות גמורות אך אולי נאמר קצת דהן אמת אם היה באפשרות לומר דברייתא זו דאיזהו רה"י דוקא הוא דרק אם יש ארבעה מחיצות הוי רה"י גמורה שנגמרה מנין מחיצות שלה ולא פחות מזה אז אף דבכל מקום כללא הוא בידינו דכל למעוטי במחלוקת עדיף. עכ"ז הכא הכרח לנו לומר דברייתא פליגא על ר"י מכל וכל וסברי דלא לחי ולא קורה נידון משום מחיצה רק בעינן ארבעה מחיצות שלימות אבל באמת אין כן הדבר דכ"ע מודו דשלש מחיצות הוו דאורייתא דלא מצינו אפי' תנא אחד שיאמר דבעינן ארבעה מחיצות גמורות מדאורייתא דב"ש וגם ב"ה כולהו סבירא להו דדי בלחי וקורה או בשני לחיין כמתניתין (י"א ב') אבל דבעינן ארבעה מחיצות גמורות כחריץ וגדר דוקא זה לא שמענו כלל וכיון שכן ע"כ האי זו היא רה"י גמורה לאו דוקא הוא ואתא למעוטי רק חדא מילתא כגון דינו של ר"י דמי שיש לו שני בתים בשני צדי רה"ר. א"כ הדרינן לכללן דכל למעוטי במחלוקת עדיף. ולכן אף דלשון גמורה דקתני בברייתא ע"כ מלמדינו דבמילתא דר"י אין כאן דין רה"י כלל משום דלא נגמרה מנין מחיצות שלה. מ"מ עדיין נאמר למעוטי במחלוקת עדיף ורבנן לא יפלגו על ר"י לומר דאין כאן מחיצה אף לענין לזרוק רק באם הכשירו בקורה משא"כ בהכשירו בלחי אז הוי רה"י לענין זריקה. והא דאמרו לו סתם אין מערבין רה"ר בכך. הוא דוקא לענין טלטול דלענין זה גם לחי לא מכשיר להמבוי לטלטולי משא"כ לענין זריקה אז מודו לדר"י בלחי וזהו שכתבו התוס' הכא דאפילו רבנן לא אסרי אלא דמדרבנן בעי שלשה מחיצות גמורות רצונם דמדרבנן לא מהני לא לחי ולא קורה אבל מדאורייתא מהני לפחות בלחי ואיתביה זה הוי לרבא וכן פרש"י דקושיא זו הוי לרבא ע"ש ותלמודין דהתם דממעטו מזהו רה"י גמורה רה"י אחר דאינו גמורה אף לענין לזרוק זהו דוקא אם הכשירו בקורה ולא בלחי ועי'

דף לא ע"ב במתניתין השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן כו' אינו עירוב ופריך בגמרא וקטן לא והאמר רב הונא קטן גובה את העירוב ומשני ל"ק כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות וכתבו [תוס' ד"ה כאן] בעירובי תחומין וז"ל [ואע"ג דבפ"ק דפסחים] (דף ד' ב') אמר גבי בדיקת חמץ המנינהו רבנן בדרבנן היינו בבית שלהן דרמי עלייהו אבל שליחות איכא למימר דמיאשי וכו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל בחידושי כתבתי לתמוה דהתם מעידים שבדקו ומאמינים להם שבדקו והכי נמי יש לומר דאם באו ואמרו הנחנו העירוב דנאמנים אבל הכא הא לא מיירי מזו אלא ששלחם לערב דבזה אפי' בגדול צריכים לבוא עלה מדין חזקה שליח עושה שליחותו והך חזקה לא אמרינן בקטן וצע"ג עכ"ל ואולי נאמר קצת דהנה באמת איכא מאן דאמר בירושלמי דלא אש נשים לפי שהן עצלניות ובודקות כל שהו ולכן לא סמכינן שדיקתייהו והובא בהרא"ש בפסחים שם וכן התוס' שם ד"ה הימנוהו רבנן בדרבנן כתבו וז"ל ואע"ג דכל דבר שהוא בידם מהימנינן להו לנשים ועבדים ואפילו מדאורייתא דמעשים בכל יום דמאמינים להו לאשה ועבד על השחיטה והניקור כו' מכל מקום גבי בדיקת חמץ אי הוי מדאורייתא לא מהימנינן להו משום דאיכא טרחא יתירתא וצריך דקדוק גדול כדמוכח בירושלמי שמפרש מפני שנשים עצלניות הן ותחומין דרבנן מהימני להו לאשה ועבד ולא קטן עכ"ל ועי' בתפארת שמואל דכתב שם דקטן גרע מאשה גם גבי בדיקה ופשוט כן גם להק"נ שם ע"ש וא"כ חזינן דקטנים גריעי טפי מנשים ולזה נחזי אנן דמה התם דאיכא כמעט חזקה לנגדנו דלא יהיו נאמנים משום דעצלניות נינהו כירו' הנ"ל ומ"מ כיון שהוא מדרבנן מהמנינן להו א"כ מכ"ש שיהיו נאמנים לענין עירוב הנשלח על ידן ונאמר דודאי עשו שליחותן כששלחן לערב בשבילו דלפחות הכא איננו נגד החזקה והוי ג"כ דרבנן ועדיפא טפי מהתם דהתם איכא סברא דעצלניות נינהו ומש"ה לא יאמנו דבריהם משא"כ הכא וא"כ כ"ש דנאמנים לענין עירוב לכן חילקו התוס' דהתם מיהימני משום דהבית שלהן דרמי עלייהו אבל שליחות איכא למימר דמייאשי. ועי'

דף לה ע"א במתניתין נתגלגל חוץ לתחום נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים הרי זה חמר גמל ר' יוסי ור"ש אומרים ספק עירוב כשר ופריך תלמודין (שם ע"ב) וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתנן גבי טומאה דספק דרבנן טהור ומשני קסבר ר"מ תחומין דאורייתא נינהו כו' ורמי דאורייתא אדאורייתא לר"מ דתנן נגע באחד בלילה ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שכל הטמאות כשעת מציאותן. א"ר ירמיה משנתינו [שהיה עליו שרץ כל בה"ש אי הכי בהא לימא ר"י] ספק עירוב כשר וכתב מרן וז"ל תמוה לי דלמאי מוקי שהיה השרץ עליו כל בין השמשות לוקי בפשיטות דנפל עליו בתוך בה"ש ואנן ידעינן הזמן דנפל עליה דלא שייך לומר אוקמי אחזקה. אלא דלא ידעינן אם עתה לילה או יום ובהא שפיר קאמר ר' יוסי ספק עירוב כשר עכ"ל ותחלה רצינו לומר בזה דהלא ר"י הוא דאמר בה"ש כהרף עין במס' שבת (ל"ד ב') וא"כ לא שייך לכאורה לאוקמי דנפל בתוך בה"ש. אך באמת לפי מה שכתבו התוס' שם ד"ה ר"י דגם לר' יוסי איכא בבה"ש כל הספיקות עדיין יש מקום לקושיית מרן ואולי נאמר קצת בדעת תלמודין דהנה לקמן (ל"ו א') הניא כיצד אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת. ספק משחשיכה נטמאת כו' הרי זה ספק עירוב כשר אבל עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה כו' אין זה ספק עירוב כשר וא"כ הא אמר ר' יוסי להדיא דבעינן חזקת היתר ומזה השיגו רבותינו התוס' ז"ל בשבת (ל"ד א') על פרש"י ז"ל דפירש דברי רבא דאמר שם דאם אמרו ליה שנים צא וערב עלינו לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בה"ש זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בה"ש וזה שעירב עליו בה"ש נאכל עירובו משחשיכה שניהם קנו עירוב ומסיק משום דספיקא דרבנן הוא וספיקא דרבנן לקולא וכתב רש"י משום דקיי"ל כר' יוסי דספק עירוב כשר וע"ז השיגו רבותינו בעלי תוס' ז"ל דר"י דאמר ספק עירוב כשר הוא משום חזקה כו' אבל בספק כי הכא שהניחו בין השמשות או נאכל בה"ש לא מכשר עכ"ל בקוצר. וא"כ הלא גם אם נוקמי כדברי מרן ז"ל דנפל עליו שרץ בשעה ידועה בין השמשות עדיין תקשה קושיית תלמודין אי הכי בהא לימא ר' יוסי ספק עירוב כשר דהא להדיא אמר דדוקא במקום חזקה ספק עירוב כשר משא"כ הכא דליכא חזקה (ואף לפרש"י דשבת הנ"ל לא תיקשה כ"כ קושיית מרן והוא שבעל פ"י ז"ל כתב התם בדעת רש"י ז"ל דר' יוסי דמצריך חזקה היינו דוקא משום דאיתרע גוף התרומה דהא עתה ממאה היא משא"כ התם בדברי רבא אין כאן ריעותא בתרומה גופא רק בעת הנחת העירוב וא"כ גם לקושיית מרן כיון דעתה נטמאת התרומה בודאי מצריך ר"י חזקה כדבריו בברייתא ובזה מדוקדק קצת הא דאמרו הכא בסוגיין אי הכי בהא לימא ר' יוסי ספק עירוב כשר ומדוע לא כללו גם ר"ש בהדיה אבל לפי דברינו ניחא דלר"ש עדיין היה לן לתרץ כקושיית מרן דלדידיה לא שמענו דמצריך חזקה ולא כן לר' יוסי). ואחר כותבי זאת בעז"ה מצאתי מקצת מדברינו בת"י ע"ש: