יד יצחק - ב כו

היינו דבתרתי ודאי פליג רב אף אם נשווה חצר לרחבה אבל באמת בכלה לרחבה התם אף דלא נפרצה בצידו אוסר רב. וטעם האיסור ברחבה יותר מחצר יש לומר דרחבה דומה טפי לבקעה ואף לפי' ר"י דיש בה דיורים עכ"ז אינה מיושבת כ"כ כחצר ולכן לדעת רב משמע דאסור ברחבה בכל גווני כיון דכל דרכי החילוק הוא בעצמו אמר להו והיתר זה לא נשמע ממנו וממילא אין הלכה כשמואל בזה דמתיר בכלה לרחבה כמו שאמרו בבכורות (י"ט ב') הלכה כרב באיסורי וע"ז השיב ליה רב יוסף דהן אמת דאנא לא ידענא ממאן גמרה וכפרש"י. מ"מ כן הלכה דעובדא הוה בדורא דרעותא מבוי שכלה לרחבה הוה ואתא לקמיה דרב יהודה ולא אצרכיה ולא מידי וא"כ פסק רב יהודה כשמואל ומעשה רב כתלמודין שבת (קכ"ו א') ובכמה מקומות ואי קשיא משמיה דרב רצה לומר דאם נדקדק בדברי רב יהודה כמו שדקדקת אתה ותיקשי לך בדברי רב יהודה אם אמרה משמיה דרב תיהוי משמיה דשמואל ולא קשיא מידי דרק במה שתמצא מפורש בדבריו שהם נגד דברי רב זה יהיה משמיה דשמואל (ובזה לא יהא הלכה כמותו ורק כרב) משא"כ בעיקר דינו של רב יהודה דאם היה מבוי כלה לרחבה ולא נפרצה בצידו זהו דבר מקויים דבזה כבר פסקה רב יהודה ולא תדקדק כדבריך דברחבה אסור בכל ענין לרב משום דלא זכר זה בדבריו ואח"כ אמר דהשתא דא"ל רב ששת לרב שמואל בר אבא כו' אסברה לך כאן שעירבו כאן שלא עירבו דרב אדרב נמי לא קשיא כאן שעירבו וכאן שלא עירבו וא"כ יכול להיות דבאמת אמר רב יהודה משמיה דרב ולא נדקדק כמו שדקדק אביי בדבריו ועי'

שם בתוס' [בא"ד] הוכיחו דרב ירמיה בר, אבא משמיה דרב אוסר בלא עירבו אפי' כלה באמצע ולא נפרצה חצר כנגדו כו' וז"ל דאם בנפרצה ובעירבו מאי איריא ונפרץ במילואו [אפי' לא נפרץ במילואו הוי כמפולש] ולא מהני לחי עד דאיכא צורת הפתח כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל ק"ל הא כמו דהרחבה והחצר לא הוו כמפולש מכח הגיפופין שלהן הכי נמי המבוי בלא נפרץ במילואו עכ"ל ואולי נאמר קצר לדעת התוס' ז"ל דהנה באמת בחצר לא שמענו כלל דליאסר מפני שרבים בוקעין בו וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל והובא דעתו בשו"ע או"ח סי' שס"ה ס"ג. ועי' בט"ז שם סק"ג שכתב וז"ל אע"ג דלעיל במבוי פוסל בקעי רבים כאן לענין חצר לא משגחינן בבקעי רבים וכן הוא לשון הרמב"ם שהחצר שרבים בוקעין בו נכנסים בזו ויוצאין בזו הרי הוא רה"י גמור עכ"ל: ורק במבוי לבדו שייך איסור זה והא דלא ילפינן מבוי מחצר לענין זה לכאורה הטעם דלעיל (ה' ב') אמרו דפרצת חצר שיעורו בעשר אמות אבל מבוי פרצתו בארבע וכתבו התוס' שם ד"ה תאמר במבוי וז"ל וא"ת והא גופיה נילף מק"ו מחצר שיהא פרצתו בעשר כו' וי"ל דלא שייך ק"ו אפירצת עשר משום דהיא הנותנת דבשביל שמבוי ניתר אפי' בלחי משהו הוי פירצתו בד' כו' עכ"ל ואף למ"ד בעשר עכ"ז חלוק בנפרצה מצדו כלפי ראשו בין נשתייר שם פס ד' ובין לא נשתייר כמו שמובא שם (ה' א') דעת רב אמי ור"א ושם (ו' א') מחלקי גם רב חנן ורב הונא בזה ע"ש) וכ"כ גם לענין בקיעת רבים לא נוכל ללמוד מבוי מחצר מטעם זה ולכן בחצר גיפופין מתירין אותו דכל פחות מעשרה פיתחא הוא והא דרבים בוקעין בו לא מגרע כחו וכמש"ל משא"כ במבוי לא יעלו לו גיפופיו דבקיעת רבים פוסלין בו כיון דנוקמי בנפרצה כדברי התוס' ומשוי מחצר לא גמרינן. ועי'

דף יב ע ת"ר לשון ים הנכנס לחצר אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ יש לו מחיצה גבוה י' טפחים בד"א שפירצתו ביותר מעשרה אבל עשרה א"צ כלום ופריך ממלא הוא דלא ממלאינן הא טלטולי מטלטלינן והא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה ומשני (שם ע"ב) הכא במאי פסקינן דאית ליה גידודי וכתבו [תוס' ד"ה הכא במאי עסקינן] וז"ל וי"ל מילוי הוא דלא ממלינן פירוש דאסור לטלטל מבית לחצר ונקט מילוי משום דעיקר תשמיש מחצר לבית הוא המילוי אבל טלטולי הוא דמטלטלינן בחצר ואמאי כו' ומשני דאית ליה גדודי וניכרת מחיצה לבני חצר ולבני בית שהם רחוקים אינה ניכרת ועריבי מיא ומש"ה אסור וקשה דבפרק כיצד משתתפין (פ"ו א') משמע דאתי שפיר דלא בעינן שיראו ראשי קנים אי לאו [משום דרב יהודה קפיד אערובי מיא] והשתא הך ברייתא נמי סברה הכי וכו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל לא זכיתי להבין דאערובי מיא שייך בבור שבין שתי חצירות דמים שבצד השני בא לכאן דרך המחיצה ואסור לשאוב המים דשבתו בחצר חבירו ואסור להביאם לביתו. אבל הכא מה בכך דשבתו בכרמלית הא עתה שבאו תוך החצר נעשה רה"י גמורה ואינו עוקר מכרמלית ואם נבוא לדון כיון דבבית לא מנכרא מחיצות הוי כליתנהו למחיצה א"כ גם בלא טעמא דערובי מיא אסור דמים שבחצר נפרצו למקום האסור להם וא"כ ענין אערובי מיא לא שייך הכא כלל עכ"ל ואולי נאמר קצת דמה שהחליט מרן דבזה לא שייך אערובי מיא כיון דכרמלית הוא ולא שייך רק בבור שבין שתי חצירות אינו מוכרח כ"כ בדעת התוס' דלקמן בכיצד משתתפין שם איתא דרב יהודה חייש לערובי מיא ור"נ לא חייש ופריך ואלא הא דאמר רב יהודה קורה ארבעה מתיר בחורבה ורב נחמן אמר רבה בר אבהו קורה ארבעה מתיר במים הא קא אזיל דלי לאידך גיסא ומייתי ומשני קים להו לרבנן דאין דלי מהלך יותר מארבעה טפחים ופריך תחת קורה מיהא הא עריבי מיא כו' ופירש ר"ת בתוס' שם ד"ה אלא וז"ל ומפרש ר"ת דפריך לר"נ אפילו אליבא דר"ה דלא מצריך שיקוע והכי פירושו קורה ד' מתרת במים פירוש אמת המים או ים עובר אצל הכותל דהוי ככרמלית ויש חלון למטה מן הקורה והקורה מונחת על גבי זיזין היוצאין מן הכותל ופריך הא קאזלי לאידך גיסא בשלמא בור שבין שתי חצירות סגי במחיצות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דליתיה כרמלית אלא רה"י אבל כרמלית גמורה דלאו בר איערובי הוא אית לן למיחש דלמא אזיל דלי לאידך גיסא ומשני גמירי כו'. ופריך תחת קורה מיהו הא עריבי מיא ומכרמלית הוא דולה ומשני קל הוא שהקילו חכמים במים כו' עכ"ל וא"כ לגירסת ר"ת פשוט הוא דתלמודין חייש לערובי מיא גם בכרמלית וקרי לה ערובי מיא דהא גם התם הקורה נחשב קצת כמחיצה דאל"כ מאי פריך תחת קורה מיהו הא עריבי מיא לפרוך דדולה מכרמלית וכקושייתו תחלה אלא ע"כ דהקורה נחשב כמחיצה ומ"מ פריך והא עריבי מיא ושם בסה"ד מוכח ג"כ כדברינו ועי'

ע"ב קסבר רב יהודה חי משום מחיצה וקורה משום היכר וכן אמר רבה לחי משום מחיצה וקורה משום היכר ורבא אמר אחד זה ואחד זה משום היכר כו' איתביה יתר על כן אמר ר' יהודה מי שיש לו שני בתים או שני חצירות משני צידי רה"ר עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע א"ל אין מערבין רה"ר בכך. וכתבו [תוס' ד"ה איתיביה] וז"ל [ואפילו רבנן] לא אסרו אלא דמדרבנן בעו שלשה מחיצות גמורות עכ"ל וכתב מרן וז"ל תמוה לי הא מצינו מאן דפליג על ר' יהודה בברייתא דשבת (ו' א') זהו ר"י גמורה ואמרינן עלה ואמאי קרי לה גמורה כו' אבל לזרוק מודו קמ"ל הרי דמברייתא זו מוכח או דרבנן דר"י פליגי עליה אפילו לזרוק או דעכ"פ הך ברייתא פליג עליה ובפשטא דמילתא דמכח הברייתא שמעינן דרבנן פליגי עליה אפי' לזרוק וא"כ איך כתבו ואפי' רבנן וכו' ומאי פריך הכ"ס וצ"ע עכ"ל והוא, דשם בברייתא אמרו ואיזהו רה"י חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' וכן גדר שהוא גבוה י' ורחב ד' זהו רה"י גמורה ובגמרא שם אמרו זו היא רה"י למעוטי מאי למעוטי הא דר"י דתניא יתר על כן א"ר יהודה כו'. ואמאי קרי ליה גמורה מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר' ה"מ לטלטל אבל לזרוק מודו ליה קמ"ל (ופרש"י קמ"ל גמורה