יד יצחק - ב כה

למאי הלכתא [לקרחת הכרם] ולמחול הכרם כו' וכתב מרן וז"ל ק"ל אמאי לא נקט ולעבודת הכרם שהוא בד' אמות עכ"ל ואולי נאמר קצת בזה דהנה הטעם של ארבע אמות דעבודת הכרם הוא משום שהיו בוצרים בשוורים ובעגלות ושיעורם הוי ד' אמות וכמו שכתב הרע"ב ז"ל בכלאים (פ"ד מ"א) ובב"ב (כ"ו א') דתנן שם לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא א"כ הרחיק ממנו ארבע אמות איתא בגמ' תנא ארבע אמות שאמרו כדי עבודת הכרם אמר שמואל לא שנו אלא בארץ ישראל אבל בבבל (שמחרישהן קצרה) שיעורו שתי אמות ולכאורה כיון דגם שיעור זה דד' אמות בכלאים הוא משום שמחרישתן ובצירתן היה בעגלות ובשוורים תלוי שיעורן רק בשיעור רוחב המחרישה וא"כ אולי באמת כל מחרישתן היו באמות בת חמשה טפחים ולכן די באמות בת חמשה ולא החמיר ר"נ בזה ודוקא בקרחת הכרם בד' אמות שמצד זה ומצד זה דטעמייהו משום שיהיה מקום חשוב ולא ליבטל בדידהו בעינן אמות של ששה טפחים לחומרא משא"כ בד' אמות של עבודת הכרם שתלוי רק במחרישה כנ"ל באמת לא בעינן אף גם בקרחת ובמחול אמות של ששה טפחים ור"נ אין צריך לפרשם כ"כ דממילא נדע כיון דלא חשיב לעבודת הכרם ואף אם נאמר דהתם הכל בכלל היינו משום שלא יבואו לטעות בהצדדין. משא"כ בד' אמות של עבודת הכרם לחודייהו אפשר דתלוי רק ברוחב המחרישה ועי'

דף ה ע"א משך מבוי בכמה רב יוסף אמר בארבעה טפחים אביי אמר בארבע אמות אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו ואי בארבעה היכי משכחת לה וכ' [רש"י ד"ה ואי אמרת] בד' הוי מבוי היאך ניתר באורך ד' [מכדי מיעוט חצירות שתים] ואין פתח פחות מד' ואיך יפתח פתח רוחבו ד' במשך המבוי שאינו אלא ד' איה מקום הפצימין ועוד כולו פרוץ הוא עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי בלאו הקדמה זו אף אם היה סגי בחצר אחד הוי הראיה נכונה. והא באמת אף דבעינן חצירות מ"מ אפשר בחצר אחד מצד דופן זה וחצר אחד בדופן כנגדו אלא דבאמת גם פתח אחד אי אפשר באורך ד' וא"כ גם אם סגי בחצר אחד ישנה לראיה זו עכ"ל ואולי נאמר ליישב קצת דהנה באמת פליגי לקמן (ע"ד א') אי בעינן שני בתים וחצירות או לא דרב אמר שם דבעינן בתים וחצרות וב' חצרות) ושמואל אמר אפי' בית א' וחצר אחת ו יוחנן אמר אפי' חצר וחורבה ורב דאמר שם דבעינן בתים וחצירות פליג על ברייתא דאב ובנו מבוי שלהן ניתר בלחי וקורה (וכפירש"י שם) ולכאורה אם נאמר דקושיית אביי הוי גם מחצר אחת וכדברי מרן א"כ למה הביא אביי מדברי רב דאין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים לתוכו הלא גם מדברי שמואל ור"י ג"כ הוי סייעתא לדידיה (ופשטיות הסוגיות דלהלן משמע דלאו ברייתא היא דלא הובאה כלל לסייעתא דרב ואף אם ברייתא היא ל"ל להביאה שהיא כמימרא דרב דפליג על ברייתא אחרת בפשיטות הול"ל הא לכ"ע בעינן חצר אחד למבוי) ולכן דקדק רש"י ז"ל מדברי אביי שהביא מהא דבתים וחצירות דעיקר קושייתו הוא ממיעוט חצירות שתים [ולדעת אביי דלא ניחא ליה להקשות גם מחצר אחת נאמר קצת דפשוט לאביי דרב יוסף יכול לתרץ ליה דהא דקאמר משך מבוי ארבעה טפחים היינו מלבד שיעור לחי ולחי זה יעלה במקום פס ג"כ ורב יוסף הוא דאמר לקמן משמיה דרב יהודה אמר שמואל חצר ניתרת בפס אחד ויכול לומר דהוא פס משהו וגם לפי מה דמוכיח הגמ' התם דדוקא פס ארבעה או שני פסים בעינן עדיין י"ל כדברי התוס' דהכא ד"ה ואי שכתבו דארבעה דקאמר רב יוסף הוי משהו טפי ע"ש ולדברינו דארבעה דקחשיב עם המשהו הוי מלבד שיעור הלחי ממילא יש מקום לשני פסים הצריכים להתירו לכן הקדים ליה הא דאמר רב ותניא כוותיה דאים החצר ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצירות פתוחים ומלשון נקיטינן משמע שהיה מקובל בידם דבעינן שתי חצירות וכיון דבעינן שתי חצירות ע"ז שפיר מקשה אביי וקושייתו הוא כפרש"י דאיך יפתח פתח רוחבו ארבעה במשך המבוי שאינו אלא ארבעה איה מקום הפצימין דהא בצד השני לא צריך לחי ועוד כולו פרוץ הוא והיינו ג"כ בצד השני דלא צריך לחי וא"כ אין אתנו לומר דהוא משום דהלחי יעלה במקום פס דהלא רק חד לחי בעינן וכב"ה (י"א ב') כידוע ואיך יפרנס רב יוסף דבריו שאמר משך מבוי בארבעה טפחים דהא סתם מבוי הכשר דיליה לחי אחד ואיך יפתח שם שני חצירות ועי']

דף ז ע"א יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר אמר רב יהודה אמר רב מחלוקת דת"ק וחנניא (דחנניא סובר דלא סגי ליה בצורת הפתח) בסרטיא מכאן וסרטיא מכאן ופלטיא מכאן ופלטיא מכאן אבל סרטיא מכאן ובקעה מכאן או בקעה מכאן ובקעה מכאן עושה לו צורת הפתח מכאן ולחי וקורה מכאן ומסיים בה משמיה דרב יהודה אם היה מבוי כלה לרחבה אינו צריך כלום א"ל אביי לרב יוסף הא (דמסיימת משמיה) דרב יהודה דשמואל היא דאי דר קשיא דרב אדרב בתרתי דאמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת ומבוי אסור ואמאי ליהוי כמבוי שכלה לרחבה כו' עד סוף הסוגיא. וכתבו [תוס' ד"ה בעירבו ור"י מפרש] דמבוי דהכא כו' מיירי ביש בה דיורין מדמפליג בין עירבו ללא עירבו כו' והיתה אסורה אי לאו דס"ד השתא דסבר רב יהודה נראה מבחוץ נידון משום לחי וקס"ד השתא מדלא מפליג רב יהודה בשריותא משמע דשרי בכל ענין אפי' כלה לצידי רחבה ונפרצה חצר כנגדו ואפי' לא עירבו כו' (ולכן פליג אדרב בתרתי דהא דאמר רב חצר מותרת ומבוי אסור) השתא ס"ד אסור משום מפולש בכלה לצדי חצר ונפרצה כנגדו אפי' עירבו כו'. ואסור בשלא עירבו אפי' בכלה לאמצע ולא נפרצה חצר כנגדו כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל בחידושי כתבתי דלא זכיתי להבין הא באמת דההיא עובדא היה בכלה לאמצע רחבה דהא למסקנא בכלה לצדי רחבה לכ"ע אסור ואיך לא אצרכה רב יהודה ולא מידי וכיון שכן למה דהיה סבור רב יוסף דפלוגתייהו רק בצידי דבאמצע ליכא חידוש ושריא לכ"ע איך הביא ראיה מההוא עובדא הא שם היה בכלה לאמצע עכ"ל [ובדו"ח שלו מבוארת יותר קצת שכתב שם וז"ל ותמוה לי כיון דרב יוסף לא שמע מידי מרב יהודה וכדאמר אנא לא ידענא עובדא הוה וכו' והא ודאי אותה עובדא היה בנפרצה באמצע וגם עירבו דהא לפי האמת בצידו אסור וגם בלא עירבו אסור משום עירוב ואמאי לא אצרכה רב יהודה תיקון וכיון דמאי דחזא חזי בנפרצה באמצע איך אמר החלה עובדא הוה וכו' הא זה היה פשוט לו דבאמצע בודאי מותר ואיך למד מזה מתחלה דלצידו מותר ולא עירב מותר הא המעשה שראה לא כך היה וצע"ג עכ"ל שם בחידושיו שרמז לן מרן]. הנה קושיית מרן גדולה היא אך אולי נאמר בדעת התוס' דלדידהו לא מוכרח כ"כ לומר דרב יהודה לא אמר כלל דין זה דאם כלה לרחבה א"צ כלום ורב יוסף למדה לכולה מילתא רק מעובדא דהוי בדורא דרעותא לחודיה כמו שדקדק מרן וכתב בלשונו כיון דרב יוסף לא שמע מידי מרב יהודה כו' אלא פשוט קצת לדידהו דבאמת שמע רב יוסף האי לישנא מרב יהודה דאם היה מבוי כלה לרחבה א"צ כלום והא דקאמר אנא לא ידענא היינו דלא ידע אם משמיה דרב אמרה רב יהודה או משמיה דשמואל וכן מבואר כמעט להדיא מלשון רש"י ז"ל שכתב אנא לא ידענא ממאן גמרה עכ"ל וכן מבואר עוד יותר מלשון התוס' דכתבו בתוך ד"ה הנ"ל וז"ל דרב אדרב נמי לא קשיא כאן בעירבו פי' הא. דרב יהודה בכלה לאמצע כדמפרש רב יוסף אע"ג דלא מפליג בשריותא אין לחוש כיון דתרווייהו מילתא דרב מה שסתם כאן פירש כאן כו' משמע להדיא מדבריהם דרב יהודה אמר לההוא מילתא ולכן אולי נאמר ביאור אחר בדברי רב יהודה שאמר אנא לא ידענא. דמה שאמר אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דאי דרב השיא דרב אדרב בתרתי. תוכן כוונתו הוא דרב דמחלק בין סרטיא מכאן וסרטיא מכאן ובין סרטיא מכאן ובקעה מכאן כמו שאמר רב יהודה משמו לא זכר כלל חילוק דאם היה מבוי כלה לרחבה א"צ כלום ומשמע א"כ מדבריו דלית ליה היתר זה ורק דגם בכלה לרחבה בכל גווני הן שכלה לאמצע והן שכלה לצידו צריך תיקון ואף דמצינו לדידיה דאסר בחצר רק היכא דנפרץ בצידו וכמו שכתבו התוס' ע"ש ובזה פליג בתרתי.