יד יצחק - ב כד

לזה לחודיה בא היה די במיום השמיני לחודיה ושבעת ימים ל"ל ולכן דייק מזה דלילה לקדושה יום להרצאה ועי'

דף קמא ע"א אמר רב כהנא טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ. וכתב [רש"י ד"ה מכסכסו מבפנים] דלא מוכחא מילתא לאתחזויי כמלבן [ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים עכ"ל] וכתב מרן וז"ל פי' לקמן (קמ"ז א') ברש"י ד"ה חייב חטאת וצ"ע עכ"ל והוא דשם אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת ופירש"י המנער טליתו מן העפר חייב חטאת דזהו ליבונה עכ"ל וא"כ מיחייב להדיא אע"ג דאין שם מים ואולי נאמר קצת בזה דהתם אמרו דאינו חייב רק בחדתי ואוכמי ודוקא דקפיד עלייהו אבל אם אינו מקפיד מותר לכתחלה וכדאמר להו רב יהודה לרבנן נפוצו גלימייכו. וכן אמר ליה רב יוסף לאביי נפוץ שדי ולכן נאמר בדעת רש"י ז"ל דכיון דמכסכס מבפנים ולא מבחוץ מוכחא מילתא דלא קפיד עלייהו דאין דרך כסכוס בכך ולכן מותר לכסכס אבל כשנותן שם מים ודאי הוי מלבן ממש ומלבד דודאי קפיד כיון דנותן מים גם אם לא יקפיד לא מהני בלבון ממשי וכעין זה מצינו במלאכה בורר דבורר ואוכל לאלתר בורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואף לאכול לאלתר עכ"ז בנפה ובכברה חייב חטאת דאף דלאלתר אין זה דרך ברירה עכ"ז בנפה ובכברה ברירה הוא וכיוצא בזה מצינו בכמה מקומית. וכן הוא גם הכא בלבון. ועי'

דף קמז ע"א במימרא דרב הונא הנ"ל על דברי (רש"י ד"ה חייב חטאת דזהו ליבונה] כתב מרן וז"ל עי' לעיל (קמ"א א') רש"י ד"ה מבפנים וצ"ע עכ"ל. כבר מבואר לעיל בדברינו בעזה"י

מסכת עירובין

דף ב ע"א מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט: וכתב רש"י [מבוי שהניחו את הקורה למעלה מעשרים] אמה כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל וכן כתב הרע"ב: ובחידושי למשניות כתבתי לתמוה הא מסקינן לקמן דחלל מבוי תנן וא"כ אפשר לקורה להיות מונח למעלה מכ' אלא דהחלל צריך שלא יהיה למעלה מכ' עוד כתבתי לתמוה במה דכתב רש"י בזה הדיבור וכן הרע"ב ושריוה בתקנתא דלחי וקורה דליהוי היכר. הא קי"ל דלחי העומד מאליו הוי לחי משום מחיצה עכ"ל והוא דלקמן (ט"ו א') פליגי אביי ורבא בלחי העומד מאליו דאביי סבר הוי לחי (דלחי משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה לדברי הכל מחיצה הוא). ורבא סבר לא הוי לחי (דסובר לחי משום היכר וכיון דנעשה מאליו אין היכר בזה) וכיון דקי"ל הלכה כאביי ביע"ל קג"ם והלמ"ד הוא לחי העומד מאליו. א"כ סבירא לן דלחי משום מחיצה ולא משום היכר אך אולי נאמר בדעת רש"י והרע"ב ז"ל דעל מה שכתב מרן לראשונה אפשר לומר קצת בישובו דבספר ת"ח כתב על מה שהעלו בתלמודין הכא דחלל מבוי תנן וז"ל משמע דלישנא דמתני' הכי משמע ליה דקאי אחלל. ונראה דדייק הכי מדקתני מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ולא הני מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה כו' משמע דבחלל איירי שהקורה הונח מעשרים אמה ולמעלה מהן נמצא שהחלל מן הקורה לארץ הוא יותר מכ' וכו' עכ"ל ולפי דבריו פשוט קצת דכן הוא גם כוונת רש"י ז"ל דהא גם הוא נקט בדבריו לשון זה ועל דבריו האחרונים אולי נאמר דהיכא דאיכא היכר כולי עלמא לא פליגי דגם לחי מהני משום היכר דידיה. ורק דאביי מקיל דגם במקום שאין היכר כגון בלחי העומד מאליו המובא לעיל מ"מ נידון משום מחיצה אבל להיפך כל היכא שאין יכולים לדונו משום מחיצה כגון שנעשה לחי מסיד טחוי בכותל דמדין מחיצה אינו נידון ללחי דהוי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה וכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לא שמה מחיצה מ"מ נידון משום לחי דהיכר לבדו די לנו וכמובא ברמ"א או"ח סי' שס"ג ס"ז. והא דכתב שם סעיף ה' דלחי דאי נשיב ביה זיקא לא מצי קאי לא חשיב לחי היינו משום דגם היכר דידיה לאו כלום הוא כיון דלית ביה שום קיום משא"כ בסעיף ז' דנעשה מסיד טחוי בכותל דהתם מתקיים איידי דכותל אף דמחיצה דידיה היינו הסיד לבדו ואי נשיב ביה זיקא לא קאי מ"מ נידון משום היכר. ובזה מיושב קושית הט"ז שם סק"ד על הרמ"א ע"ש ולכן נאמר דנקט רש"י והרע"ב ז"ל בלשונם ושריוה בתקנתא דלחי וקורה משום היכר דגם משום היכר לבדו הותר בלחי ואיידי דנקט היכר בקורה תפסי לשון זה גם בלחי כיון דלפי האמת לדעתם די לנו בהיכר לחודיה ועי'

שם ע"ב גמ' בין לרבנן (שאמרו במתני' מבוי שהוא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה דלמדוה מפתחו של היכל דגבהו עשרים ורחבו עשר אמות) [ובין לר"י] (דמכשיר משום שלמד מפתחו של אולם דגבהו ארבעים ורחבו עשרים) [לילפו מפתח שער החצר] כו' מה להלן חמש ברוחב עשרים אף כאן חמש ברוחב עשרים (ופרש"י ארוחב פריך דתנן במתניתין והרחב מעשר אמות ימעט הא אשכחן פתח חצר דהוי עשרים רוחב ואיקרי פתח כו' אבל אגובה ולמיפסל בגובה יותר מה' אמות לא מצי פריך דהא אשכחן פתח היכל דגבוה כ' וקא קרי ליה פתח עכ"ל) וכתב מרן על קושית הגמ' וז"ל לא ידעתי לפרש דמה קושיא על ר"י מה נוכל ללמוד מפתח החצר יותר מהאולם הא גם האולם היה רוחב יותר מי' ומזה פרכינן באמת אח"כ ומוכחי מזה דר' יהודה פליג על הרוחב. עכ"פ איך שייך למנקט הקושיא לר"י לילף מפתח החצר מה עדיפות בזה מהילפותא מהאולם. והלימוד מהאולם הא צריך לענין גבוה יותר מכ' וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת בזה דהנה לעיל אמר רב יהודה אמר רב חכמים לא למדוה אלא מפתחו של היכל ור"י לא למדה אלא מפתחו של אולם. ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב ושחטו פתח אוהל מועד דרבנן סברי קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד כו' ור"י סבר היכל ואולם קדושה אחת היא וכי כתיב פתח אוהל מועד אתרווייהו תיב (ונקרא פתח גם אם גבוה ורחב כשל אולם) ואב"א לר"י נמי קדושת אולם לחוד וקדושת היכל לחוד והכא היינו טעמא דר"י דכתיב אל פתח אולם הבית והנה לכאורה שני הטעמים האלו אינם מרווחים כ"כ. דמה שאמרו דר"י סובר קדושת היכל ואולם חדא נינהו לא ניחא להמקשה דזהו דבר שלא נפשטא בכמה מקומות בש"ס ומכ"ש האב"א מאל פתח אולם הבית דחוק טפי דבאמת לא כתיב כלל לשון זה ורק דהתוס' ז"ל ד"ה דכתיב נדחקו בזה וכתבו בשם ר"י דמצינו דכתיב (ביחזקאל מ') אולם הבית ובקרא אחרינא (שם מ"ז) כתיב פתח הבית והוי כאילו נכתב בהדיא בחד קרא פתח אולם הבית כו' עכ"ל ומה מאוד נדחק להו טעם זה ולכן הקשו תלמודין דגם לר"י נילף (דברוחב יותר מי' נקרא פתח) מפתח שער החצר דקרא מבורר הוא בלא שום דוחק כלל וממילא נדע כיון דהרוחב הוי עד כ' בודאי גובהו הוי יותר מעשרים דפוק חזי כל הפתחים שרבה גובהן יותר מרוחבן. ותנן ג"כ בהדיא מדות (פ"ב מ"ג) כל הפתחים שהיו שם גובהן כ' אמה ורחבן י' אמות חוץ משל אולם וגם האולם היה גבהו יותר מרחבו דרחבו עשרים וגבהו ארבעים ולזה אין צריך שום קרא דכל הפתחים יוכיחו ורק אם ניליף דרחבו עשרים ממילא ידעינן דגבהו יותר מכ' וכמו שכתב רש"י ז"ל דלמפסל בגובה יותר מה' אמות לא מצי פריך דהא אשכחן פתח היכל דגבוה כ' וקא קרי ליה פתח דומה לזה נאמר לר"י כיון דאשכחן בפתח היכל דגובהו יותר מרחבו וקא קרי ליה פתח גם הכא כיון דלמדין אנו מפתח החצר דרוחב עשרים נקרא פתח ממילא ידעינן דגובהו יותר מעשרים ועי'

דף ג ע"ב אמר אביי משמיה דרב נחמן אמת סוכה ואמת מבוי באמת בת חמשה טפחים אמת כלאים באמת בת ששה ומפרש תלמודין אמת כלאים באמת בת ששה