יד יצחק - ב כג

בבית. לדידיה נגזור ג"כ בכומתא וסודרא כשהוציאן דרך מלבוש לחצר דאסור לטלטלן משום דאם נתיר בהו אתי להתיר לאפוקינהו שלא כדרך מלבוש משא"כ לשמואל ור' יוחנן דלא מחלקי בזה ומתירין להוציא כלים ששבתו בחצר לגג ולקרפף אף דשכיחי מאני דבתים בחצר ולא גזרינן כלל לדידהו מותר ג"כ לטלטל בגדיו שהוציאן דרך מלבוש דכשלבשם הוו כבטלים לגביה וכשהניחן בחצר כמאן דמונחים מע"ש דמי ולא גזרינן כלל דילמא אתי לאפוקינהו שלא בדרך מלבוש דדוקא כלים ששבתו בבית והוציאן בדרך היתר כגון שעירבו אסור לטלטלינהו בחצר אחרת וגג וקרפף משום דלא נעקר מעולם שם שביתתן משא"כ כשהוציאן דרך מלבוש כיון דבעודן עליו שרי לאפוקינהו גם לר"ה וכל מקום לכן נעקר לגמרי שם שביתתן והא דתניא בעירובין שם חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי ושכחו כולם ולא עירבו אסור להכניס ולהוציא מחצר למבוי ומן המבוי לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר כו'. לא דברייתא זו אתי למעוטי מאני דבתים שהוציאן דרך מלבוש לחצר דה"ה כלים שהוציאן דרך מלבוש אלא דהתנא לא איירי רק בסתם כלים ולא זכר בגדים או כומתא וסודרא דלא שכיחי כל כך. אבל הוא הדין בבגדים שהוציאן דרך מלבוש וכדברי רש"י ז"ל. ועי'

דף קלא ע"א [רש"י ד"ה ושמעינן לר' אליעזר] דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין למדין אם אין להשיב אבל אם יש להשיב משיבין ובמס' יבמות בפ' מצות חליצה (ק"ו א') שמעינן ליה דאמר הכי דקתני חלצה בשמאל פסולה ור"א מכשיר דלא יליף רגל רגל ממצורע כו' דרגל רגל לא מופנה והאי לאו מופנה דאמרינן משני צדדים קאמר כו' אבל מצד אחד מופנה הוא דפרשת מצורע [מופנה הוא ההוא דעני] דכולהו כתיבי במצורע עשיר עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' ברש"י יבמות (ע' ב') ד"ה ושמעינן ליה לר"א וצ"ע עכ"ל והוא דהתם כתב רש"י וז"ל שמעינן לר"א דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין דקתני חלצה בשמאל פסולה ור"א מכשיר ואמרינן מ"ט דת"ק יליף רגל רגל ממצורע דכתיב ביה על בהן רגלו הימנית וקרא יתירא הוא דכיון דכתיב על דם האשם ובדם האשם כתיב רגל ימנית ולא הוי בעי למיהדר ולמכתביה בשמן ואמרינן בפ"ק דמנחות מופנה הוא כו' רגל רגל לחליצה כו' ור"א מכשיר חליצה בשמאל כו' עכ"ל ומפורש התם בדברי רש"י דגם בעשיר מיפנה רגל ימנית דידיה משום דנלמוד מדם והכא כתב דבעני מיפנה אך אולי נאמר קצת בזה דלא ליסתרי דברי רש"י אהדדי דשם במנחות מסקינן דקראי דשמן בעשיר מופנים המה דנלמוד מדם ורק אתא לגז"ש (וכפרש"י דיבמות) ותו אמרו שם במנחות דקראי דעני מיותרים ואתו לכדתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה (ופרש"י דבפרשת עני נתחדש קרבן עולה ויורד) ולכן נאמר דשפיר דקדק רש"י ז"ל בפירושו דהתם ביבמות סובב דבריו אליבא דת"ק כלשונו הנ"ל ואמרינן מ"ט דת"ק כו' עד וקרא יתירא הוא דכיון דכתיב על דם האשם בעשיר כו' ואמרינן מופנה הוא רגל רגל לחליצה כו'. וכן הוא האמת דאמרינן שם כן דשמן דעשיר מופנה הוא משא"כ הכא דדברי רש"י ז"ל סובבים לר"א כלשונו הנ"ל ושמעינן ליה לר"א כו' עד אבל מצד אחד מופנה הוא ההוא דעני ואליבא דרא שפיר נקט רש"י יתורי דעני דמשמע לרש"י דר"א לית ליה הא דתנא דבי ר' ישמעאל כדמוכח בשבועות (יח ב') דפליגי שם ר"א ור"ע. דר"א סבר דבעינן עד שיוודע לו אם בשרץ נטמא אם בנבילה נטמא. ור"ע פליג ע"ז ואמרינן טעמא דר"א מדכתיב או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ור"ע ההוא כדתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית. הרי דר"א לא ס"ל הא דתדר"י ולכן אליבא דר"א כולהו מיותרים בעני ועכ"ז לא דן ר"א גז"ש זו כיון דאינו מופנה רק מצד אחד ורבותא טפי נקט רש"י הכא לר"א ועי'

דף קלב ע"א מילה דדחי שבת מנלן כו' אמר ר' לו יוחנן אמר קרא ביום אפי' בשבת כו'. תניא כוותיה דר"י כו' (דבברייתא זו רצו מתחלה ללמוד דמילה דחי שבת מק"ו) ומה צרעת שדוחה את העבודה ועבודה. דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית מפני העבודה אינו דין שתהא מילה דוחה אותה והדר דחי ממאי דצרעת חמירא (ולכן דוחה את העבודה) דילמא משום גברא הוא דלא חזי (דאף דקצץ לבהרתו עדיין אסור בעבודה משום דטבול יום הוא) [ת"ל ביום ואפי' בשבת] כר' יוחנן וכתב מרן וז"ל עי' חולין (פ"ד ב') ברש"י ד"ה שודאה וצ"ע עכ"ל והוא דשם כתב רש"י וז"ל מילה שודאה דוחה את השבת דאתיא בק"ו מה צרעת שדוחה עבודה ועבודה דוחה שבת מילה דוחה אותה כולה במס' שבת עכ"ל ולמה פירש רש"י ז"ל נגד מסקנה הגמ' דהכא ותניא כוותיה דר' יוחנן אך אולי נאמר קצת בדעת רש"י ז"ל דהתם רבה הוא האומר ומה מילה שודאה דוחה שבת ובסוגייתן הכא מוכח דרבה לא ס"ל סברא זו דגברא לא חזי' דהוא מפרש ברייתא אחרת המובא בתלמודין הכא. דצרעת חמירא שדוחה את העבודה וכן דעת רב ספרא דלא אמרינן גברא הוא דלא חזי (ועי' בתו' כאן ד"ה הדר אמר) ולכן לרבה פשוט לומר דלמד שדוחה שבת מק"ו זה ולא חשש לראיית תלמודין מהברייתא לר"י משום דאשכחן ברייתא אחרת החולקת על ברייתא זו דמפקינן שם מביום למעוטי לילה וממילא לא אייתור לן וביום לשבת. וכן נקטו תלמודין בסתימות במס' מגילה (כ' ב') על מה דתנן התם ולא מלין בלילה עד שתנץ החמה דהוא משום דכתיב ביום ולא בלילה ולכן ניחא לרש"י ז"ל לתפוס בפשיטות ק"ו זה (ועי' בתוס' הכא ד"ה ההוא אבל אין זה רק דלא תקשי לר"י משא"כ לרבה ולרב ספרא נאמר בפשיטות דהאי ביום איצטריך למעוטי לילה ועיקר הלימוד דלא דחיא שבת הוא מק"ו וכמ"ש רש"י ז"ל בחולין ועי')

דף קלו ע"א רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעי לבי בריה דרב אידי בר אבין עביד להו עגלא תילתא ביממא דשבעה ואמרו ליה אי איתרחיתו עד לאורתא אכלינן מיניה השתא לא אכלינן מיניה וכתב [רש"י ד"ה הוה אכלינן מיניה] וז"ל דמקצת היום ככולו כדכתיב והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי ומיהו מיום השמיני הוא דירצה דאורתא לאו בת הקרבה היא כדכתיב ביום צוותו להקריב אבל מכלל נפל נפיק ליה וחזי לאקדושי כדאמר בזבחים (י"ב ע"א) [לילה לקדושה] יום להרצאה והלכך לענין חולין חזי מאורתא למישחטית ומיכל כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל ועי' בתוס' שם זבחים (י"ב א') ד"ה יום וצ"ע עכ"ל. לכאורה כוונת מרן דהתם אמרינן רבי אפטוריקי רמי כתיב והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה הא לילה לא חזי הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה וכתבו התוס' שם ד"ה יום וז"ל תימא תיפוק ליה מביום צוותו ולמה לי דכתיב ביום השמיני ע"ש. וא"כ תקשה קושייתם ביתר שאת לדברי רש"י ז"ל שכתב להדיא בדבריו אלו ומיהו מיום השמיני הוא דירצה דאורתא לאו בת הקרבה היא כדכתיב ביום צוותו הקריב כמש"ל. וכיון דהזכיר להדיא קרא זה א"כ ל"ל למכתב מיום השמיני ולפחות ה"ל לרש"י לדבר בזה אך אולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דכיון שכתב בתחלת דבריו אי איתרחיתו מלשוחטו עד אורתא שהוא ליל ח' הוה אכלינן מיניה דמקצת היום ככולו כו'. א"כ לדידיה לא תקשי כ"כ דלא לכתוב ומיום השמיני דאם נכתב רק והיה שבעת ימים לחודיה הוה אמרינן דמקצת שבעה די לן דמקצת היום ככולו ולכן בעינן ומיום השמיני לגלות דלפחות שבעה שלמים בעינן וממילא ידעינן דלהקרבה לא חזי עד יום הח' ממש. ודברי רבי אפטוריקי דדייק מזה לילה לקדושה יום להרצאה ולא קאמר דמשבעת ימים לחודיה הוה אמינא דמקצתו ככולו וע"כ צריך ומיום השמיני יפורש לרש"י ז"ל דאם רק