יד יצחק - ב כ

דתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם אבל כל שאר כלים ואוכלים אין מיטמאין מחמת משכב ומושב כו' ולמיהוי אפי' ראשון לטומאה מחמת משא הזב נמי לא [דכי כתיב משא הזב באדם הנושא כתיב] עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' נדה (נ"ד ב') ברש"י ד"ה היא עושה וצע"ג עכ"ל. והוא דשם אמרינן אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים אף דמה נמי עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים ומשני אמר קרא אשר היא יושבת עליו ולא דמה. ופרש"י ולא דמה עושה משכבה אב הטומאה אבל מטמא הוא את שתחתיו משום משא להיות ראשון ואע"פ שאינו נוגע בו דהא איתקש לנדה והכי נמי תנן באבות הטומאות דדם נדה מטמא במשא עכ"ל הרי להדיא דלפחות מטמא מה שתחתיו היות ראשון ולחומר הנושא אולי נאמר בזה דהנה כדברי ש"י דהכא מפורש בת"כ מכילתא דזבים (פ"ז מ"י) ולכן פשוט קצת דמחלק רש"י ז"ל בין דבר שאינו ראוי להיות משכב ומושב דאז אינו מיטמא כלל אפילו מנדה עצמה וגם אינו אפילו ראשין לטומאה כדבריו דהכא וכהתו"כ. משא"כ דבר הראוי למשכב ומושב דאז בנדה עצמה הוי אב הטומאה. לכן בדמה לפחות נעשית ראשון לטומאה כדבריו ז"ל במס' נדה דדמה נחית חד דרגא דבנדה עצמה הוי משכבה אב ודמה עושה ראשון לפחות ודבר שאין ראוי למשכב אז לא מטמא כלל בשום ענין ועי' בעירובין (כ"ז א') תוס' ד"ה כל שהזכירו להת"כ. ועיין שם בסוף הדיבור

שם בעי רב חמא בר גוריא עבודת כוכבים ישנה לאיברים (לטמא גם אם אין ממנה רק אבר אחד) או אינה לאברים היכא דהדיוט יכול להחזירה לא תיבעי לך דכמאן דמחברא דמיא כי תיבעי לך היכא דאין הדיוט יכול להחזירה ואיכא דבעי לה להך גיסא היכא דאין הדיוט יכול להחזירה לא תיבעי לך דטהורה דכמאן דמחברא דמיא. כי תיבעי לך היכא דהדיוט יכול להחזירה כו' וכתבו [תוס' ד"ה כי תיבעי לך] וז"ל לענין שש טומאה מיבעי ליה כדפירש הקונטרס ואע"ג דאסור בהנאה מ"מ בטומאה דרבנן מיבעיא ליה אם פרחה טומאתה אם לאו משמע דבהדיוט יכול להחזירה פשיטא דאסירה אפילו ללישנא תרא מדבעי לענין טומאה דאי איסור דאורייתא שרי כ"ש דלא מטמא [וקשה לר"י] דבמס' ע"ג (מ"ט ב') פליגי רב ושמואל בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה דרב אמר צריכה לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא דרך גדילתה כו' ומסיק דבעבודת כוכבים של חוליות עסקינן ובהדיוט יכול להחזירה קמיפלגי דרב סבר כיון דהדיוט יכול להחזירה כו' לא בטלה משמע דבאין הדיוט יכול להחזירה אפי' רב מודה דשריא עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא התם מבואר דמדין ביטול הוא וא"כ הא איבעיא דהכא בעבודת כוכבים של ישראל דלא מהני ביטול אם טהורה מטומאתה עכ"ל. ואולי נאמר קצת בדעת התוס' דהנה שם במס' ע"ג (נ"ב א') רבעי מיניה ר' יוחנן מר' ינאי תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין מאי מי מהניא להו ביטול לטהרינהו מטומאה או לא כו'. ושאלו בגמרא ותיבעי ליה עבודת כוכבים גופה ואמרו עבודת כוכבים גופה לא קמיבעי ליה כיון דאיסורה בטלה טומאה נמי בטלה כי קמבעיא ליה תקרובת לעבודת כוכבים של אוכלין מאי כיון דאיסוריה לא בטיל כדרב גידל דאמר תקרובת עבודת כוכבים לא בטלה טומאה נמי לא בטלה או דילמא איסור דאורייתא לא בטיל טומאה דרבנן בטיל ולכן לא ניחא להתוס' ז"ל לפרושי בעיית רב חמא בר גוריא בעבודת כוכבים של ישראל כדעת מרן דעדיין דחיק להו מה שאמרו בתלמודן בלישנא קמא היכא דהדיוט יכול להחזירה לא תיבעי לך דודאי גם מטמא הלא שמואל סבר בעבודת כוכבים של עובד כוכבים דאינה אסורה בהדיוט יכול להחזירה וא"כ אף דהכא בעבודת כוכבים של ישראל דאיסורה רמיא עלה משום דלית לה ביטול עכ"ז הלא כבר בעי ר' יוחנן בתקרובת עבודת כוכבים דאף דלית לה ביטול ואיסורא רמיא עלה מ"מ מידי טומאתה נפקה ומדוע פשיט כ"כ לרב חמא. לכן מפרשי התוס' ז"ל בתירוצם דפלוגתת רב ושמואל איירי בחוליות קטנים אבל הכא מיירי בחוליות גדולים דאפי' שמואל מודה דאסירי בהנאה ואפי' אין הדיוט יכול להחזירה עכ"ל וא"כ לא בטיל כלל איסורייהו אף היכא דמהני ביטולה ומשום זה פשוט לתלמודין היכא דהדיוט יכול להחזירה דודאי מטמא ג"כ דעד כאן לא מיבעי לר' יוחנן רק היכא דדמיא לביטול אלא דרחמנא גזר לן דלא יתבטל כתקרובת עבודת כוכבים (וחוליות קטנים דעבודת כוכבים של ישראל דמיא ג"כ לזה לדעתינו) משא"כ הכא דבעבודת כוכבים שלימה היא ודאי מטמאה ג"כ ועי'

דף פד ע"א [ומדרס כלי חרס מנלן דטהור] אמר חזקיה דאמר קרא ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו ליה מה הוא אית ליה טהרה במקוה אף משכבו נמי אית ליה טהרה במקוה וכתב מרן וז"ל עי' רש"י עירובין (ק"ד ב') ד"ה לא. ובבכורות (נ"ח א') רש"י ד"ה אין מדרס וצ"ע עכ"ל לכאורה כוונתו דבעירובין שם בסה"ד כתב רש"י וז"ל הלכך כלי חרס אין נעשה אב הטומאה כלל דלמדרס לא חזי משום דנשבר ותניא בהדיא בפרק ר"ע במס' שבת מדרס כלי חרס טהור וכו' עכ"ל הרי דתלה שם טעם הטהרה משום דנשבר וכן בבכורות שם כתב רש"י וז"ל אין מדרס בכלי חרס שישבר אם אדם יושב עליו עכ"ל ולא הזכיר ללימוד זה דחזקיה ולחומר הנושא אולי נאמר קצת דאף דאמת דרוב כלים אינם ראויים למדרס משום דנשברים. עכ"ז ודאי דיש כלים חזקים דיסבלו לאדם הדורסן ולכן מפרש רש"י ז"ל בתחלה ברוב הכלים דהתם ניחא משום דנשברו ואח"ז הזכיר ג"כ לדרשה דחזקיה. וחזקיה דהכא מפרש טעמי' אף לכלים חזקים שיוכלו לסבול לאדם. וכן רש"י שם בבכורות ברוב הכלים ידבר וחזקיה הוכרח הכא לפרש הטעם משום דמקיש משכבו דע"כ ברייתא זו בכלים חזקים איירי דנכלל בה ספינה עם כלי חרס וספינה הא ראויה למדרס דהכי תנא בברייתא הכא מדרס כלי חרס טהור רבי יוסי אומר אף הספינה מאי קאמר הכי קאמר מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא וספינה של חרס טמאה כחנניא. רבי יוסי אומר אף הספינה טהורה כתנא דידן וכיון דאיירי בכלים חזקים לכן אמר חזקיה טעמיה. משא"כ רש"י ז"ל בעירובין ובבכורות ברוב הכלים ידבר ועי'

דף צג ע"ב אמר מר זה יכול וזה יכול ר"מ מחייבי איבעיא להו בעינן שיעור לזה ושיעור לזה או דילמא שיעור אחד לכולן רב חסדא ורב המנונא חד אמר שיעור לזה ושיעור לזה וחד אמר שיעור אחד לכולן אמר רב פפא משמיה דרבא אף אנן נמי תנינא היה יושב על המטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה טמאה מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש ואמאי ליבעי שיעור זיבה לזה ושיעור זיבה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו שנים פטורין לא יכול אחד לנעול ונעלו שוים חייבין ואמאי ליבעי שיעור צידה לזה ושיעור צידה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכולן וכתבו [תוס' ד"ה אמר מר) זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב איבעיא להו כו' תימא לר"ח אמאי בעי לה אליבא דר"מ ומצי למיבעי אליבא דר' יהודה דקיימא מתני' כוותיה בזה אינו יכול וזה אינו יכול ונראה דגירסא זו טעות וגרסינן אמר מר זה אינו יכול וזה אינו יכול ואומר ר"י דאין למחוק הספרים משום זה כו' ועל גירסת ר"ח הנ"ל קשה לר"י דמאן דבעי שיעור לזה ושיעור לזה אטו מי לא שמיע ליה מתני' דמייתי בסמוך לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין אבל לגירסת הספרים דפליגי בזה יכול וזה יכול איכא למימר דבאין יכול מודו כולהו דשיעור אחד לכולן ומאן דמייתי סייעתא מצבי שנכנס לבית אין נראה ליה לחלק בין שניהן יכולין לאין יכולים [ומיהו לגירסת ר"ח] איכא למימר דמאן דבעי שיעור לכל אחד ואחד יאמר דצבי שנכנס לאו דוקא אחד אלא כלומר שנים עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא ע"כ גם להר"י צריך לומר כן (דצבי שנכנס לאו דוקא אחד) דאל"כ יקשה למאן דפשט מד' טליות דתחת רגלי המטה וא"כ סבירא ליה דאין לחלק בין זה יכול וזה יכול ובין זה אין יכול וזה אין יכול א"כ מאי פשיט בדרך דמיון שבת לטומאה וממתני' דזבין אמאי לא פשיט בפשיטות