יד יצחק - ב יז

של אבילות להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב ולא אמרינן מקצת היום ככולו ביום שלישי וכתבו התוס' ד"ה שאסור וז"ל פי' בקונטרס ולערב יכול לרחוץ גופו בצונן אי נמי פניו ידיו ורגליו בחמין כו' א"נ לשטוף מותר בחמין א"נ בחמין שהוחמו בקרקע ואמר בפ' כירה מחלוקת בחמין שהוחמו בכלי כו' עכ"ל ודבריהם דהתם סותר לתלמודין דאסיקו הכא דאדרבה מחלוקת בקרקע וקצת יש עוד לדקדק ואולי גם זה בכלל כוונת מרן דמדבריהם דהתם שאמרו א"נ לשטוף מוהר בחמין ואח"כ אמרו א"נ בחמין שהוחמו בקרקע ואמר בפ' כירה כו' משמע דרב חסדא איירי דוקא ברחיצה אבל בשיטוף מותר לדברי הכל והכא כתבו להדיא דרב חסדא בשיטוף מיירי אך אולי נאמר קצת דהנה הובא בש"ע א"ח סימן תקי"א ס"ב דעת הרי"ף והר"מ ז"ל דבחמין שהוחמו מעי"ט מותר לרחוץ כל גופו בי"ט אפי' כאחד. משא"כ בשבת דאסור אף בחמין שהוחמו מע"ש וכמבואר ג"כ שם סי' שכ"ו ס"א וא"כ נאמר דהתו' כיוונו התם לחמין שהוחמו מבעוד יום וכן נוטה קצת הלשון דאסור ברחיצה עד הערב משמע אבל רוחץ תיכף כבוא השמש ואז ודאי חמין שהוחמו מבעו"י המה. ולכן פשוט להתוס' ז"ל במו"ק דאם ניתוסף לזה שהמה חמין שהוחמו בקרקע אז מותר גם ברחיצה לדברי הכל. דכיון דגם בהוחמו בשבת א"ר חסדא באוקימתא קמייתא דשרי בשבת א"כ מכ"ש בהוחמו מעיו"ט דמותר ביו"ט ואף גם למסקנא דרב חסדא דפליגי בקרקע דווקא בשבת איירי משא"כ בהוחמו מעיו"ט מותר בקרקע אף ברחיצה אליבא דכ"ע והתוס' ז"ל זכרו דעת הסלקא דעתין לאלם דבריהם דמזה נשמע דבהוחמו בעי"ט מותר בקרקע גם ברחיצה אף להמסקנא ואליבא דכ"ע ועי'

שם בפלוגתת ב"ש וב"ה דב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אא"כ ראויין לשתיה. כתבו [תוס' ד"ה אלא א"כ] ראויין לשתיה וז"ל נראה לר"י דוקא שמחמם אותם לצורך שתיה אבל לצורך רחיצה אע"ג דראויין לשתיה אסרי ב"ש [דהא לית להו מתוך] וכו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל דבריהם צ"ע דלענין מתוך מה הפרש בין ראויין לשאינן ראויין וראיתי ברשב"א שהוסיף ומאן דלית ליה מתוך לית ליה הואיל ויסוד זה נסתר מפרכת הגמ' פסחים (מ"ז ב') וכמ"ש התוס' שם ד"ה אהבערה לא ליחייב וצע"ג עכ"ל והוא דשם בפסחים (מ"ו ב') פליגי רבה ורב חסדא באופה מיו"ט לחול דרבה אמר אינו לוקה משום דאמרינן הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה ורב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל ושם (מ"ז ב') איתיביה אביי לרבה המבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואוכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד ביו"ט כו' ולוקה משום הבערה ואי אמרינן הואיל אהבערה לא ליחייב הואיל דחזי ליה לצורכו וכתבו התוס' ד"ה אהבערה לא ליחייב וז"ל מכאן מוכיח ריב"א דרבה דאמר הואיל אפי' לב"ש אמר עכ"ל. וכוונת ריב"א הוא משום דבתלמודין ביצה (י"ב א') תני תנא קמיה דר' יוחנן ברייתא זו דהמבשל גיד הנ"ל ואמר ליה ר' יוחנן פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה (דמתוך שהותרו לצורך הותרו נמי שלא לצורך ואין לוקין ע"ז) ואת"ל משנה ב"ש היא דאמרי לא אמרי מתוך ע"ש וא"כ איך פריך אביי לרבה מברייתא זו הא ב"ש היא אלא על כרחין דרבה דאמר הואיל גם אליבא דב"ש אמר ולכן הקשה מרן על הרשב"א ז"ל והתוס' דמוכח מדבריהם דלב"ש לא אמרינן הואיל ומסוגיא דהתם מוכח להדיא דב"ש אית להו הואיל אך אולי נאמר קצת בזה דהנה רב חסדא דאמר דלא אמרינן הואיל ודאי דלב"ה אמר דאף דברי דאמרינן מתוך הואיל לא אמרינן דמתוך לא אמרינן רק היכא דהוי לצורך קצת כגון קטן למולו ולולב לצאת בו וכיוצא בה כגון לצורך טיול דהוי קצת שמחת יו"ט משא"כ שלא לצורך כלל לא אמרי' מתוך וכמ"ש התו' שם בביצה ואשמעינן רב חסדא דלא פטרינן מטעם הואיל לחודיה היכא דהשתא הוי שלא לצורך כלל. דהואיל גרע ממתוך וא"כ דחוק קצה דרבה יהפוך הברת רב חסדא מכל וכל ויאמר דגם לב"ש אמרי' הואיל לחודיה ואף אם נתרצה בדוחק זה עכ"ז הלא רבה רק בדיעבד פטר אופה מיו"ט לחול משום הואיל ולא לכתחלה דאל"כ עירוב תבשילין ל"ל. וזה פשוט קצת בסברא ולכן נאמר דפשוט להו להתוס' ז"ל דב"ש דלית להו מתוך ולוקין ע"ז בודאי לא יתירו להחם חמין מטעם הואיל לחודיה דסברא זו לא אלימא לן להתיר לכתחלה. ושפיר קאמר הרשב"א דב"ש דלית להו מתוך כ"ש דלית להו הואיל ורק התם דכבר עבר ובישל ביו"ט דלב"ה פטור משום מתוך דמקרי חזי קצת והוי צורך היום כיון דיכול לאכול באיסור (וכהתוס') שם בפסחים ד"ה ולוקה) פשוט ליה לאביי דלדעת רבה דאית ליה הואיל אף דב"ש לית להו מתוך לאפטורי עכ"ז יצורף הואיל זה להמהוך ולכן אי אמרינן הואיל היה לן לפטור גם לב"ש ועי'

שם בא"ד וז"ל ונראה לר"י דיכול לחמם אפי' ביותר מכדי שתיה [כדאמרינן בפ' הדר (ס"ח ע"א) נישייליה] לאמיה אי צריכה נחיימיה אגב אמיה כו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי למאי הוצרכו לראיה זו דאפשר לצורך מילה עדיף הא להדיא איתא ברייתא ערוכה בביצה (י"ז א') ממלא נחתום חבית של מים אע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד עכ"ל ואולי נאמר קצת דלא ניחא לרבותינו בעלי התוס' להביא ראיה מממלא נחתום דאולי היינו דוקא לב"ה דאית להו מתוך שרי דלא גרע הא דצריך לקיתון אחד ממי דלא צריך כלל לשתייה ורק צריך מעט לשמחת יו"ט כהוצאת קטן לטיול ונוסף לזה גם סברת הואיל אף דמטעם הואיל לבד לא שרינן לכתחלה עכ"ז מצורף קצת להמתוך לב"ה דאית ליה מתוך ולכן הביאו ראיה מעירובין שם דאיירי בשבת ושם לא הותרה כלל הבערה ולא שייך סברת מתוך והואיל והא דחשש מרן דאפשר לצורך מילה שאני לבד דנוכל לומר דמשוו התוס' צורך יו"ט במקום שאין מצוה רבה רק שמחת יו"ט לשבת במקום מצוה הגדולה יותר נוסיף לומר דאולי כוונת התוס' לדעת בה"ג ז"ל המובא בתוס' ב"ק (פ' ב') ד"ה אומר לעובד כוכבים דההוא עובדא הוי לאחר המילה ולאחר שלשה ימים שכבר נתרפא הולד יפה ע"ש ואף דכתבו התוס' התם וז"ל ולספרים דלא גרסי עובד כוכבים בההוא עובדא דעירובין נוכל לומר דע"י ישראל הוה ותוך. שבעה דמחללין עליה את השבת כו' אבל אין נראה דע"י ישראל הוה אסור להרבות בשביל התינוק כדאמרינן בפ"ק דחולין כו' עכ"ל וא"כ איך הביאו ראיה מהתם דאסור ע"י ישראל להכא דאיירי בישראל וביו"ט דשרי להרבות במים יותר מכדי צרכו לשתיה אפשר לומר ע"ז לדעתם דגזירה דשמא ירבה ויעשה איסור בידים הוי דוקא בדבר שאין היתר לעשות בשום אופן כגון בשבת דאסור בכל גווני משא"כ ביו"ט דיכול להחם לשתות דשרי ביו"ט. לא חיישינן כלל דאתי להחם לרחיצה לחודיה. דהלא הובא לקמן (קכ"ז א') בתוס' ד"ה משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור דדוקא שתייה אסורה אבל לרחוץ ידיו ורגליו ושאר תשמישין שרי ואף דהתוס' דחו לה היינו בשבת שאסור לעשות לישראל בכל גווני ורק העו"ג עושה אותה משא"כ ביו"ט בדבר המותר כגון הכא שמחמם לצורך שתיה ורק דנאסור שלא יחמם יותר גזירה דאתי לחמם לצורך רחיצה אין מקום לגזירה זו. וכעין שכתבו התו' שם ד"ה משתמש (אהא דתנן התם עובד כוכבים שהדליק את הנר משתמש לאורה ישראל) וז"ל ולא גזרינן שמא ידליק כדגזרינן בפ"ק דביצה (ג' א') בפירות הנושרין שמא יעלה ויחלוש ובמשקין שזבו שמא יסחוט משום דסחיטה ותלישה הם קלים לעשות ואדם להוט אחריהן לפי שהן דבר אכילה אבל בכל הני דהכא אינן קלין לעשות כלכך ואין אדם להוט אחריהן עכ"ל וכמו כן גם בחשש דשמא ירבה נאמר לדעת התו' דלא גזרינן בדבר שאין אדם להוט אחריהן (כמו רחיצה וכדומה) דאתי לעשות בשביל זה בעצמו והא דגזרינן שלא לזמן את העו"ג ביו"ט היינו מגזירה דשמא ירבה במידי דאכילה ומשום דאם נתיר לזמן ויתן מאכילתו לעו"ג ישאר מעט לצורך אכילת ישראל ולכן ירבה מתחלה בשביל העובד כוכבים לבד כדי שלא ימעט ישראל מאכילתו. משא"כ