יד יצחק - ב טו

אך אולי נאמר קצת בזה דהנה שם בירושלמי אמרו בזה"ל ר' יוחנן אמר בשם ר' שמעון בן יוחי כגון אנו שעסוקין בת"ת אפי' לק"ש אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין עסוקין בת"ת אפי' לתפלה אנו מפסיקין ואח"ז הביאו א"ר יוסי קומי ר' ירמיה אתיא דר' יוחנן כר' חנניא בן עקיבא דתני כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ר' חנניא בן עקיבא אימר כשם שמפסיקין לק"ש כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה. וא"כ לפי דעת הירושלמי דמדמה ההפסק מלימוד תורה להפסק מכתיבת תפילין ומזוזות שאמרו אתיא דר' יוחנן כר' חנניא משמע בפשיטות דלת"ק דר' חנניא כשם שמחלק בכתיבת ס"ת ותפילין דלק"ש מפסיקין ולא לתפלה כן מחלק בלימוד התורה דמפסיק לק"ש ולא לתפלה. ולכן נאמר בפשיטות דתלמודן שהביאו הכא דחבירים העוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ולא לתפלה היא דעת ת"ק דר' חנניא וכן הוא דעת מתניתין דמוכח שמחלקת כן משא"כ ר"ש בן יוחאי בעצמו איהו סובר דגם לק"ש אין מפסיקין מטעמו דזה שננו וזה שננו. ור' יוחנן דאמר בתלמודין לא שנו אלא כגון רשב"י וחביריו לאו דגם דעת רשב"י כן אלא לפי דעת מתניתין מחלק כן דלא אמרו אלא באנשים דאין מפסיקין לימודם לשום דבר ותורתן אומנתם אבל כגון אנו מפסיקין לכל דבר בין לק"ש ובין לתפלה והוא ממש כדעתו בירושלמי שם והתוס' ז"ל במו"ק לחזק ראייתם הביאו דעת רשב"י בעצמו מירושלמי דמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים עדיף כחה שהרי מפסיקין אפי' לר"ש בן יוחי לעשות סוכה ולולב ובהפסקה לק"ש ותפלה אין מפסיקין לרשב"י וזהו דעת רשב"י עצמו המובא שם. ואפשר לומר עוד דהוכרחו קצת להביא דעת רשב"י משום דקשיא להו מדוע לא משני תלמודן על קושייתם מסתירת קראי (דלפעמים כתיב דחפצי שמים שווים לתורה ופעמים כתיב דכל חפצים לא ישוו) דחפצי שמים חלוקים דלק"ש מפסיקין ולשאר דברים כמו תפלה אין מפסיקין. לכן כללו בתוך דבריהם דלרשב"י בעצמו אינו כן אלא דאף לק"ש אין מפסיקין כלל ור' יונתן בן עסמיי ור' יהודה בן גרים הקשו קראי אלו תלמידי דרשב"י נינהו כמפורש שם במ"ק. ולכן אוקמי קראי אלו לחלק בין מצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים. ובין א"א לעשות ועי'

דף יח ע"ב מאן תנא להא דתנו רבנן לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסין והניח לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה ואם נתנה למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו כיוצא בו לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם עשה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו לימא ב"ש היא דאוסר שביתת כלים ולא ב"ה ומשני אפי' תימא ב"ה גזירה שמא יחתה בגחלים ופריך אי הכי מוגמר וגפרית נמי לגזור ומשני התם לא מחתי לה דאי מחתי סליק בהו קוטרא וקשי להו וכתבו [תוס' ד"ה גזירה שמא יחתה וז"ל וא"ת מעיקרא דלא ידע האי טעמא תקשי ליה מתניתין דבשר בצל וביצה וחררה [דתנן לקמן(י"ט ב') אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום] וי"ל דהתם ידע שפיר דהוי טעמא משום שמא יחתה [שאין דבר מפסיק] בינו לגחלים עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי הא מ"מ תקשי ליה מתני' דר"פ כירה בחמין ותבשיל דקדרה מפסיק ואף לפי צד איבעיא דשם דלהחזיר תנן הא מבואר שם דצ"ל חסורי מחסרא כו' ומה הן משהין כו' חמין ולא תבשיל דהטעם ע"כ משום חיתוי דאילו משום בישול אף אם יסבור דיש בישול אחר בישול ומשום שביתת כלי מה מהני בזה גירוף וגם אמאי חמין מותר וכיון דמצינו לב"ש דבקדירה מפסיק חיישינן לחיתוי י"ל דגם ב"ה סבירא להו הכי גם בהא דפרכינן מוגמר וגפרית נמי לגזור הא בלאו הכי כיון דאינו מפסיק כלי ניחוש לחתוי כמו באין צולין בשר עכ"ל. ואולי נאמר קצת בדעת התוס' ז"ל דהנה אהא דאיתא במתני' אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום אמרו שם בגמרא וכמה א"ר אלעזר אמר רב כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי (והיינו שליש בישולו וכפרש"י וא"כ חזינן דאף דאינו גמר בישול עכ"ז כיון דבשיל מעט דלסטים כבן דרוסאי אוכל לה אף דכל אדם אין אוכלין כן מ"מ אין כאן חשש חיתוי משום דלא בהיל כ"כ ולכן נאמר לדעת התוספות דעלה בדעת המקשן דדוקא אוכל העומד לאכילה וגם אינו יכול לאוכלו כלל בלי בישול אז אית לן למגזר שמא יחתה ואף דמפסיק כלי ג"כ אסור משא"כ היכא דאינו עומד כלל למאכל אדם לא בעינן למגזר בהו כ"כ דלא בהיל אינש רק לאכילת גרונו ולמלא רעבון נפשו וכן אף שהוא מאכל אדם רק דבאפשרות לאוכלו בשום ענין בלא בישול אז ג"כ אין לנו למגזר. דלא אתי למיחתי בודאי ולכן ממתניתין דכירה דהתפ בתבשיל איירי ורוב התבשילין אינם ראוים לאוכלן כשהן חיין ואינן מבושלין פשוט ליה דגזרינן שמא יחתה אף דקדירה מפסיק. ומוגמר וגפרית ניחא ליה ג"כ בתחלה אף דלא מפסיק כלי. עכ"ז כיון דאינן עומדין למאכל אדם לא גזרינן בהו. ולא הקשה הגמ' רק מקדירה דעססיות ותורמסין דהתם כיון דמפסיק כלי ומתחלה ראויין קצת למאכל אדם לא הוה לן לאוסרו כלל אם לא משום שביתת כלים. אך כיון שהתרצן השיב ליה דגם בקדירה דעססיות ותורמסין גזרינן שמא יחתה ולא מהני מאי דראוין מתחלה ג"כ למאכל אדם א"כ נראה דלא מחלקינן כלל בגזירה זו ותמיד חיישינן לגזירה ו לכן פריך ממוגמר וגפרית. והתוס' ז"ל דלא זכרו לחלוקים אלו היינו משום דהם מוכחים להדיא מתלמודין דפריך ממוגמר וגפרית רק אחר שהשיב ליה דגזרינן אף בעססיות ותורמסין. וע"כ דמחלקינן בין ראוי לאכילה בלא בישול ובין אינו ראוי כמש"ל ולכן לא זכרו רק האי דאין צולין ועי'

דף כ ע"ב רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא חזייה דהוי לבוש מטכסא א"ל רבין לאביי היינו כלך דתנן א ליה אנן שירא פרנדא קרינן ליה [מיתיבי השיראים והכלך] והסריקין חייבין בציצית כו'. וכתב מרן וז"ל ק"ל אמאי פריך מהברייתא ולא פריך ממתניתין (פ"ט מ"ב) דכלאים עכ"ל והיינו דתנן התם השיריים והכלך אין בהם משום כלאים אבל אסורין מפני מראית העין. ומוכח דתרי מיני נינהו ואולי נאמר דלבד מה דפשוט לחלק קצת בין שירא לשיריים דהתם ולכן הביא לו יותר מהשיראים דקרוב לשירא. י"ל עוד בזה דיש מקום לסבור דבאמת חד מינא הוא רק שנשתנו במלאכת עשייתן. חד מהם דומה לצמר וחד דומה לפשתים וע"כ אסורין משום כלאים מפני מראית העין ומש"ה הביא מברייתא דהשיראים והכלך חייבין בציצית. הכא אין לטעות כלל ולומר דחד מינא הוא דא"כ ל"ל למיחשבינהו תרתי ועי'

דף כא ע"א תני רמי בר חמא [פתילות ושמנים] שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת [אין מדליקין בהן במקדש] משום שנאמר להעלות נר תמיד כו' וכתב מרן וז"ל ק"ל למאי נקט שמנים והא במקדש אין מדליקין רק בשמן זית זך עכ"ל וכדבריו מבואר להדיא במנחות (פ"ו א') וברמב"ם ז"ל. אך אולי נאמר קצת זה דהנה בכל פסולי שמנים בעא מיניה אביי מרבה לעיל מהו שיתן לתוכו שמן כל שהוא וידליק כו' א"ל אין מדליקין מ"ט לפי שאינן נדלקין (כ"ה בנ"א) וכן גרס הר"מ ז"ל בפ"ה מהלכות שבת ה"ט וז"ל אבל שמנין שאין מדליקין בהן אפ' עירבן בשמנין שמדליקין בהן לא ידליק מפני שאינן נמשכין עכ"ל ועי' במ"מ שם שגרסתו היה בתלמודן לפי שאינן נדלקין ומדקדוק לשון רבינו שנקט בדבריו אפי' עירבן בשמנים שמדליקין בהן משמע דאף מיעוט שמן שאין מדליקין ברוב שמן שמדליקין בהן (כתלמודן בסנהדרין (פ' ב') הנסלקין בנשרפים) מ"מ אסור מטעם הנ"ל וא"כ נאמר דגם רמי בר חמא במתניתא משמיענו דין זה דבפסולי שמנים אין מדל קין בהם במקדש אף אם עירבן ובטלן ברוב בשמן זית זך דבכל התורה מיעוט בטל ברוב וכשר להדליקן מדינא דשמן זית זך (דזך היינו שלא יהיה