יד יצחק - ב יד

היא ומשום דלא ניחא תשמישתיה הוי רה"י ולא אתו רבים ומבטלין למחיצה זו כו' ע"ש וא"כ משמע קצת מהתם דשבילי בית גלגול הוי רה"י. והרע"ב והמפרשים דתפסו בפשיטות דהוי כרמלית אליבא דעולא פירשו דמפרש דגם בקעה דהתם הויא כרמלית וכמו שזכר להדיא הרע"ב שם. אי נמי דכוונתם דשבילי ביה גלגול הוי כרמלית רק לענין טלטול וקצת מסתברא כן לכאורה דהא מחיצה מעליא הוי ואם לא נאמר דהוי יתר מבית סאתים ולא הוקף לדירה וכדברינו לדעת רש"י המובא לעיל) ולכן ממשנה זו לא תקשי לרב אשי דאיהו יפרש באמת דשבילי בית גלגול רה"י הוא מדאורייתא והזורק לתוכו חייב והא דהקשה תלמודין כ"כ בפשיטות לרבא התם לאו משום דסתמא דתלמודין סברי כרב אשי דכיון דתני רה"י אינו כרמלית. אלא דאף גם אליבא דעולא הקשו דהלא גם לעולא להכי קרי ליה רה"י משום דאינה רה"ר ולדעת רבא דפשט ליה דבכל מקום אמרינן אתו רבים ומבטלי מחיצתא הוה ליה להיות רה"ר גמורה ובקושיית מרן מאיסטוונית נאמר קצת דהנה מצינו בתלמודין שאמרו באיזה מקומות דאע"ג דרישא לאו דוקא תני רישא אטו סיפא כיון דסיפא דוקא וכן להיפך תני סיפא דלאו דוקא משום דרישא דוקא אבל לא רישא דוקא ולא סיפא דוקא אי אפשר למתניא כדאי' בפירוש במס' חולין (ס"ח א') ומפורש בתוס' דמס' עירובין (ט"ו א') ד"ה אי הכי דתרתי אטו חדא לא אמרינן דליתני ע"ש. וא"כ מתניתין דטהרות פ"ו שלשה משניות נינהו דנקט בהו רה"י לשבת והם משנה ו' תני שבילי בית גלגולי ומשנה ז' תני בקעה ומשנה י' תני האסטוונית. ולכן סובר רב אשי דמשנה ו' דשבילי בית גלגול ומשנה ז' דבקעה ברה"י ממש איירו. דבשלמא אם נאמר כן דתרווייהו רה"י דידהו דוקא אז אע"ג דמשנה י' דאיסטוונית לאו דוקא עכ"ז תני חדא דלאו דוקא אטו תרתי דדוקא משא"כ אם נאמר דמ"ז לאו דוקא א"כ אף גם דנאמר דמ"ו דוקא עכ"ז לא הני תרתי דלאו דוקא אטו חדא דדוקא ועי'

דף ח ע"א אמר אביי זרק כוורת לרה"ר גבוה י' ואינו רחבה ו' חייב' רחבה ו' פטור וכתב [רש"י ד"ה רחבה] ו' פטור וז"ל דהוי רשות לעצמה ואנן ממשכן גמרינן שהיו זורקין מחטיהן] מזה לזה ולא היו זורקין רשויות עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לקמן (צ"ו ב') דלמסקנא אמרינן דלא מצינו שהיו זורקין מחטין וצ"ע עכ"ל. והוא דשם אמרו זרק ד' אמות ברה"ר מנלן דמיחייב א"ר יאשיה כו' שכן תופרי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה ופריך ודילמא גבי הדדי הוו יתבי ומשני מטו אהדדי במחטין ודילמא בתוך ד' הוו יתבי כו' עד דמסיק שם אלא כל ד' אמות ברה"ר גמרא גמירי לה וא"כ איך נקט רש"י ז"ל דאנן ממשכן גמרינן שהיו זורקין מחטיהן דלא קאי במסקנא ואולי נאמר בדעת רש"י ז"ל דהנה שם אמרי' מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופא היכא כתיבי אמר ר"י דאמר קרא ויעבירו קול במחנה כו' ופריך אשכחן הוצאה הכנסה מנלן ומשני סברא הוא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי מה לי עיולי וכתבו התוס' ד"ה הכנסה מנלן וז"ל וא"ת למה צריך להך סברא כיון דהוות במשכן כדאמר לעיל (מ"ט ב') הם העלו קרשים לעגלה כו' דהא בסמוך משמע גבי זריקה דאם היתה במשכן הוי אתי ליה שפיר. וי"ל דבזריקה נמי איכא סברא מה לי ע"י הוצאה מה לי ע"י זריקה דאי לאו סברא לא הוה מחשבינן לה תולדה דהוצאה ואי לא הוות נמי במשכן לא הוה מחייבינן עלה מסברא לפי שמלאכה גרועה היא עכ"ל. וא"כ אנן לדידן עדיין תקשה לן מכלן דחייב אזריקה מרה"ר לרה"י ולהיפך מרה"י לרה"ר כיון דהעלו התוספות דמסברא לחודא לא מצינן לחיובא. וכן גם הכא מסברא לחודא דמה לי הוצאה ומה לי זריקה לא מצינן לחיובא והא דמסקינן דכל ד' אמות ברה"ר גמרא גמירי להו אין זה רק ברה"ר דחייב המעביר והזורק משא"כ מרה"ר לרה"י מנלן ולכן נאמר דפשיטא להו לרבותינו בעלי התוס' וכן לרש"י ז"ל בדעת תלמודין שתופרי יריעות היו זורקין מחטיהן מרה"ר לרה"י ומרה"י לרה"ר דמסתמא היו תופרין ברה"ר כדמפורש בתלמודין שהביאו מהא דזריקת מחטין על ד' אמות ברה"ר. וכיון דהיו תופרין ברה"ר והוצרכו למחט ושאר דברים קטנים היו זורקין מבתיהן לחוץ רק דכל שאלת תלמודין היה דהיכן מצינו זריקה ברה"ר מתחלת ד' לסוף ד' ואמר ר' יאשיה שכן תופרי יריעות כו' וזאת דחה תלמודן דדילמא גבי הדדי הוו יתבי. משא"כ מרה"י לרה"ר וכן להיפך היה פשוט לתלמודין מזריקת מחטין וכיוצא בהם ולכן הכא בדברי אביי דאיירי בזורק מרה"י לרה"ר ולא איירי בד' אמות ברה"ר שפיר נקט רש"י ז"ל דאנן ממשכן גמרינן כו' ועי'

שם אמר עולא עמוד תשעה ברה"ר ורבים מכתפין עליו וזרק ונח על גביו חייב. מ"ט פחות משלשה מדרס דרסי ליה כו' תשעה ודאי מכתפין עלויה וכתב [רש"י ד"ה מכתפין עלויה] וז"ל וכיון דצריך לרבים רה"ר הוא (בין רחב ובי קצר] עכ"ל וכתב מרן וז"ל עי' לקמן (צ"א ב') ברש"י ד"ה אי נימא וצ"ע עכ"ל והוא דשם תנן המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה פטור ושאלו בגמרא האי איסקופה מאי אילימא איסקופה רה"ר (ופרש"י כגון גבוה ט' ורחב ארבעה ורבים מכתפין עליו דחזיא לרבים לכתופי כדאמר בפ"ק עכ"ל). הרי להדיא דפירש התם דרחב ד' וכאן פירש בין רחב ובין קצר. אך אולי נאמר קצת בדעת רש"י ז"ל דמצינו דגם דעת הר"מ ז"ל בפי"ד מהלכות שבת כדעת רש"י דהכא דלא בעינן רחב ד' וכבר השיגו שם הראב"ד אך הרשב"א ז"ל נתן טעם לדעתם דמחשבת רבים דכתפי עליה משווי ליה מקום דומיא דזרק ונח בפי הכלב המובא לקמן (דף ק"ב א') ועירובין (צ"ט א') ע"ש ולכן לפי הנחה זו נאמר לדעת רש"י ז"ל לחלק דעמוד ברה"ר דנעשה בודאי לכתופי עליה דאל"כ מה צורך לעמוד זה ברה"ר ולכן כוונת רבים מחשבי ליה מקום וחייב אף בפחות מד' משא"כ באיסקופה דלקמן דעיקריה לאיסקופה נעשית ולכן כיון דאין כאן כוונת רבים בעשייתן ורק דחזיא לכתיפי בלחודייהו לא אמרינן כ"כ מחשבתן משווי ליה מקום דהלא מה שמדמה הרשב"א לנח בפי הכלב איננה מוכרחת כ"כ דהתם בעת זריקתו כוון דלינח בפי הכלב משא"כ הכא: ודי לן היכא דרבים מחשבי ליה בעשיית מקום זה ולא כן באסקופה ועי'

דף יא ע"א בגמרא הקשו על מה דתנן במתניתין (ע' ב') (לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה כו' ואם התחילו אין מפסיקין מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה) הא תני ליה רישא ואם התחילו אין מפסיקין ומשני סיפא אתאן לדברי תורה דתניא [חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש] ואין מפסיקין לתפלה וכתב מרן וז"ל עי' מ"ק (ט' ב') תוס' ד"ה כאן במצוה וכו' וצ"ע ועמד בזה הראנ"ח בתשובותיו עכ"ל והוא דסם רמו קראי אהדדי כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישיו בה אבל חפצי שמים ישוו בה (שאם יש לך לעסוק במצוה תבטל הלמוד תורה ותעסוק במצוה) כתיב כל חפצים לא ישוו בה (דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה דבעינן לבטל מצוה ולעסוק בת"ת) ומשנינן כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים (אז ת"ת עדיף) וכאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים (אז מצוה עדיפא וכתבו התוס' שם וז"ל כאן במצוה שא"א לעשות ע"י אחרים עשיית המצוה עדיף שהרי מפסיקין אפי' לר"ש בן יוחאי לעושה סוכה ולולב כדאיתא בירושלמי (פ"ק דשבת סוף הלכה ב') אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לרשב"י. ובירושלמי זה שכנו וזה שכנו ואין מפסיקין שננו מפני שננו עכ"ל. וביאורו דת"ת נקרא שננו דכתיב ושננתם לבניך. וק"ש נקרא ג"כ שננו ואין מפסיקין זה מפני זה וא"כ יצא לנו דהתוס' כתבו שם היפך מתלמודין. דהכא אמרו דגם רשב"י וחביריו מפסיקין לק"ש והתוס' שם כתבו דאין מפסיקין לרשב"י והנה ספר הראנ"ח איננו אתנו לעיין בדבריו