יד יצחק - ב יא

פטרינהו לנשים. ודאי לא מוציאים להאנשים לדעה הסלקא דעתין (וכמו שפירש רש"י שם מדכתיב על הארץ הטובה והם לא נטלו חלק בארץ) ואיך יאמרו רבנן דיוציאו את הרבים י"ח ודומה קצת למה שכתב הט"ז באו"ח סימן תקפ"ח ויו"ד תקי"ז דאף דמצינו בכמה מקומות דהחמירו חכמים על דברי תורה עכ"ז היכא דמפורש בתורה להדיא להיתר אין בידם לאסור ויותר מזה נאמר הכא לדעת רש"י ז"ל כיון דמפורש בהדיא דנשים פטורים ואין יכולים להוציא הרבים אין ביד חכמים למחייבינהו כ"כ שיוציאו את האנשים אף דלדידהו הוא רק דרך ברכה ולא שייך כ"כ חומרא על ד"ת מ"מ איך יבואו להקל ולהוציא לאחרים משא"כ קטנים הלא נטלו חלק אביהם דקטן בן יום אחד נוחל ומנחיל ואף דפטירי ממצות מ"מ לא הוי כעוקר ד"ת כ"כ דלא נמעטו בפירוש דפטורים וגם בלעדי זאת בנשים מיחזי כמיעקר ממש דאין לנו כלל במה לתלות חיובן דגלוי לכל רואיהן דפטורין משא"כ קטן שהגיע לחינוך אינו גלוי כ"כ פטוריה דאולי הגיע לכלל שניו ואף אם יבדקו שערותיו עדיין אולי היה ליה ונשרו ולכן גריעי נשים מקטנים ועוד דקטן אתי לכלל חיוב כשיגדל ולא כן נשים כמו שאמרו דומה לזה במציעא (ע"ב א') קטן אתי לכלל זכיה ולכן מכל הלין טעמי לא מיקרי קטן שאינו מחוייב בדבר רק נשים לחודייהו ועי'

דף מט ע"א [אמר רבב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות מאי קמ"ל] כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה והא א"ר יוחנן חדא זימנא כו' וכתב מרן וז"ל קשה לי הא לעיל פליגי בזה בן דוסתאי ורבנן עכ"ל וקושייתו מבוארת כיון דאיתא שם לעיל פליגי בה בן דוסתאי ורבנן חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות וחד אמר אינה צריכה מלכות מ"ד צריכה מלכות קסבר דרבנן ומ"ד אינה צריכה מלכות קסבר דאורייתא וא"כ מיבעי ליה לר' יוחנן להשמיענו הכא כמ"ד דצריכה מלכות ואולי נאמר קצת בזה דהנה לכאורה יש לדקדק מדוע פליגי בלשון זה דח"א צריכה מלכות וח"א אינה צריכה מלכות בהדיא הוי להו לאיפלוגי אי דאורייתא אי דרבנן אלא דבאו לאשמעינן אגב אורחין דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וכמו דפשוט להו להש"ס דר' יוחנן משמיענו זאת בלשונו זה דאמר הטוב והמטיב צריכה מלכות ולכן הקשה תלמודין לר' יוחנן מאי קמ"ל דאם דלאשמעינן דהטוב והמטיב דרבנן הא הול"ל בהדיא אלא ודאי לאשמעינן דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וזה ידענו כבר מר' יוחנן בעצמו [ובזה יש ליישב הא דצע"ק לגירסת התוס' לעיל (מ' ב') בפלוגתת רב ור"י דרב סבר כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה ואמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני (כן הוא לגירסת התוס' דגרסי כן בברייתא ולא גרסי הא דאיתא בתלמודן ור' יוחנן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו רק רבותינו התוס' תירצו כן מסברא דנפשייהו דאטו כי רוכלא לימני וליזיל] וא"כ יש לעיין איך פסק ר"י ורי"ף כר' יוחנן כיון דאביי אומר דכוותיה דרב מסתברא. ובשלמא אי תלמודין דחיא לה לראיית אביי לא קשיא לן משא"כ להתוס' כיון דלא גרסי כן בהדיא אבל לפי דברינו לא יקשה לן דאף דברייתא זה משמע כרב עכ"ז הלא ברייתא זו דבן דוסתאי משמע כר"י דמלשון דהטוב והמטיב צריכה מלכות מוכח דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וכדברינו. אחרי כותבי זאת מצאתי מקצת מדברינו להצל"ח ז"ל ע"ש]

שם [רש"י ד"ה ומ"ד אינה צריכה מלכות] קסבר דאורייתא היא ומברכת הארץ היא כדאמר לעיל אשר נתן לך זה הטוב והמטיב והויא לה ברכה הסמוכה לחבירתה [ומיהו פותח בה בברוך לפי שפתיחתה היא חתימתה] כו' עכ"ל וכתב מרן על דבריו וז"ל עיין לעיל (מ"ו א') תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא כו' ושם לא נזכר מלכות בברייתא וצ"ע עכ"ל. וקושייתו מבוארת דשם אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי פותח בה בברוך ואין חותם בה בברוך כדתניא כל הברכות כולם פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחבירתה והטוב והמטיב פותח בברוך ואין חותם בברוך מכלל דברכה בפני עצמה היא ע"כ שם בתלמודין וא"כ איך מוכח משם דהטוב והמטיב לאו דאורייתא לפרש"י הלא גם מאן דאמר דאורייתא פותח בברוך ורק דאין אומר בה מלכות לפירושו. ואולי נאמר קצת בדעת רש"י דהנה הא דדחקו לרש"י ז"ל לפרש כן דמיהו פותח בברוך (ומדוע לא פירש בפשיטות דהוא סובר דאינו פותח בברוך כלל כיון דהויא מדאורייתא וסמוכה לחבירתה וכמו שהביאו התוס' מר' יוסי הגלילי דתוספתא) פשוט לומר דלישנא דאמר אינה צריכה מלכות משמע דפותח בברוך ורק דלא אמר מלכות אבל אין זה רק למאן דאמר דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה לדידיה יש מקום לפתוח בברוך ואף דדאורייתא היא והויא סמוכה לחבירתה ואין צריך לפתוח בה ואדרבה אם יפתחו בה אתי לזלזולי ולומר דהטוב והמטיב אינה דאורייתא ונ"מ לענין ספיקו עכ"ז עדיין יש לנו היכר גדול דהויא דאורייתא וסמוכה דאם דרבנן היא ואינה סמוכה היה לנו להזכיר בה מלכות וכיון דאין מזכירין בה מלכות לא אתי למטעי כלל וא"כ כמו דמאן דאמר צריכה מלכות קסבר דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה(וכדדייקא תלמודין לקמן מלשון זה לר"י דאמר גם הוא כן) ע"כ דגם מאן דאמר אינה צריכה מלכות גם הוא סובר כן ורק סבר דבזה לא צריכינן מלכות כיון דהויא דאורייתא וכתלמודין דהוכיחו כן דאל"כ אלא דסובר דכל ברכה לא צריך מלכות א"כ איך הוכיחו הכא דסובר דהטוב והמטיב דאורייתא ותלמודין שהוציאו כן הוא מדאמר הטוב, והמטיב אינה צריכה מלכות ואיפליג רק בברכה זו מכלל דבכל המקומות סובר דכל ברכה שאין בה מלכות לאו כלום הוא:

ורק הכא מדהויא דאורייתא והיא סמוכה וכל זה הוא רק לדעת זו דכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. משא"כ רב יצחק בר שמואל בר מרתא דהוכיח דהטוב והמטיב לאו דאורייתא מדפותח בברוך משמיה דרב אמרה ורב הוא הוא החולק על ר' יוחנן וסובר דמלכות לא מיעכב בברכות ורק כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה כדמפורש פלוגתייהו לעיל (מ' ב'). ולכן לפי דעתו דרב דמפרש הברייתא כדעתו דמלכות אינה מעכבת כלל שפיר מוכח דהטוב והמטיב לאו דאורייתא דאם דאורייתא היא אין יתחילו בה בברוך ואף דלא יזכירו בה מלכות מ"מ כיון דגם בכל הברכות אין מלכות מעכב כלל איזה היכר ימצאו בהטוב והמטיב דדאורייתא היא כשלא יזכירו בה מלכות ויבואו לזלזל בה ובספיקותה ואיך יתקנו חכמים דבר כזה אלא ודאי דלאו דאורייתא ולא הויא סמוכה באמת ובעזה"י ישר הדבר בסברא. אח"ז מצאתי להרשב"א ז"ל שהקשה כקושית מרן לפירש"י ולדברינו יש מקום לפירש"י ועי'

שם ע"ב [תוס' ד"ה ר"מ] בסיף הדבור כתבו וז"ל [ולענין שתיה אומר ר"י דיש להחמיר ולברך] עליו אפי' בפחות ממלא לוגמיו וכו' עכ"ל וכתב מרן וז"ל קשה לי היאך שייך להחמיר ולברך הא ברכה ספיקו להקל וצ"ע עכ"ל ואולי נאמר קצת בזה דהנה לעיל (ל"ט א') בתוס' ד"ה בצר ליה כתבו וז"ל והר"י היה אומר בבורא נפשות כיון דלאו ברכה חשובה היא אפי' בבציר משיעורא מברכין בורא נפשות רבות ולא נראה דכיון דבורא נפשות תקנוה כנגד על הגפן כי היכי דעל הגפן בעי שיעורא בבורא נפשות רבות נמי בעי שיעורא וכו' עכ"ל משמע מדברי התוס' דדחו דברי הר"י בבורא נפשות והכא הביאו דבריו לפסק הלכה ולא זכרו שום דיחוי ולכן פשוט קצת דדברי התוס' דהכא רק על גפן קאי ופסק ר"י דלא צריך מלא לוגמיו ורק בכזית סגי וכן בהרא"ש דפרקין סימן כ"ד מביא ג"כ דברי ה"ג ור"ח ושאלתות דר"א המובא בתוס' ותכף לזה כתב וז"ל וכן לענין שתיה נראה דצריך לברך על היין לאחריו אפי' פחות ממלא לוגמיו אע"ג דלענין יום הכפורים בעינן מלא לוגמיו לענין ברכת היין לא בעינן כולי האי עכ"ל והוא הוא ממש כדברי ר"י שבתוס' שכתב ג"כ אע"ג דלענין יום הכפורים