יד יצחק - א עג

אף דלא נתן רק לחם ומים לעני עבור זה ירש שכרו לעוה"ב ובכאן יאכל פירותיהם וכידוע דהצדקה היא ממצות שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכמו שאמר מלאכי הנביא בשם ה' במלאכי ג'] ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. ובזה נבאר קצת דברי רבותינו [פ' הנ"ל] הנראה תמוה שאמרו אז יבקע כשחר אורך אר"י בן אלעזר אפילו אותה שכתב בה והארכת ימים מהרה תצמח עיין מ"כ והוא דחוק] והנראה דבא לומר דלא דמיא מצות הצדקה לכל המצות אף דיש מצות דנתגלה מתן שכרם בתורה ככיבוד אב ושילוח הקן עכ"ז למען ירבו ימיכם והארכת ימים המה בעולם הבא כדרשתם ז"ל (סוף חולין ובקידושין פ"ק) אבל הכא בודאי מתן שכרם גם בעוה"ז וכדכתיב במעשר ובחנוני נא ולכן מדמה הנביא שכר הצדקה לשחר דכמו דבעלות השחר ימצא תיכף קצת אור ואח"כ הולך ומתגבר כן היא הצדקה דגם מיד ימצא אור קצת ולעתיד ילך ויאיר כאור היום. וזהו דברי רבהמ"ד אז יבקע כשחר אורך. והיינו תיכף וכדברינו וארוכתך מפרשי אפילו אותה שכתב בה והארכת ימים היינו דנתגלה מתן שכרם לא ישוו לה כי היא מהרה תצמח. ולא כן יתר המצות ואולי כוונה נכונה היא ובזה נבין דברי תלמודן ב"ב שם א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרים קרן ישראל א"ל בכי תשא ואולי נאמר בכוונתם דהרועה נאמן כאשר ראה והבין חקרה וגם ידעה דהמזל מראה רע על עם ה' אלה בעת שיצאו מארצם ובמה יחיו בגולה. וא"ל המקום ב"ה בכי תשא והוא בזכות הצדקה יחיו אף בגולה דהיא בשכר פירותי' תחי' בעלי' ובזכותה תקרב ג"כ את הגאולה וכדברי ר' יהודה המובא בבתרא פ"ק דאמר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה דכתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות ובזה יבואר קצת מאמרם במגילה המובא לעיל דאמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו וכו' ולכאורה אינו מובן כ"כ דהאם זכה המן בזה ששקל שקלים לאבד עם ה' עד דלבטל זכות זה היה מהצורך ליתן שקלים. ולפי דברינו נאמר בכוונתם דהי' גלוי וידוע לפני בוראנו יתברך שעתיד המן לשקול שקלים לאבדם בעת רעה שאין במה להנצל דהמזל הראה רעה רבה על עם ה' כידוע דהפיל גורלות ועלו בידו לאבדם ולעקור זכרם חלילה ורוב המצות עיקר שכרם לעתיד לבוא ומעשה דר' יעקב המובא סוף חולין ופ"ק דקדושין הנ"ל יוכיח. לכן הקדים בוראנו יתברך לצוות על השקלים היא צדקה שבכחה ננצל גם בעוה"ז מצרה וצוקה ובזכותה יופר עצת המן:

ובעמדנו בזה נבאר דברי מונבז המלך שאמר לאחיו ולבית אביו בעת שהתחברו עליו על אשר בזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת המובא בבתרא פ"ק והשיב להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי והביא ראיות מכתובים על כל זה ולכאורה אינו מובן כ"כ הרבות הדברים והחילוקים ומה הוא דחלק בין למעלה ובין שהיד שולטת בו דבודאי למעלה לא ינוכה כלל מזכיותיו דמי יטלם ואולי נאמר בעזה"ש בכוונתו דבדבריו השניים נותן טעם על הראשונים דידוע אשר אם יאמין האדם בחי העולמים ב"ה בלב שלם שהוא המשפיע ומפרנס לכל שוכני חלד וזן לכל בריותיו אזי בודאי לא יגרע מהעני ידו דהלא דבר נקל הוא לבוראנו יתעלה לשלם לו אלף פעמים ככה משא"כ המעלים עיניו מן הצדקה עליו אמרו בבתרא שם כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים והוא דבודאי סבר בדעתו דחלילה אין בוראנו משגיח על עולמו וזהו אמרו של מונבז המלך דלכן גנזתי למעלה היינו שיהי' שכרי דבר הנצחי ועומד לעד משום דגליתי בגניזתי זאת דאין היד שולטת בו רק ידי ה' עושה כל ואמר עוד אל תאמרו כי רק למעלה גנזתי ולא למטה כלל לזה אמר אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות וא"כ כיון דהטיבותי לבני אדם בעוה"ז אמצא אנכי ג"כ שכר הטוב גם בעוה"ז דרק בשאר המצות שאין טובתם לבני אדם רק שמקיים רצון יוצרו יתברך עליהם הוי מקום הגמול רק העולם הבא משא"כ בצדקה וכדומה המטיב גם לברואי חלד ולשוכני בעוה"ז גם תגמולו ימצא ג"כ אף בעוה"ז [ועוד מבואר בדרוש הקודם ביתר הדברים שאדם אוכל פירותיהן הידועים] ואמר עוד דלא תימא דמהא דמקבל שכר הפירות ינוכה קצת משכרו כמו כל דבר שנותן פירותיו דמזה נחלש העיקר כידוע. לכן אמר אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי היינו לעצם שלי הוי כל הגנזין והוא בעוה"ב דשם אמצא כל האוצר בשלימות והא דיהנו בעוה"ז גופי וזרעי המה רק הפירות ועם כל זה הקרן לא יחדל ולא יתמעט אף כ"ש:

ועתה נבוא להשלים מאמר דרבה בב"ח המוצב תחילת דברינו הא דאמר א"ל ההוא טייעא אולי על אליהו ז"ל ירמז דמצינו בש"ס בכמה מקומות אידמי לי' כטייעא ודאמר לי' תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע כהדדי. נאמר לדרכנו הנ"ל דהלא בכל המצות לא יעשה מצות אלהינו יתברך העולים הם למעלה ברקיע ע"מ השכר שיגיעו בעולם הזה וכאמרם באבות כל המשתמש בתגא חלף אבל אחוי לך מצוה דנשקי ארעא ורקיעא כהדדי. היינו דיוכל לעשות מצוה העולה למעלה אף אם דעתו לשכר הארצי והיא מצות הצדקה וכדכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים וגו' וזהו אמרו אזלי וחזאי דעביד כוי כוי והן הנה הארובות הנ"ל. שקליתא לסלתאי ואנחתי בכוותא דרקיע הכוונה דשקיל לסלתי' ונתן לעניים וסמך שירד לו רב טוב מארובות השמים כהבטחת ה' והתפלל ג"כ ע"ז דמותר להתפלל שעבור זכות זה יבורך מן השמים וכדמצינו גבי מעשר שהתפלל המביא השקיפה ממעון קדשך וזהו אדמצלינא היינו דהתפללתי ג"כ אחר שנתתי לחמי לעניים ועכ"ז בעיתא ולא אשכחיתא. ולכן תמה בהרבה תימא ואמר כלום גנבי איכא הכא כוונתו דאיך נעצר שפע הטוב שירד בודאי מן השמים אבל לפי אמיתת הדבר הן אמת וצדק אשר ה' יתן הטוב ויפתח את ארובות השמים עכ"ז לפעמים יתמשך איזה עדן וזמן וזהו שאמרו לי' גלגלא דרקיע הוא דהדר היינו דלפעמים נתמשך הדבר. נטר עד למחר ומשכחת לה והיינו דבמשך הזמן יגיעך השכר בשלימות כה יקוים בנו יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו'.