יד יצחק - א עב

כביכול דהלא אדם אין ואיך יהי עיקר שכינתו בתחתונים אך אח"ז בעת מתן תורה התקיים רצונו הקדום בלי שום שינוי כלל וכלל שיהא לו דירתו בתחתונים וזהו אמרם גדולים מעשה צדיקים היינו דהמה מתקשרים במעשיהם לבוראנו יתברך יותר ממה שהתקשר להעולם בעת הבריאה דהוא מעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים היינו דלא נעשה בכוונה עצומה כ"כ שיהי' מכון לשבתו יתברך אבל במעשה הצדיקים והן המה מקדש ה' כדכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ממש כתיב מקדש ה' כוננו ידיך וכנ"ל ועיין. ה' יזכנו שנהי' משכן לשכינת כבודו:

דרוש ששי בדרוש הזה ידובר קצת מגודל מצות הצדקה וריבוי שכרה. וממחצית השקל שנצטווינו בלי להוסיף ע"ז. וממה שאסור לספור עם ה' כמובא ביומא (כ"ב). ועוד ביאורי איזו הגדות ומדרשי חז"ל:

במסכת ב"ב פרק המוכר את הספינה אמר רבה בב"ח אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקליתא לסלתאי ואנחתי בכוותא דרקיע אדמצלינא בעיתא ולא אשכחיתא אמרי, איכא גנבי הכא א"ל גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר ומשכחת לה ע"כ וכל העובר יפלא על התמהון הגדול הלזה וצריך ביאור דברי קדשם נעתיק לדבר תחילה בגודל שכר הצדקה שהיא היא אחת מעמודי העולם וכדברי שמעון הצדיק בתחילת מס' אבות והובא ג"כ בדרושינו הקודמים ונקדים לדבר מהצדקה הראשונה שבתורת ה' היא מחצית השקל ונתבונן נא למה נשתנו עם ה' שאסור למונאם כמו שאמרו ביומא (כ"ב ב') דעובר בלאו או בתרי לאוי עי"ש עוד. ומצינו בדוד מלך ישראל כאשר מנה את עם ה' בא הדבר וכמפורש בתורת ה' [שמות ל'] זה יתנו וגו' ולא יהיה בהם נגף גם למה הוא דוקא מחצית השקל ולא יותר וכדכתיב שם העשיר לא ירבה ומצאנו אח"ז להמבארים שהתעוררו ע"ז ונאמר בעזה"ש בזה דבאמת אם היה איש הישראלי ככל המון עובדי עבודת כוכבים ומזלות דעיקרם הוא גויתם וגופם בודאי ימנה דהלא אינו רק גולם אחד אבל לא כן האיש הישראלי הקדוש לאלהיו דעיקרו הוא נפשו ונשמתו ואם ירבה צדקותיו הוא שקול נגד אלפים אנשים ויותר וכמו שאמרו שקול משה נגד ששים רבוא וכן ביאור אמרו ששקול נגד רובו של סנהדרין וא"כ איך ימנהו לאיש אחד והלא בזה מורידין אותו מצורתו הגבוה ואז ניתן רשות למלאך המשחית לשלוט בו חלילה דעפ"י המזלות אין לנו שום תקומה בעולם כאשר דברנו בזה קצת בדרוש הרביעי ורק צורתנו הגבוה מתורת אלהינו יתברך היא המעמידנו בעולם אבל לא כן העובדי כוכבי' ומזלות דמזלם אתם ומצורתם לא ירדו כלל דאין להם ממה לירד ולמה א"כ ישלוט הנגף בהמנאם. ולכן משום זה אולי גזר יוצרנו יתברך [אף דגבהו מחשבות אלהינו] שיתן כל אחד מחציה השקל ולא שקל שלם לומר דכמו דמחצית דבר לא נשלם כיון שהוא עדיין רק חציו כן כל אחד מישראל לא ימולא מספרו ואין אתה יכול לסופרו. וזהו באולי כוונתם ביומא (כ"ב ב') ר' יונתן רמי כתיב והיה מספר בני ישראל וגו' וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ותירץ כאן בשעושין רצונו של מקום וכאן בשאין עושין רצונו של מקום ונאמר לדרכנו דמליצתם הוא דבשעושין רצונו של מקום אזי אין לסופרם דכל אחד ואחד עולה מספרו הרבה וכדברינו משא"כ אם אין עושין חלילה וכל הדברים נחמדים בעזה"ש ובזה נבאר כוונתם במה שאמרו במגילה (י"ג) אר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו [ובמה שיש להתעורר בזה עיין בדברינו להלן מה שנדבר עוד קצת בזה ונאמר באולי דהוא בשקליו רצה ליתן את עם ה' תחת המספר והמנין דדבר שאין לו מספר ומנין כלל איך יוכל להאבד מן העולם האם יוכל להאביד את חול הים ועפר האדמה כיון דלית להם שום גדר המספר כמובן ודומים בהנמשל עם ה' ולכן הקדים בוראנו שקליהם לשקליו לומר שאינם תחת המספר כלל ואחד מישראל הוא עולם מלא ואיך יאבד עולמות בלתי מספר וחקר וע"ד זה יובן קצת דברי רבותינו בעלי המדרש דאמרו (בשמות רבה פרשה ל"ט) כי תשא אמר ר' תנחומא אמר לו הקב"ה משה חייבין לי בני ישראל מה שלוו הימני שנאמר כי תשא כמה דתימא כי תשה ברעך אמור להם שיפרעו מה שהם חייבים לי הוי כי תשא ואשלמה להם שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים ע"כ ונעלם כוונת רבותינו ולדברינו הקודמים נאמר דחייבים לי דקאמרי רבותינו על הנשמה העליונה שהיא חלק אלוה ידברו הניתנת בהאדם להלואה ולפקדון כידוע ובאו רבותינו להעמיס בקרא הטעם דלא יספרו בני ישראל לכן אמרו כי תשא כמה דתימא כי תשה ומפרשי הקרא כאומר התבונן בהלוואתם אשר תשכן. את כמו בתוך. ראש בני ישראל כידוע דמשכן הנשמה במוח. אזי המצא באיש אחד. לפקודיהם:

היינו הרבה פקודים וכדברינו]. אמור להם שיפרעו מה שהם חייבין לי. היינו דישמרו את נפשותם ויחזרו נשמתם בטהרה הוי כי תשא. הכוונה בקוצר דלכן אל תמנם כי כל אחד יעלה לאלפים וזהו שמסיימי ואשלמה להם שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים [ורק כעין רמז דברינו]. ואמרו (ב"ב ט') שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להו בואו וראו מה פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. רבא אמר מהכא הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים מה טעם הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו משום דלחמו נתן ומימיו נאמנים ע"כ אך נבין נא מדוע לא הונח לרבא פסוק שאמר חסיד שבמלכים והוא בוחר פסוק אחר מה שנאמר בדברי ישעיה הנביא והנראה לומר על דרך פשטות דבימי דוד וכן בימי שלמה בנו שהיו עם ה' במעלה העליונה וכל אחד תחת גפנו ותחת תאנתו אז מעט הצדקה לא נחשבה כ"כ רק אם יפזר מעותיו לצדקה ואף אם יפזר אין מהצורך שינתן שכר הצדקה בעולם הזה דאז היה כל ההשפעה ושערי שמים פתוחות ודלתות בהמ"ק נפתחים לירד שפע ההצלחה וגודל הברכה רק על עם ה' וכל שכר הצדקה עומדת רק בעוה"ב. ולכן אמר דוד פזר נתן היינו בהתפזרות וכדברינו. לאביונים היינו רבים. אז. צדקתו עומדת לעד והיינו לעוה"ב משא"כ אנחנו שפלים לעפר אשר מכל טוב והצלחה נחסרנו וכל הברכה ושפע הטוב המה רק על העובדי כוכבים ומזלות לכן אמר רבא מדברי ישעיה הנביא הנ"ל הוא מרומים ישכון היינו לעוה"ב ומצדות סלעים משגבו. היינו בעוה"ז מקום המצודות והסלעים ומפני מה משום שלחמו נתן ומימיו נאמנים.