יד יצחק - א סד

ונסתפק על קרא דאברהם אבינו הראשון ע"כ רק לאחר הבריאה ידובר דאם יתבטלו הקרבנות בזמן שאין בהמ"ק קיים במה יתקיימו ואמר הקב"ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות:

וכן תחילת דבריו שמא ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להן וכו' ורב אמי לא סבר כן רק דאף תחילת בריאת העולם היה על אלו השלשה וכשמעון הצדיק דאמר על שלשה דברים העולם עומד היינו תחילת הבריאה וכדעת הב"י שהובא בדברינו בהגה"ה לעיל ומהן העבודה. לכן מייתי קרא דאם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי דהוא תחילת העשיה ועל הקיום אחר שנבראת הביא קרא השני הראשון על תחילת בריאתו והוא אם לא בריתי וכו' ומאברהם אבינו על קיומו ג"כ. אבל אולי רב אסי לא נחית לזה משום דבנדרים (ל"ב) איתא דבר אחר גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ור"א אמר שם גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וא"כ סבר רב אסי כחד מנהון או כברייתא דעל מילה ידובר או כר"א דעל התורה קאי. ולא נשאר לו ראיתו רק על קיום לבד ולא על תחילת הבריאה וזה ודאי דאינו כנגד משנתנו דשמעון הצדיק הנ"ל דמודה דגם תחילת הבריאה היה ע"ז ורק מקרא אין לו ראיה רק על קיום ובעמדנו בתלמודן דנדרים הנ"ל נבין קצת מאמר תלמודן שם דבר אחר [הוא המובא לעיל גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' ופליגא דר"א דאמר ר' אלעזר אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו' עכ"ל תלמודן שם ויש להבין מדוע לא הביאו חז"ל דפליג ג"כ על ר' אמי הנ"ל דאמר אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ וג"כ מקרא דאם לא בריתי ודקדוק גדול הוא אך באולי יש ליישב קצת להקל הקושיא והוא דקרא הנ"ל דאם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי יתפרש בתרי אנפי חדא דאם לא בריתי יומם ולילה היינו שנוהג ביום ולילה. חקות שמים וארץ לא שמתי וזה פשוט ויתפרש בפי כל ועוד יתפרש דאם לא בריתי אז יומם ולילה וחקות שמים וארץ לא שמתי ולא שמתי קאי על תרתי גם על יומם ולילה ולא ירוחק כ"כ גם זה הפירוש אם נצרכהו. ולהברייתא דד"א דקאי על המילה מוכרח הדבר קצת לפרשו כן דהלא מילה בלילה פסולה וכמפורש במתניתין מגילה כ' ודעת הרמ"א ז"ל ביו"ד סימן רס"ב דאם מל בלילה צריך לחזור ולמולו ואף דלדעת האחרונים בדיעבד כשרה עיין ש"ך וט"ז שם מ"מ איך יפורש הקרא לדעת הברייתא דמפרשי להברית דהוא מילה דאם לא בריתי יומם ולילה היינו שנוהג ביום ולילה ואיך נוהג בלילה הלא אסור למולו ואיך א"כ אם לא היה וחסר עשית הברית בלילה חקות שמים וארץ לא שמתי וזה ודאי אם היה הלילה לאו דוקא לא נכתב בקרא ולכן בפשיטות יפורש כפירוש השני דהיום ולילה על לא שמתי קאי וכן לגבי ר' אמי דמגילה הנ"ל יפורש ג"כ בדרך זה דהלא הוא מפרשו על קרבנות ואין מהצורך לקרבם כל הלילה ואף דאברים ופדרים קרבי כל הלילה. היינו אם לא נתעכלו מבעוד יום. וגם אם לא נתעכלו הלא אינם מעכבים כ"כ הכפרה דאין כפר' אלא בדם ואיך יכלול הכא גם הלילה דמעכבת את הקיום משא"כ ר' אלעזר בודאי יפרש כפירוש הראשון דלמה ליה לדחוקי כלל. ולכן אמרו ופליגא דר' אלעזר הכוונה בפירוש הקרא ג"כ אבל על ר' אמי לא יחלוק רק בענין הברית מה הוא. או אולי דלית כאן מחלוקת כלל על ר' אמי דודאי בריתי תרתי משמע ג"כ ורק על ר' אלעזר פליגי נחזור לדברינו דר"א ורב אסי בהא לא פליגי כלל דבזמן שאין בהמ"ק קיים נתקן לישראל סדר קרבנות ובזמן שקורין בהן מעלה הקב"ה עליהם כאילו הקריבום הקרבנות עצמם ועוד אחת מצינו לרז"ל דהוא כאילו הקריב כל הקרבנות כולן ביחד דמצינו במסכת סוטה (ה' ב') א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ע"כ. והא דמסיימי ולא עוד נראה בפשיטות דהוקשה לתלמודן קושית המבארים דמתחילה מתחיל זבחי אלהים רוח נשברה וא"כ הלא הוא דבר גבוה ונעלה לפני בוראנו יתעלה ומסיים לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וא"כ רק אינו מבזה אותה אבל לא גברה יקרותה כ"כ לפני אדון כל לכן מפרשי תלמודן דלב דהכא זו תפלה וכדתניא בריש תענית ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב זו תפלה ובברכות אמרינן (דף ל"ב) אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנאמר [ישעיה א'] למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וכתיב ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם. ופירש"י ז"ל אי לאו דגדולה תפלה כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם למה לי תו ובפרישכם כו' עכ"ל. אלא ודאי דתפלה גדולה יותר מן הקרבנות וזהו דאמר ריב"ל בא וראה כמה גדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה כו' אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות והענוה שקולה כקרבנות אך עדיין לגבי תפלה אינני יודע דהיא היא הגדולה מקרבנות לכן אמר ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת ולגבי תפלה איננה רק לא נמאסת ההפלה ולא כאלו התפלל כל התפלה דהתפלה גדולה יותר מן הקרבנות וכנ"ל:

[הגה"ה ובזה פירשנו בחידושנו כוונת ר' יהושע במתניתין דאמר סוף קנים זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה וקחשיב ואזיל כיצד קולו שבעה שתי קרניו שתי חצוצרות שתי שוקיו שני חלילין עורו לתוף. מעיו לנבלים בני מעיו לכנורות. ויש אומרים אף צמרו לתכלת עיין ברע"ב דמפרש דקאי על מתניתין הקודם דאם נדרה להביא קן מביאה קן אחד. ואם קבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה לפי שאינה יודעת מה קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב צריכה להביא שבעה וכו' עכ"ל [ועיין תוי"ט דכוונתו שבעה לרבנן ודמסיים שמונה היינו לבן עזאי]. ואף דכן נראה פשטיות המשנה כרע"ב ז"ל אבל באמת הגון הדבר ליתן איזה טעם לאריכות דברי ר' יהושע ומשלו דלפי פירושו מה הצורך למשלים כהמה אתמהה אך נאמר דר' יהושע על כלל הסדר קדשים המדבר בקרבנות יאמר וידבר להאדם לאמר איעצך נא עצה איך שתזכה בזמן הזה שבית המקדש חרב כאילו תקריב כל הקרבנות בבית ה' ועל מזבח אלהינו [והוא כמו שאמר דוד בחיר ה' זבחי אלהים רוח נשברה ואמר ריב"ל בסוטה ה' דמי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם וכנ"ל] וזה מצינו בתלמודן ב"ק (דף נ"ד) דגבי כלים שבירתן זהו מיתתן וחלוקי קרבנות המה שבעה בקרא והן הנה עולה חטאת אשם שלמים תודה ומנחה.