יד יצחק - א סה

גם היא נקראת קרבן כדכתיב קרבן מנחה ושלמי נזיר הם השביעי דתודה חלוקה משלמים בד' מיני לחמים ובזמן אכילה ושלמי נזיר בעי רק שני מיני לחמים ואף דאיכא זבחי שלמי ציבור דהן קדשי קדשים הלא ביחיד נדבר ולא בציבור והגם דיש עוד שמיני והוא דהלא מתנדבין יין כזבחים (צ"ב) עם כל זה לא יחשוב רק דבר הקרב על גבי האשים כמו קרבנות ומנחה משא"כ היין אסור לנסך על גבי המזבח משום דמכבה וכתיב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה וזהו לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור אבל לר"ש מזלפו באמת על גבי האשים דדבר שאין מתכוין מותר וזהו אמרו של רבי יהושע זהו שאמרו שהוא חי היינו שהאדם חי בעצמו ואינו נחשב בעיניו כאילו אינו וגם בהמ"ק חי וכנ"ל דשייך חיות ומיתה אף בכלים אזי קולו להקב"ה אחד היינו אם מקריב עולה שכר עולה בידו [והקול הוא שמעורר עליו קול רחמים וחנינה] ומנחה שכר מנחה בידו. ומי האיש אשר יוכל להקריב כל הקרבנות כולם ואם ידבנו לבו להקריב כל הקרבנות הלא רק פעם אחד יוכל עשותו אבל להקריב תמיד עולות ושלמים כח מי יכול. ובפרט דכמה קרבנות התלוים בחטא כמו חטאת ואשם ודאי אינו בידו האם יזיד חלילה הלא אין קרבן רק על שוגג אבל כשהוא מת היינו אף שבהמ"ק חרב ואינו יכול להקריב שום קרבן ומנחה ורק שגם האדם בעצמו מת בעיניו ולאפס ולאין נחשב אזי קולו להקב"ה שבעה היינו שישמע קולו כשבעה קרבנות והמשל הוא מהכבש דכשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה והי"א דחשיב עוד דבר שמיני והוא צמרו לתכלת. הוא כדעת ר"ש הנ"ל דיש עוד קרבן שמיני הבא על גבי האשים והוא נדבת יין ועוד אולי נאמר בדברי ר' יהושע דידוע מאמר רב בברכות (י"ז) דמרגלא בפומי' דרב לא כהעולם הזה העוה"ב העוה"ב אין בולא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ע"כ ובפשיטותו הוא השגת אלהותו יתברך אבל בעוה"ז אי אפשר להאדם להשיג אמיתותו יתברך כדכתיב כי לא יראני האדם וחי וידוע דיש שבעה שמות שאין נמחקין ומבוארים ביורה דעה סימן רע"ו והמה שם ההויה שם אדנות אל. אלוה אלהים. שדי. צבאות. אך י"א דיש עוד שמיני והוא אהיה אשר אהיה ואמיתת אלהותו יתברך מושג אם ישיג שבעה השמות לאמיתתן כמובן [אף כי אין לנו חלק בנסתרות וזהו אמרו כשהוא חי קולו אחד לה' אלהינו אבל להשיג אמיתותו יתברך אין באפשרות כלל אבל כשהוא מת בעוה"ב אז יהי' קולו שבעה היינו שישיג אמיתותו יתברך המרמזים ע"ז השבעה שמות הנ"ל. וראיתו שהוא מהכבש הוא כעין משל לכל המפרשים אך דברינו הנ"ל נאמר למליצה. אף דהחי והמת על הכבש יאמר מסבב הוא להכוונה. ע"כ הגה"ה]:

ועתה נעתיק עצמנו לעמוד השלישי והוא הוא גמילת חסדים ונכלל בו צדקה ואמר דוד המלך בחיר ה' כי אמרתי עולם חסד יבנה דהעולם נבנה על החסד ובש"ס ב"ב (ט' ב') אמר עולא משמי' דר"א מאי דכתיב וילבש צדקה כשרין לומר לך מה שריון כל קליפה וקליפה מצטרפת לחשבון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול רבי חנינא אמר מהכא וכבגד עדים כל צדקותינו מה בגד כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול ולכאורה יש להבין דבריהם הקדושים האם כל המצות יאבדו חלילה ולא יצטרפו הכל ביחד אתמהה. הלא אין שכחה לפני כסא כבודו יתברך ואפשר לומר באולי דידוע היכא שעושין עם האדם טובה רבה בעוה"ז לפעמים מנכין לו מזכיותיו כדאשכחן ביעקב אבינו בחיר האבות שאמר קטנתי מכל החסדים ופירש"י ז"ל והוא מתלמודן שבת (ל"ב) ותענית (כ') נתמעטו זכיותי מכל החסדים ואף דהתם דרשו לגבי אל יעמיד אדם עצמו במקום סכנה דאם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו לכאורה לאו דווקא הוא דבודאי לא העמיד אבינו בחיר האבות עצמו במקום סכנה בלתי אם אי אפשר בלא זה ולמה א"כ ינכין לו מזכיותיו אלא כוונתם לטובה גדולה וענין גדול ידברו כמו במקום סכנה דצריך האדם לטובה רבה וכיוצא מצינו לר' חנינא בן דוסא בשעה שנתנו לו כרעא דפתורא דאמר לדביתהו דינכין לו בעוה"ב אך דאולי אין זה רק במצות שאין להאדם בעוה"ז שום שכר וא"כ כשהענין דחוק לעשות עמו טובה אזי ינוכה משכרו אבל במצות הצדקה וכדומה שהאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה א"כ הקרן קיימת לעולם הבא [ואף דהצדיקים הללו הנ"ל בודאי הי' להם ג"כ מהמצות שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה עכ"ז לא ידומה כולהו בחדא מחתא דלפעמים הנס יותר גדול משכר הפירות כמובן] לכן אמר עולא אמר ר' אלעזר דשכר הצדקה ידומה לשריון היינו דמצלת אותו מהצרות דומה כשריון הזה המציל ממות וכמו שאמר שלמה בחכמתו וצדקה הציל ממות ומדומה עוד לשריון דמצטרפת לחשבון גדול כל קליפה וקליפה והיא לא תפחות כלל כן גם הצדקה היא מצלת אותו בעוה"ז ולא יחסר כל שהוא לעוה"ב דאיננו רק שכר פירותיו. אך דהנראה מדברי ר"א דרק אם נזקקין לו להצילו מצרה וצוקה אז אין מנכין לו דומי' דהשריון שהיא רק במלחמה להנצל מהשונא. אבל היכא דמטיבין לו בטובה הנאניות אזי אולי מנכין לו באמת ופשוט [בלעדי חילוקנו הנ"ל] הא דר' חנינא בן דוסא ויראת יעקב אבינו. לכן אמר ר' חנינא מה בגד כל נימא ונימא מצטרף לבגד גדול אף צדקה כן היינו אף אם עושין לו הנאה רבה עבור צדקתו הדומה לבגד שאינה עשוי' הציל כ"כ רק ליהנות ממנה עכ"ז לא ינוכה לו כלל [בלתי אם נס גדול עד שאין באפשרות פירות הצדקה לסובלו כלל וכלל וכנ"ל]. ובא וראה כמה גדלה כח הגמילות חסדים לפני המקום ב"ה עד שאמרו (בשבת קכ"ז ובשבועות ל"ה) אמר רב יהודא אמר רב גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה דכתיב ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך והנראה שמה אשר גם האכיל להמלאכים והשקם קודם שקיבל פני השכינה הן הנה השלשה עמודי עולם שעליהם יסדה הארץ ונמתחו שמי השמים ועיקר חיוב על האדם בתורת ה' שהוא יסוד דברינו על איזה אופן יהא הנהגתו כבר ידוע פלוגתת ר' ישמעאל ור' שמעון בן יוחאי בברכות (ל"ו) דר"י סבר הנהג בהן מנהג דרך ארץ כמתניתין דאבות טוב תורה עם דרך ארץ. אבל רשב"י סבר דברים ככתבן לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. וודאי דאף לר' ישמעאל אשר רוב אנשי העולם יוכלו לעסוק בקנין ומסחר עכ"ז לבם צריך להיות נוהג בחכמה והיינו שכל תכליתם יהי' התורה והמצוה ורק יספיקו ג"כ טרף ב"ב בעסיקתם בדרך ארץ עם התורה וכן כתב באריכות בנפה"ח ובזה יפורש באולי דברי בחיר ה' באמרו אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' והלא הי' לו לומר ההוגים או הלומדים בתורת ה' או אם תפס הולך היל"ל